"שם קוד מ.ל.א.ך" – ביקורת

מאת רותם יפעת
"שם קוד מ.ל.א.ך". הנרי קביל.

"שם קוד מ.ל.א.ך". הנרי קביל.

המשותף לביקורתיות של הטרחנים ושל 'ההייטרס' כנגד הקולנוע ההוליוודי העכשווי הוא, הטענה שכל מה שעושים שם זה בעיקר למחזר ולשחזר סדרות וסרטים ישנים או פשוט לעבד חוברות קומיקס עלומות – בידיעה שזה מה שימשוך את הקהל הצעיר. אז בשבילם, עשו את "שם קוד מ.ל.א.ך" עם כל המאפיינים של סרט קיץ (אקשן, הומור והתבססות על חומר קודם) ומצד שני כל כך ישן, שזה כבר נוסטלגי. עכשיו גם הם יכולים להרגיש שמתייחסים אליהם בקיץ.

לאור זאת ניתן להבין למה הסרט ברובו מרגיש כאילו עדיין תקוע בשנות השישים, הן מבחינת העיסוק במלחמה הקרה (לא שמעתם את ביבי לאחרונה? האיראנים בפתח!) והן מבחינת הסגנון. את הראשון עוד ניתן להבין, שכן הבסיס של הסדרה עליה מבוסס הסרט, הוא שיתוף פעולה בין אמריקאים לסובייטים וכל שיתוף פעולה אקטואלי יהיה או לא מעניין או לא הגיוני (למשל בין אמריקאים לסעודים במסגרת מלחמה בדאעש. אם רוצים לא הגיוני, עדיף לחזור לסרטי הקומיקס). בנוסף לכך, התסריט והחיבור בין האמריקאים לרוסים עובד היטב. אך לגבי הסגנון הקולנועי, לא משנה כמה ניסיתי, לא מצאתי שום הצדקה למעברים ולסגנון צילום כל כך מיושן, שהפעם האחרונה שראיתי אותם היה בחתונה בשנת 2002. נוסטלגיה היא דבר טוב, אבל אסור לה להשתלט על הכול.

אמנם, כשעל כיסא הבמאי יושב גאי ריצ'י ("סנאץ'", "שרלוק הולמס") קשה להיות מופתע, שכן עידון הוא ממנו והלאה. הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בקטעי האקשן ובמערכה האחרונה זה פשוט זעק לשמיים: את הקרב הגדול פיצלו לכמה מסכים כך שלא יכולנו ליהנות מהאקשן, ואת אחד הקרבות האחרונים צילמו מזוויות לא ברורות (ועם הילוך איטי, כאילו לא סבלנו מספיק ב"שרלוק הולמס") שאני עדיין לא הבנתי מי משני הגיבורים נלחם. הגסות הזו גם באה לידי ביטוי באפיון של הדמויות (ריצ'י כתב את זה יחד עם מפיק הסרט ליונל ויגרם שפרט לכתיבה של שרלוק הראשון, שאר הקריירה שלו הייתה כמפיק. איפה הוא ואיפה המפיק הקודם של ריצ'י, מת'יו ווהן) ובעיקר שני  הגיבורים. הם תבנית של דמות, עם כל הבעיות וגינונים שמתלווה למרגלים.

בהתאם לצייטגייסט הקולנועי, גם הסרט הזה הוא אוריג'ין סטורי, ורק בסופו נוצרת סוכנות מ.ל.א.ך. הדרך לשם עוברת בשיתוף פעולה בין נפוליאון, נוכל שעונשו מומר בתמורת לשירות ב-סי.איי.איי (הנרי קאביל) ואיליה (ארמי האמר), סוכן קג"ב עם פיוז קצר ויכולות גופניות לממש אותו. המשימה שלהם היא למצוא מדען אטום שעבד עם היטלר ועקבותיו נעלמו. האמריקאים והסובייטים חושדים שבני הזוג וינצ'יגרה, מתומכי מוסוליני, חטפו אותו ומכריחים אותו לבנות עבורם פצצה בטכנולוגיה ייחודית שהוא פיתח. השניים נוסעים עם ביתו של המדען, גבי (אליסיה ויקנדר) לאיטליה כשאיליה מתחזה לארוסה ונפוליאון לסוחר אמנות. למרות הרוחות הטובות שמובילות לשיתוף פעולה בין הצדדים, לכל אחד יש אג'נדה נוספת: לתפוס את המחקר של האב כדי לקדם את היכולות הטכנולוגיות של המדינה שלו. העיקר שלא ישכחו את החיים עצמם.

מעבר למגרעות הסגנוניות, יש גם תחושה שנגמר התקציב לסצנות אקשן והרבה פעמים האקשן הוא אוף סקרין, גם ההומור בסרט לרוב לא עובד. אולי זה הומור מיושן אבל בעיקר הרגיש שחסר תזמון קומי. כאן קשה לחשוד בריצ'י כגורם, שכן הדבר שכמעט תמיד עבד בסרטיו הוא הטון הקומי. ההרגשה היא שהבעיה היא בעיקר בשחקנים: לא קאביל ולא האמר משדרים איזושהי קלילות הומוריסטית. גם הרגעים הכי משוחררים שלהם מרגישים כבדים ורציניים. קאביל מביא את הרצינות של סופרמן, כשמה שהסרט צריך זה את הקלילות של איירון מן.

"שם קוד מ.ל.א.ך". ארמי האמר, אליסיה ויקנדר.

"שם קוד מ.ל.א.ך". אליסיה ויקנדר עם הנרי קביל.

למרות כל זה, הסרט כן מהנה, בעיקר הודות לעלילת מתח וריגול כתובה היטב, ללא חורים וללא תוספות מיותרות. ועל כך יש להוסיף שאולי האקשן לא ברור או לא נראה, אבל כשכן רואים אותו, יש הרגשה שאלו דמויות אנושיות עם יכולות ברורות ומגבלות. מרענן למדי בנוף הקולנועי שלנו. בנוסף הסרט אינו נאמן לרוח התקופה בה הוא מתרחש בכל הקשור לתפקידן של נשים – משהו שעדיין חשוב לציין. הן מובילות, קשוחות ולא מפחדות להביע את דעתן או לקבוע לגברים ולשחק בהן. אפילו הסטריאוטיפ של שיער כהה הוא הרע והבהיר הוא טוב נשבר כאן. בעולם הפוליטיקלי קורקט בו אנו חיים, יצטרכו לקרוא לסרט הבא "The People From U.N.C.L.E" (במקום "הגברים מ-מ.ל.א.ך", האנשים מ-מ.ל.א.ך").

למרות מה שכתבתי לגבי אופי הדמויות, יש תקווה לגבי סרט ההמשך (אם יהיה כזה). לקראת סוף הסרט יש התפתחות והרגשה של אנושיות, אני מקווה שהסרט הבא ימשיך מאיפה שנעצר ולא יחזור לשבלוניות שאפיינה את רוב הסרט.

דירוג: ★★★☆☆

שם קוד מ.ל.א.ך (ארה"ב, 2015)
בימוי: גאי ריצ'י | תסריט: גאי ריצ'י, ליונל וויגרם, ג'ף קלימן, דיויד קמפבל ווילסון, סם רולף | משחק: הנרי קביל, ארמי האמראליסיה ויקנדראליזבת' דביקי | מוסיקה מקורית: דניאל פמברטון | צילום: ג'ון מת'יסון
הפצה: גלובוס גרופ, החל מה-27.08.2015 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון:

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?