הוכרזו הסרטים הישראלים בפסטיבל דוקאביב 2017: של דניאל סיון, יעל קיפר ורונן זרצקי, דוד דרעי, דפני ליף ועוד

"הטובים לסיף".

"הטובים לסיף".

הוכרזו סרטי התעודה הישראלים שיתחרו בתחרות הרשמית של פסטיבל דוקאביב 2017 (ה-19 במספר) בתל אביב. הזוכה בתחרות הרשמית יזכה בפרס בגובה 70 אלף ש"ח, ובין המתמודדים עליו דניאל סיון עם "הפטריוט", יעל קיפר, רונן זרצקי ושרה שילר עם "ארץ אהובה שלי", דוד דרעי עם "סלאח, פה זה ארץ ישראל" ועוד. מחוץ לתחרות יוקרנו הסרטים "לפני שהרגלים נוגעות בקרקע" של דפני ליף ו"פאק היסטורי" (Fuck History…) של ענת אבן.

פסטיבל דוקאביב יתקיים השנה בין ה-11 ל-20 במאי, וסרטיו יוקרנו בסינמטק תל אביב (אתר ראשי), נמל תל אביב, גן הפסגה ביפו, כיכר הבימה, גינת לוינסקי, בית דני בשכונת התקוה, התדר בבית רומנו ועוד.

רשימת הסרטים הישראלים בפסטיבל דוקאביב 2017:

התחרות הישראלית
"איך מסמנים אהבה", אלעד כהן, איריס בן משה – אל-עד הוא חירש מלידה למשפחה שומעת. תוך התמודדות עם מותה הטרגי של אמו והתפרקות המשפחה הגרעינית שלו, מוצא אל-עד משפחה חדשה הדוברת את שפתו, שפת הסימנים, ומקבל את ההחלטה החשובה בחייו – להפוך לאבא.
"ארץ אהובה שלי", יעל קיפר, רונן זרצקי ושרה שילר – חבורת צעירים שעזבו את בתיהם שבמדינת מאניפור ליד גבול מיאנמאר שבהודו, שתי נערות שנולדו בלבנון ועכשיו הן מסיימות כיתה י"ב, ואישה אחת, מורה לפסנתר, שגדלה לצד נהר הוולגה. מסע דוקומנטרי-ספרותי אל תוך בלוק מספר 461 בעיר מעלות.
"בחדר שלי", איילת אלבנדה – סיפור ההתבגרות של שישה בני נוער, המסופר אך ורק באמצעות חומרים שהם צילמו בעצמם והעלו ליוטיוב. יומניהם המצולמים מעניקיםלצופים את היכולת לחוות את תהליך ההתבגרות בעדינות ובהדרגה יחד איתם לאורך שנים, כפי שהוא מתגלה בין קירות חדריהם.
"הטובים לסיף", ליאת מר – סיפורה של משפחת חתואל, שושלת הסייפים המפורסמת מעכו, הנשלטת על ידי חיים האבא והמאמן האגדי. רגע לפני האולימפיאדה חיים מתחיל לאבד את שליטתו בילדיו. בני המשפחה יוצאים לדו קרב משפחתי, בו הם דוקרים זה את זה בזירה ומחוצה לה.
"המחברות של אליש", גולן רייז – אחרי מותה של אלישבע רייז מפנים ילדיה את ביתה, ומוצאים את היומנים שכתבה בסתר לכל אחד מהם. שבעת הילדים, שאותם מעולם לא חיבקה או נישקה, קוראים לראשונה את תיעוד חייהם ביומניה של אמם.
"הפטריוט", דניאל סיון – על רקע התעצמות האנטישמיות בצרפת, האקר ציוני מיליטנטי לוקח את החוק לידיים ומכריז מלחמה על מנהיגי התנועה האנטישמית. מה שמתחיל בתקיפות סייבר, הופך למסע נקמה אפל בו הגבולות בין טוב לרע, וירטואלי ומוחשי אטאט מיטשטשים.
"הקיר", מורן איפרגן – אשה המפרקת את נישואיה הקצרים, נמלטת אל עזרת הנשים שבכותל המערבי ומתעדת משם במשך שנה את המתרחש בחייה האישיים ואת המתרחש באתר. דיוקן כפול של מקום ושל אשה. מפגש בין קול לתמונה, בין האישי לציבורי, בין אלוהים להיעדרו.
"השדה", מרדכי ורדי – בסמוך לצומת גוש עציון בין ירושלים לחברון, פלסטינים ומתנחלים מקימים את "שורשים", יוזמה מקומית של דיאלוג בין הצדדים. הם מחליטים לקחת אחריות על היחסים, ולקדם שינוי תודעה שיביא לפתרון פוליטי. כאשר הצומת הופך מוקד לפיגועים, השטח בוער ומאתגר את הפרויקט.
"כתמים", יקטרינה דיאקובה – במאית הסרט יוצאת לתעד את האב שנטש אותה. מה שמתחיל בהאשמות ממשיך לגילוי מחודש של סיפור נסתר של האב. סיפור שמשקף את התפרקות הגבר הסובייטי לאחר ההתפרקות של ברית המועצות.
"לה פרומיז", ענת שוורץ – כמאה אלף צרפתים עלו לישראל בעשור האחרון. בתום חמש שנים של מעקב והתבוננותאחר שלושה סיפורי הגירה, מביא "לה פרומיז" את סיפורם של העולים, שחלמו על הארץ המובטחת וגילו את ישראל, ומשרטט במבטא צרפתי את סיפור החלום הציוני ושברו.
"מוחי", רינה קסטלנובו-הולנדר, תמיר אלתרמן – מזה שבע שנים מתגורר מוחי, ילד פלסטיני כובש לב מעזה, בבית החולים תל השומר, הבית היחיד שידע מימיו, ואין הוא יכול לשוב למשפחתו בעזה. מוחי גדל כשהוא מלווה על ידי יהודים וערבים המתעלים מעל זהות, דת, והסכסוך המחלק את עולמו.
"מקווה שאני בפריים", נטעלי בראון – סיפורה של הבמאית והשחקנית מיכל בת אדם, שהקדימה את זמנה ואתגרה מבחינה מגדרית ואידיאולוגית את תעשיית הקולנוע הישראלית.
"סלאח, פה זה ארץ ישראל", דוד דרעי – סיפור הקמת עיירות הפיתוח בישראל, כפי שלא סופר עד היום: עדויות ופרוטוקולים חסויים חושפים לראשונה את האמת המטלטלת מאחורי חזון "פיזור האוכלוסייה", חזון שהוכתב על ידי הנהגת המדינה בשני העשורים הראשונים לקיומה, ויצק את היסודות לפער העדתי והמעמדי בישראל.

סרטי סטודנטים
"האי", אדם ויינגרוד, אוניברסיטת תל אביב
"המופע של תימור", תמרה ממון
כמו פרח לוטוס", אליה שוורץ
"להפוך את האבנים", ניר דבורצ'ין
"פוטסטרצ'ר", ענבר חגאי
"קרן אור", ליהי סבג

פנורמה
"האיש הנעלם – הסיפור של וילפריד ישראל", יונתן ניר
"דם חם", גיל גולן
"ילדי הצללים", נועה אהרוני
"מסילה", עמיקם גולדמן
"השבוי האיטלקי", רן אדליסט

מסגרת אמנות
"הגעגועים של מאיה גורדון", יאיר לב, אתי ויזלטיר
"עוד סיפור אחד ודי" (סדרה), ענת זלצר (יצירה יחד עם מודי בר-און)
"רון ארד" (שם זמני), אבידע ליבני

מסגרות נוספות
"Another Planet", אמיר יציב – יוקרן במסגרת תחרות עומק שדה
"Fuck History… יזכור למנשייה", ענת אבן – יוקרן במסגרת מאסטרים
"לפני שהרגלים נוגעות בקרקע", דפני ליף – יוקרן במסגרת מחוץ לקופסא

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?