"הפנתר השחור". צ'דוויק בוסמן.
"הפנתר השחור" הוא כישלון מכל בחינה אפשרית, מלבד מסחרית. הוא יזכה להצלחה (מסוימת) בזכות "שם המשפחה" שלו (מארוול), היותו אחד משרשרת של סרטים על גיבורי-על שבאופן רופף קשורים זה לזה וסרט עתיר תקציב שמתמקד בגיבור-על שצבע עורו שחור.
אחרי "וונדר וומן" על גיבורת-על, יש סרט על גיבור-על שחור אך הוא לא יצליח כמוהו. את "וונדר וומן" ביימה אישה (פאטי ג'נקינס) ואת "הפנתר השחור" ביים, כמובן, ריאן קוגלר השחור. "הפנתר השחור" מתרחש בעיקר במדינה האפריקאית המומצאת וואקנדה (המוזיקה לא תיתן לכם לשכוח באיזו יבשת אנחנו). כאן, לרוב, אני מתאר את עלילת הסרט במשפטים ספורים אך גם שחקני הסרט לא יצליחו להסביר מה קורה בו.
קוגלר, שגם כתב את התסריט עם ג'ו רוברט קול, בוודאי יוכל לדבר על ההקבלות למציאות שלנו (התנשאות העולם כלפי מדינות אפריקה, עושק, עבדות, משחקי כוח פוליטיים) אך שום דבר מזה לא באמת בא לידי ביטוי בסרט. עדיף לא לשאול למה דמות כלשהי עושה משהו, מאיפה היא צצה, לאן היא הולכת ומה המניעים שלה. אולי לצופים צעירים (מאוד) זה לא ישנה והם יצליחו ליהנות מהצבעוניות ומהאפקטים.
את טצ'אלה/הפנתר השחור מגלם צ'דוויק בוסמן בן ה-40 וכל הזמן רציתי שיעזוב כבר את הפוליטיקה הפנימית בממלכה המפולגת וילך להציל מישהו מכייסים. מייקל בי. ג'ורדן, ששיחק בשני הסרטים הקודמים של קוגלר, כולל "קריד" (רוקי 17 או משהו כזה), מופיע גם פה. בכל החלקים של הטוענים לכתר שמנהלים קרב אחד מול אחד מול המלך יש הרבה מעולם האגרוף. סביבם יש המון דמויות והתרחשויות, אבל בעצם לא קורה כלום. יש גם פלאשבקים איומים (עם סטרלינג קיי. בראון מ"אמריקה נגד או-ג'יי" והסדרה "החיים עצמם") ועוד הופעת אורח מיותרת של סטן לי.
אנג'לה באסט ופורסט ויטקר הוותיקים בעיקר עומדים ובוהים. תפקיד קצת יותר משמעותי יש לשתי שחקניות: דניי גורירה ("המתים המהלכים") שמגלמת גנרלית ולוחמת מיומנת ולופיטה נויגו (שזכתה באוסקר על "שתים עשרה שנים של עבדות") שמגלמת את נקיה, ובינה לבין טצ'אלה יש סוג של קשר, שוב: בעיקר על הנייר ולא משהו מוחשי שמתרחש מול עינינו עם רגש ותשוקה. את הקטעים הדרמטיים תוכלו לזהות על פי הדמעות שיורדות מהעיניים של בוסמן, ג'ורדן וגורירה.
"הפנתר השחור". מרטין פרימן, אנדי סרקיס (שני הלבנים בסרט)
ארבעה שחקנים נוספים ראויים לציון (נכון שזה מרגיש שיש הרבה בסרט?) הם שניים שהופיעו בסרטים קודמים של מארוול: מרטין פרימן האנגלי, שמגלם את האמריקאי אוורט קיי. רוס, שהוא גילם כבר ב"קפטן אמריקה: מלחמת אזרחים"; ואנדי סירקיס שגילם את יוליסס קלו ב"הנוקמים: עידן אולטרון". וכן דניאל קליואה (המועמד לאוסקר על "תברח") כחבר של טצ'אלה, שהיה פעם בן הזוג של הגנרלית שטוב שהוא הזכיר לנו את זה באיזשהו שלב כי שכחתי מזה מרוב שזה היה שולי ולא קיבל שום התייחסות תוך כדי רוב הסרט (מבט או רגע קצר ביניהם היה עוזר); ולטישה רייט שמגלמת את שורי, אחותו הצעירה של טצ'אלה, שלא זוכרת את שמו (אחרת למה היא קוראת לו "אחי" כל הזמן?), והיא מומחית לטכנולוגיה שמתפקדת כמעין Q מסרטי בונד. הסיור שלהם ב"מעבדה" שלה הוא פחות מצחיק מאלו שניהל בונד בסרטים השונים והפרודיה שעשו על זה ב"האקדח מת מצחוק", ולא ממש רואים אחרי זה את השימוש בחפצים והמכשירים השונים כמו ב"קינגסמן", למשל.
נחמד לראות מישהי בחללית מוכנה לתקוף עם החנית שבידה ומקסים שהחלליות מעוצבות כמסכות אפריקאיות. לעיצוב הקדישו תכנון ומחשבה, גם בתלבושות השונות. כמו כן, יש קטע קרב באולם קזינו שמצולם כמו בשוט אחד ארוך והוא מרשים ועובד: בכל פעם מחדש מדהים כוחו של one-shot.
"הפנתר השחור".
כרגיל, התלת מימד בלתי נסבל (בעייתי מאוד בתנועות מצלמה) ומיותר. ובמהלך הכתוביות יש שני קטעים קצרים, הראשון מגוחך וסתום, והשני מראה משהו שלא בטוח שיקבל התייחסות של ממש בסרטי מארוול הבאים.
דירוג: 
הפנתר השחור (ארה"ב, 2018)
בימוי: ריאן קוגלר | תסריט: ג'ו רוברט קול, מארק ביילי, ג'ק קירבי, סטן לי | משחק: צ'דוויק בוסמן, מייקל ב. ג'ורדן, לופיטה ניונגו, אנדי סרקיס,מרטין פרימן
הפצה: החל מה-15.02.2018 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון:
די כבר! ,נמאס מהביקורות של המבקרים. מתי תבינו שיש פה סרטים טובים מאוד?!.
במקום לחפש לבקר את התסריט או את הקאסט, מתי תבינו שיש סרטים מצויינים?! ,מתי?!.
די כבר נמאס מכם!.
נשמח אם תרשום תגובה עם ביקורת על הסרט…