"צבעי הזמן" – ביקורת: נועם וקלילות לאוהבי אמנות ופריז

"צבעי הזמן". סוזן לינדון.

"צבעי הזמן". סוזן לינדון.

"צבעי הזמן" הוא סרט דרמה צרפתי שאפתני ששוזר יפה שתי עלילות בהפרש שנים גדול. בזכות העלילה שמתרחשת במאה ה-19 הסרט היה מועמד לסזאר לעיצוב אמנותי ועוד יותר בצדק לתלבושות. הסרט מתאים לקהל מבוגר (או למבוגרים בנשמתם), אוהבי סרטים צרפתיים, אמנות ופריז.

בזמן הווה של הסרט ארבעה צאצאים של אישה בשם אדל נבחרים כנציגיהם של 30 יורשים שצריכים להחליט על גורלו של שטח ביתה של אדל, שקבלנים רוצים להרוס ולבנות במקומו הרחבה למרכז קניות.
הארבעה נוסעים לבית של אדל, עוברים על החפצים שנותרו בבית שהיה סגור במשך עשרות שנים, ומגלים מה שעשוי להיות אוצר.

"צבעי הזמן". זינדין סואלם.

"צבעי הזמן".

במקביל לסיפור של ארבעת קרובי המשפחה הללו, שלא הכירו זה את זה לפני כן וכוללים מורֶה לפני פרישה, דבוראי, צלם ועורך וידיאו צעיר שחי עם סבו, ועתידנית, עוקבים אחרי מסעה במאה ה-19 של אותה אדל (סוזאן לינדון, בתם של השחקנים וינסן לינדון וסנדרין קיברלן). החלק הזה כמו לקוח מתוך ספרים של אמיל זולא: אדל היא אישה פשוטה בת 21 שגדלה בכפר קטן עם סבתה. היא לא יודעת קרוא וכתוב, ואחרי מות סבתה היא אומרת שלום לאהובה המקומי ונוסעת לחפש את אמה בפריז.

את הסרט כתב וביים סדריק קלפיש ("בחזרה לבורגונדי", "פודינג אירופאי"). מקבלים הצצה לחיי אנשים שמרגישים אמינים ואכפת לך מהם, כשהחלק שמתרחש בעבר מעט מעניין יותר. אין חיכוכים משמעותיים בסרט, אין אנשים שמתנהגים באופן מרושע, נועם וקלילות שורים על כל ההליכים וההתנהלות בשני קווי הזמן, אך התוצאה של זה היא גם שטחיות מסוימת.
פה ושם אפשר וצריך היה להיות יותר מעודן ולסמוך על הקהל, למשל שנדע לזהות תמונה של מישהי שראינו כמה דקות לפני כן. הסרט כולל הופעות אורח של וינסן פרז ופרנסואה ברלן.

דירוג: ★★★½☆

צבעי הזמן (צרפת, בלגיה, 2025)
בימוי: סדריק קלאפיש | תסריט: סדריק קלאפישסנטיאגו אמיגורנה | משחק: סוזן לינדוןאברהם וואפלרוינסנט מקייןג'וליה פיאטוןזינדין סואלם | מוסיקה מקורית: רובין קודר | צילום: אלכסיס קבירשין
הפצה: לב סרטים ובתי קולנוע, החל מה-28.05.2026 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון:

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?