15 בינואר 2014 בשעה 11:00

"ג'ק ראין: גיוס הצללים" – ביקורת #1

"ג'ק ריאן: גיוס הצללים". כריס פיין.

"ג'ק ראין: גיוס הצללים" (שם איום, לא שהיו להם הרבה אפשרויות עם השם של זה במקור) הוא סרט חביב ששוכחים אחרי שעתיים (במקרה הטוב). כריס פיין מוצלח בתפקיד הראשי וקווין קוסטנר נהדר בתפקיד משנה, בסרט של קנת' בראנה – ששוב, כצפוי, מבזבז את כישרונו בסרט שדומה מאוד לפרק בסדרת טלוויזיה, לא הרבה יותר. אבל הסרט קצבי כמו שצריך ועשוי טוב.

נדמה שכל סרט שלישי בהוליווד הוא סרט המשך, מבוסס על סדרה או קומיקס, או חידוש של סרט ישן. "ג'ק ראין: גיוס הצללים" אינו מבוסס על ספר של טום קלנסי (שמת בשנה שעברה), רק על הדמויות שהמציא בסדרת ספרים שחלקם עובדו לקולנוע. מאז 1990 גילמו את ג'ק ראין שלושה שחקנים: אלק בולדווין ("המרדף אחרי אוקטובר האדום"), הריסון פורד ("משחקים פטריוטים", "סכנה ברורה ומיידית") ובן אפלק ("כל הפחדים כולם"). בעקבות ליהוקו של אפלק החל קלנסי לכתוב ספרים על תחילת הקריירה של ג'ק ראין. וכך חזרו להתחלה בדיוק כמו בסדרת סרטי ג'יימס בונד ועם מסע בין כוכבים.

כריס פיין – שגילם בהצלחה את קפטן קירק הצעיר בשני סרטי "מסע בין כוכבים" החדשים – נבחר להיכנס לנעלי הסוכן הצעיר שמוצא את עצמו בעל כורחו בשטח. הוא מדויק ומצליח לעשות הרבה עם מה שיש לו כאן. וקירה נייטלי היא עוד שחקנית בריטית שנבחרת לגלם אמריקאית. אין לה תפקיד גדול, ואם ראיתם סרט בחייכם תוכלו לנחש לבד מה יקרה לה כמה דקות לפני שזה יקרה.

ב-25 הדקות הראשונות, בערך, אין שום פעולה או מתח, רק הקדמה על הדמות וכניסתו לקריירה שמצפה לו. בהמשך יש כמה מרדפים, מעט פעולה ומתח, אך בלי שום תפנית לא צפויה. לכל אורך הסרט ה"טובים" מתכננים משהו, ואז מבצעים זאת בלי שום בעיות יוצאות דופן. למרות שעדיפה עלילה פשוטה על פני כזאת מתחכמת עם אין-סוף פיתולים ושכולם עובדים על כולם כל הזמן, העלילה במקרה הזה לא מתוחכמת בצורה מעוררת השתאות.

כדי שלא יקרה שלא תבינו מה קורה – יש קטע די מגוחך שבו כריס מדווח לקווין מה הוא גילה (קצת הזכיר את הקטע עם מר אקס ב-JFK), ופעמיים אחרי שהוא מסביר, קווין מבקש ממנו להגיד את הדברים שוב בדרך פשוטה יותר; רק היה חסר שיעיף מבט לכיוון המצלמה. בסוף הסרט יש גם קטע אחרון מיותר.