"ילדות פרא" – ביקורת

מאת רותם יפעת
16 בספטמבר 2015 בשעה 11:00
"ילדות פרא".

"ילדות פרא".

עוד לפני שהוא שימש כמפלט מן החיים, אולם הקולנוע היה מקום אליו הלכו לראות את החיים כפי שהם. הכמיהה לראות את העולם ואת האנשים החיים בו היא היסוד של הסגנון הראליסטי. כתוצאה מכך, לרוב הוא עוסק בנושאים לא פשוטים שכן אין עניין רב מדי בחיי שגרה הכוללים הצלחות וחגיגות  (המקטרגים יגידו שגם בסבל אין עניין – אבל זה כבר דיון אחר) – בשביל זה יש את פייסבוק. "ילדות פרא" הטורקי העולה כעת בישראל בנוי על היסודות הללו, אבל זוכה לטיפול מיוחד בידי הבמאית, דניז גמזה-ארגובן לה זהו סרט ביכורים. בתוך הקושי של העולם אותו היא מציגה היא עדיין מצליחה להעניק רגעים של שמחה ולא נופלת למניפולציות רגשיות זולות. לא קראתי את נימוקי השופטים, אך אני משער שאלו חלק מהסיבות בגללם זכתה בפרס סינמה אירופה בפסטיבל קאן האחרון.

גיבורות הסרט הן חמש אחיות יתומות שגדלות רוב חייהן אצל הסבתא שלהן שנעזרת בדוד שלהן בגידולן. הקטנה בערך בת 10 והגדולה בערך 17 (במיטב המסורת הריאליסטית, המידע הזה לא קריטי ולא ניתן לנו). שמועות בכפר גורסות שהנערות/ילדות הוללות (בטורקיה הכפרית זה אומר לשבת על כתפיים של בחורים בזמן מלחמה במים. לא רוצה לדעת איך היו מתייחסים שם לגבר ה"אקס פקטור") והסבתא מחליטה להעביר אותן סדרת חינוך תוך ניתוק מהעולם המודרני: בלי ספרים, טלפונים, ללבוש בגדים פשוטים וחד גוניים וכל היום ללמוד להיות עקרות בית טובות לבעלים המיועדים שלהן (שמשודכים להן אחרי פגישה של חמש דקות). הנערות אין מוותרות על החופש שלהן ומנסות להיחלץ מרוע הגזרה, דבר שרק מהדק את הטבעת סביבן.

"ילדות פרא". גונש נזיהה.

"ילדות פרא". גונש נזיהה.

הסרט נסוב סביב הקונפליקט בין המסורתי למודרני והאופן בו הוא המסורתי שולט בנשים רבות בטורקיה (ובעוד מקומות בעולם בוודאי). הסרט מחדש ומקשה בכך שגם הצד הכופה מיוצג על ידי אישה. ניתן לטעון שהיא הפנימה את הדיכוי הפטריארכלי, אך גם ניתן להבין שהיא רק מגנה על הבנות  מעונשים חמורים יותר שיספגו מהגברים אם לא ינהגו כפי שדורשים מהן. למרות שלעיתים הסרט נוטה להגזים בהצגת המסכנות וחוסר האונים של הבנות, על גבול הפורנוגרפית-סבל האהובה כל כך על סרטי פסטיבלים, הסרט נחלץ מהמלכודת הזו ועל ידי הענקת אופי וכוח לנערות, והן מסרבות להיות פאסיביות ומפיך בנו מעט תקוה לשינוי.

בהתאם לאופיו הריאליסטי, הסרט לא מקדיש יותר מדי לאפיון הבנות, ופרט לאחות הצעירה ביותר שאנו יודעים שהיא אוהבת כדורגל (והיא גם הכי אקטיבית בסופו של דבר), אנחנו לא יודעים הרבה על האחרות. אם כי יש רגעים בהן חלק מהאחיות נמצאות תחת "ספוט", זה מעט מדי ויוצר תחושה של פספוס. היינו מסתדרים בלי זה, אבל אם כבר נכנסו לזה אז צריך ללכת עם זה עד הסוף. העדר המידע אודות הבנות מוביל לכך שלא ברור האם הנערות מתירניות כפי שמאשימים אותן או שמא הן תמימות. אני חלילה לא טוען שזה מצדיק באיזשהו אופן את מסכת הייסורים שהן עוברות אבל זה כן חשוב לאופן הבנת הסיפור: האם הן נענשות על משהו שעשו או על משהו שלא עשו? זה ההבדל בין סרט קפקאי לבין סרט ראליסטי. שכן לפרקים, הייתה לי הרגשה שעד שהסבתא לא האשימה אותם, בהתנהגות מינית פוחזת, הן לא ידעו מה זה בכלל, אבל בהמשך מסתבר שלא כך הדבר.

"ילדות פרא". איליידה אקדוגן.

"ילדות פרא". איליידה אקדוגן.

בעוד שהתסריט לא שלם וניכר עליו שהוא יצירת ביכורים, הבימוי של גמזה-ארגובן חד ומדויק. בולט מעל הכול העבודה שלה עם השחקניות. השילוב בין האופי הראליסטי של הסרט וחוסר הניסיון הן של השחקניות והן  של הבמאית עובד היטב ואנחנו בקלות נשאבים לעולמן של האחיות. גם עבודת המצלמה שלה מדויקת ושומרת עלינו בתוך העולם של הסרט בלי הסחות דעות מיותרות לעצם היותו של הסרט סרט.

הסרט היינו קו-פרודוקציה טורקית-צרפתית-גרמנית, כך שייתכן שסרטה הבא של הבמאית יתרחש באחת הארצות הללו. כך או כך, מעודד לראות  שיש דור המשך בקולנוע הטורקי לנורי בילגה ג'יילן.

דירוג: ★★★★☆

ילדות פרא (צרפת, גרמניה, טורקיה, 2015)
בימוי: דניס גמזה ארגובן | תסריט: דניס גמזה ארגובן | הפקה: צ'ארלס גילברט | משחק: גונש נזיהה, דוהא זיינפ, עלית איסקן, טוגבה סונגורוגלו, איליידה אקדוגן | מוסיקה מקורית: וורן אליס
הפצה: לב סרטים ובתי קולנוע, החל מה-17.09.2015 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: