"מרגלת" – ביקורת

מאת רותם יפעת
"מרגלת". מליסה מקארתי.

"מרגלת". מליסה מקארתי.

הסרט "מרגלת" מוכיח את מה שהסרט "מקס הזועם: כביש הזעם" הזכיר לנו לאחרונה: נשים יכולות על גברים. גם בטריטוריה שלהם. אם על הסרט "פיץ' פרפקט 2", שגם עלה בחודש האחרון, היה אפשר לטעון שהוא סרט 'נשי' (אם יש בכלל דבר כזה), "מקס הזועם" ועכשיו "מרגלת" כבר פועלים בתוך ז'אנרים שנחשבים 'גבריים' באופן מסורתי. עם זאת, בעוד ש"מקס הזועם" הוא סרט פעולה דיסטופי לכל דבר עם גיבורה נשית במרכזו, הסרט "מרגלת" הוא מין יצור כלאיים. לא מעצם המגדר של הגיבורה, אלא באופן העלילה, ההתייחסות של הסרט והפעלת חוקי הז'אנר על סיטואציה זו. מצד אחד, הוא לא רציני כמו סרט של "ג'יימס בונד" (ולעיתים הוא אפילו יותר רציני מכמה מהסרטים בסדרה ההיא), אבל הוא גם לא מנותק מהמציאות כמו "אוסטין פאוורס".

העלילה של הסרט נשמעת בסך הכול הגיונית: בזמן שסוכן הסי.איי.איי ברדלי פיין (ג'וד לאו) מנסה לאתר את מיקומה של פצצה גרעינית, הוא נרצח על ידי ריינה בוינוב (רוז ביירן). כל זה קורה לעיני ולאוזניי סוזן קופר (מליסה מק'רתי),שמתפקדת כ"מוח" מאחורי פיין. היא מלווה ומייעצת לו בשידור חי, אך גם מאוהבת בו בסתר ומטפלת בענייניו האישיים. ריינה חושפת את זהותם של כל הסוכנים האחרים ב-סי.איי.איי (שבאופן מוזר רובם בריטים), וכך היא מקווה למנוע את המעקב אחריה.

קופר, שעברה הכשרה כסוכנת לכל דבר, רוצה לנקום את מותו של פיין ולעזור בתפיסת הפצצה. היא מציעה את עצמה למשימת מעקב אחרי איש קשר של ריינה שאמור למכור את הפצצה, והודות לכישורים שיכולים לשרת אותה בשטח (מעבר ליכולות האנליטיות המעולות שלה), היא מוצאת את עצמה בתפקיד המרגלת. לראשונה בחייה, היא מצטיידת בזהות בדויה ומנסה לגלות מידע, להיות הכוכבת ולא רק הצל.

הדברים מסתבכים כאשר ריק פורד, אחד הסוכנים שזהותו נחשפה (ג'ייסון סטייתהאם) מגיע גם הוא לפריז – בעיקר כי הוא לא סומך על יכולתה של קופר להצליח במשימה. אך קופר, שנחושה להראות לעולם ובעיקר לעצמה שיש בה יותר מה שרואים, לאט לאט משתלטת על העניינים ומובילה באופן מרשים את המשימה ברחבי אירופה.

במאי הסרט פול פייג, בשיתוף הפעולה השלישי שלו עם מקארת'י, ממשיך להראות את הכישרון הקומי הייחודי שלו, שמתאפיין בעיקר בהימנעות מהדרדרות לגרוטסקה – על אף שהסרטים מפלרטטים במחוזות הללו. בסרט "מרגלת" הוא לועג למראה החיצוני של מקארת'י, אבל עושה זאת בגבול הטעם הטוב. לדעתי, גם כשהגבול הזה נחצה לעיתים, זה נעשה לצורך העלילה ולא לשם הצחוקים בלבד – דבר נדיר בקולנוע ההוליוודי. עוד מקום בו הסרט היה יכול ליפול ולהפוך לסרט של אדם סנדלר הוא בבדיחות סקסיסטיות. יתרה מזאת, הבדיחות על הנשיות בסרט מתאזנות עם הבדיחות על הגבריות של חלק מהדמויות, בייחוד על זו של פורד, שסיפורי 'הגבורה' שלו מוגזמים ובעיקר מתנפצים לאור היכולות העלובות שהוא מפגין בשטח.

עבור מקארת'י, זהו עוד צעד בדרך לכוכבות. גם הפעם היא מופיעה לצד אנסמבל מרשים, אבל הפעם היא הכוכבת הראשית היחידה, ושאר הנשים והגברים סביבה הם רק תומכים. שיתוף הפעולה בין מקארת'י ופייג מצליח בגלל ההתאמה בין הסגנונות שלהם: היא יכולה להיות דרמטית ורצינית כשצריך, אבל להפוך לפצצה קומית כשזה נדרש. ג'וד לאו מנסה לעשות מין ג'יימס בונד זחוח יתר על המידה, והתוצאה היא מאוד פלסטית, ופחות ריאליסטית ביחס לקופר. גם התפקיד של ג'ייסון סטייתאהם מוגזם למדי, אבל נראה שהוא נהנה לצחוק על כל התפקידים שאותם ביצע בעבר (ובוודאי יבצע בעתיד). אליסון ג'ני, שמגלמת את הבוסית ב-סי.איי.איי, מציגה נשיות חזקה ומרשימה אך עם הומור רב, ומנגד, רוז ביירן בתור ריינה מציגה גרסה קומית נשית של נבל בונד טיפוסי – והיא עושה זאת באופן מושלם.

"מרגלת". מליסה מקארתי.

"מרגלת". מליסה מקארתי.

בעיני, "מרגלת" הוא יותר מסתם קומדיה הוליוודית טובה. הסרט מוכיח שהכניסה של נשים לז'אנרים בהן בעבר היה להן פחות נוכחות משנה אותו, ונותנת לו עומק ועניין. כעת אני מסוקרן ביותר לקראת שיתוף הפעולה הבא של פייג ומקארת'י – "מכסחות השדים". במקום להתייחס לזה כעוד ריבוט/רימייק מיותר, אפשר להסתכל על זה כעל שלב נוסף באבולוציה של הז'אנר, ואם אפשר להסיק מסקנות ממקרי העבר של הצמד – זה הולך להיות מצחיק, מרגש ומעניין.

דירוג: ★★★★☆

מרגלת (ארה"ב, 2015)
בימוי: פול פייג | תסריט: פול פייג | משחק: מליסה מקארתי, ג'ייסון סטתהם, רוז בירן, ג'וד לאו, ריצ'ארד ברייק
הפצה: א.ד.מטלון, החל מה-04.06.2015 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון:

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?