"משחקי הכס". לנה הידי.
העונה השישית של "משחקי הכס" היתה הטובה ביותר עד כה. ככה, בפשטות, כדאי כבר לומר את זה מראש. הסיבה הבסיסית לכך היא ההתרחקות מהמילה הכתובה של ג'ורג' ר. ר. מרטין, שלא סיים לכתוב את הספר הבא שהעונה היתה אמורה לעבד למסך הקטן (ככל קודמותיה).
למרטין יש כושר תכנון מדהים, שהתבטא בפרק החמישי בעונה ("הדלת", על הודור) כשעורר רגשות עצומים מכל צופה בעל לב – לא בזכות מקוריות אדירה, אלא בזכות הסימפטיה שנבנתה כלפי דמות משנית במיוחד על פני זמן רב כל כך (ותופיע רק בספר הלא-גמור, כך שיותר לבבות יכלו להיות מופתעים ולהתרגש).
אבל לכושר התכנון הזה היתה תופעת לוואי מרגיזה מאד לאורך כל העונות הקודמות, והיא של פטפטת אין-סופית על דברים תמוהים שדרשו צפיה נוספת (ממרומי עונות מתקדמות, או הספרים) כדי להעריכם (ובמקרים רבים גם כדי להבין על מי או מה מדובר). זה מגניב כדי לטפח קהל מעריצים מושבע ותיאוריות מסובכות שמטפחות את ההערצה, אבל זה פחות מגניב כשצופה טלויזיה רוצה להשקיע את הזמן שלו בתוכן מענין. איפה התמריץ לנדוד בין פרק לפרק? אם "משחקי הכס" היתה משודרת במקביל ל"אבודים", כנראה שהייתי נוטש או דוחה את הצפיה בה ארוכות.
"משחקי הכס". קית הרינגטון.
הבעיה של העונות הקודמות היתה חוסר איזון בין צרכיו של צופה הטלויזיה לבין צרכיה של הסדרה להניח את היסודות אל השיאים העונתיים (בפרק 9) ואל העונות הבאות. העונה ה-6, נעדרת ההדרכה הצמודה של ספר והתכנון המדהים של ג'ורג' ר. ר. מרטין, התפנתה יותר לצרכיו של הצופה, ונתנה (לראשונה) כמה וכמה שיאים במהלך העונה. בינהם אפשר למנות את "מסיבת יום ההולדת" שערך רמזי לאחיו הטרי, דאינריז והאש במקדש, הודור והדלת, מלחמת הממזרים, "הפרדת הדת מהמדינה" על פי סרסיי, והחשיפה-רמיזה על הורי ג'ון שלג.
התפתחותן של כמה מהדמויות בעונה היתה מעניינת ומוצלחת, והתעלותו של הכוח הנשי בסדרה הגיע לשיא מצוין. מאז ומתמיד היו הנשים הכוח המניע של הסדרה, בין אם זו קטלין סטארק, דאינריז טארגריאן, ובין אם זו סרסיי לאניסטר. כעת, אריה הפכה מפרחחית מעצבנת (החל בעונה השניה) ל'באד-אס' מגניבה בתוך פרקים אחדים בלבד, אחותה סאנסה הפכה מפרח שברירי (מהרגע הראשון) ומשעמם לאישה קטלנית המניעה צבאות, וסרסיי הוכתרה למלכה של כל שבע הממלכות עד שתגיע הטוענת הותיקה לכתר, דאינריז, שנדרשו לה שש עונות כדי לאסוף צבא וספינות ולאמן את עצמה בשליטה על דרקוניה. עם זאת, ג'ון הציג טמטום מוחלט כשיצא למלחמה עם צבא קטן "כי זה מה יש", ועוד נטש אותו מאחור כשנפל למלכודת הכי מובהקת שאפשר (למה לא היה לך שום דבר קריטי לומר בעת הנכונה, היועץ היקר סיר דאבוס?).
"משחקי הכס". לנה הידי.
אחרי התשבוחות, כדאי להגיד שלהבדיל מהעונות הקודמות שבהן הפטפוטים היו בדרך כלל פוליטים ומעניינים – הפעם הפטפוטים היו לרוב משמימים לחלוטין. מהבחינה הזו דווקא ניכרת רגרסיה באיכות, ואין להתיחס לכך בקלות דעת. נקוה שהעונה הבאה תצליח לאזן טוב יותר בין שני אלו, ואמנם היוצרים רוצים לעצור את הסדרה כשעוד זוכרים אותה לטובה (כרגע מתוזמנות רק עוד שתי עונות) – עדין יצליחו להניח יסודות לתיאוריות מעניינות שאולי תוצגנה ואולי תישארנה בגדר תיאוריות.
דירוג: 
[…] ביותר בזכות ההתרחקות מהספרים המפותלים (כפי שהכתרתי אותה), עונה זו נפגעה מכך קשות. בעונה שעברה (וגם בזו), כמעט אם […]