"הפנתר השחור" – ביקורת #2

מאת גיא ברמן מכליס
16 בפברואר 2018 בשעה 5:00
"הפנתר השחור". צ'דוויק בוסמן, לופיטה ניונגו.

"הפנתר השחור". לטיטה רייט, צ'דוויק בוסמן, לופיטה ניונגו.

"הפנתר השחור", הסרט החדש מפס היצור של מארוול-את-דיסני, מציג את גיבור העל החדש של היקום הקולנועי שלהם, רגע לפני שהוא מצטרף לחברי האוונג'רס בסרטם הקרוב. ככזה הוא נועד לספר לכם על מקור הדמות ומה מניע אותה. הפנתר השחור אמנם זכה להצגה בסרט "קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים", אבל כאן הוא מקבל את מלוא הכבוד. אם אתם גומעים בשקיקה כל סרט מארוול חדש (וזה כבר ה-18 במספר), סביר להניח שתהנו ממנו מאוד. אם, כמוני, התעייפתם כבר ואתם מרגישים שלא ממש מתייחסים אליכם ברצינות כצופים, אתם ממש יכולים לוותר.

אם יש משהו חיובי לומר על "הפנתר השחור", יהיה זה שבפעם הראשונה מביאים למסך דמות של גיבור על שחור וזה אכן חידוש מרענן. לשם כך שכרו דיסני את הבמאי והתסריטאי ריאן קוגלר, שכבר עסק בסוג של גיבור על בסרטו הקודם, "קריד", בו העביר את כוחותיו של רוקי בלבואה האלמותי והלבן (סילבסטר סטלון, כמובן) לבנו של אפולו קריד, חברו המנוח והשחור. הפעם גיבור העל הוא מלכתחילה שחור, וכך גם רוב צוות השחקנים, וזה אכן מראה ייחודי בסרט גיבורי על. בנוסף אליו גם הנשים השחורות בתפקידים הראשיים מקבלות ייצוג הולם: אחותו היא אשת הטכנולוגיה של וואקנדה (ובקטע מסוים מוצגת ממש כ-Q מסדרת "ג'יימס בונד"), אהובתו לשעבר היא לוחמת שעוסקת במשימות חשאיות וגם שומרת הראש שלו ואשת סודו היא אישה.

אבל כאן נגמרים לי הדברים הטובים לומר על הסרט. התסריט של הסרט חלש מאוד. מצד אחד נדמה שקורים הרבה מאוד דברים, אבל למעשה לא קורה כמעט כלום. הצד הוויזואלי לא מסעיר וכסרט פעולה הוא מתנהל מאוד בעצלתיים.

דמות הקומיקס של הפנתר השחור הופיעה לראשונה בשנת 1966 ונוצרה על ידי סטן לי (שכמו בכל סרט של מארוול, מגיח גם כאן לרגע) וג'ק קירבי. הרשו לי לחשוד שהסיבה שהביאה את דיסני להוספת הדמות הזו לסרטיה דווקא עכשיו אינה נובעת מהיותו דמות אהובה עליהם במיוחד, או מרצון עז לקיום מגוון אתני עשיר בסרטיה, אלא יותר כניסיון לפנות לעוד קהלים, כאלה שיוכלו להזדהות יותר עם דמות שאינה לבנה. אני לא בא בתלונות לדיסני על רצונה למקסם רווחים מהמותג אותו רכשה בכסף רב, אבל זה מורגש מאוד בסרט.

טצ'אלה, נסיך וואקנדה והפנתר השחור, חוזר למולדתו לאחר שאביו נהרג בהתקפה באו"ם (בסרט קפטן אמריקה), כדי להתמנות למלך. וואקנדה, כך אנו לומדים, היא המקום המפותח ביותר בעולם. במשך שנים רבות כל שליטיה הסתירו עובדה זו מהעולם והעדיפו להתבדל ולהסתיר את אותו מקור שמאפשר את הקדמה שלהם: ויברניום, מינרל שמקורו באסטרואיד שפגע באדמת וואקנדה ושבעזרתו מסוגלים ליצור דברים מופלאים. וכך, מתחת למעטה של מדינה נחשלת, מסתתרת עיר עתידנית עם טכנולוגיה עתידנית. הם מתבוננים מהצד לאורך שנים רבות על האכזריות שבה האנשים הלבנים נוהגים אלה באלה, אך גם באכזריות שבה הם נוהגים בתרבויות השחורות המנוצלות, תוך שהם מעדיפים להימנע מגילוי סודם, סוד שיכול היה לעזור לעולם כולו.

"הפנתר השחור". צ'דוויק בוסמן, מייקל ב. ג'ורדן.

"הפנתר השחור". צ'דוויק בוסמן, מייקל ב. ג'ורדן.

כל זה עומד להשתנות כאשר אריק קילמונגר (מייקל ב. ג'ורדן, ששיחק ב"קריד"), שאביו ניסה לבצע ניסיון הפיכה בוואקנדה, קורא תיגר על טצ'אלה ומנהיגותו. המאבק ביניהם אינו רק מאבק על המלוכה, כי אם גם על התפקיד של וואקנדה בעולם.

מבלי לגלות יותר מדי על המתרחש בסרט, אומר רק שכמות ההחלטות השרירותיות שמתרחשות בו היא מפתיעה ביותר והופכת את התסריט לכזה שמרגיש יותר כמו טיוטה מאשר כמשהו מוגמר. אולי בגלל זה המוזיקה מתגברת כל כך בכל פעם שרוצים שנבין כי מתרחש רגע דרמטי.

יותר מכל הפריעה לי ההרגשה שדיסני עושים שימוש ציני בתרבות האפריקאית. אני מאמין שריאן קוגלר רצה ליצור סרט שנותן כבוד למורשת האפריקאית. בפועל כנראה שכבוד ודיסני לא ממש הולכים ביחד. קטעי טקס ההמלכה בסרט מציגים את התרבות של שבטי וואקנדה. הם נראים כמו הטקסים האפריקאים שראינו בסרטי תעודה רבים, אבל התחושה היא כל כך מצועצעת שלא יכולתי שלא לחשוב שקצת כמו שרק קומיקאי יהודי יכול לספר בדיחה על השואה ולצאת מזה בשלום, רק במאי שחור יכול לביים סצינות כאלה בסרט כזה. אני יכול רק לדמיין את התגובות אם הסרט היה מבוים על ידי במאי לבן. כך גם השימוש במוזיקה האפריקאית מרגיש כל כך מוגזם שלרגעים חשבתי שדיסני פשוט רצו להזכיר את "מלך האריות" לקראת הפקתו המחודשת שתצא לאקרנים בעוד כשנה.

"הפנתר השחור". ווינסטון דיוק.

"הפנתר השחור". ווינסטון דיוק.

בנוסף, הסרט מעלה שאלות מעניינות רבות ומטרידות: מי גר בעיר הכל כך מפותחת, אם כל השבטים של וואקנדה גרים מחוצה לה ומהווים את הכיסוי לקיומה? האם רק השבט של המלך גר שם? ולמה כל פעם שסצינה מתרחשת בעיר, שמאופיינת בגורדי שחקים אימתניים ומודרנים, אנחנו רואים את אותו רחוב שוק קטן? וזה לפני שהתחלנו לשאול מה גורם למלך לשנות את דעתו בקשר לתפקידה של וואקדנה בעולם ולמה אנשים קרובים לו משנים את דעתם ללא סיבה ממשית באופן תכוף.

אין לי ספק כי הסרט יהיה להיט גדול, לפחות בשבועות הראשונים של הקרנתו. הוא כבר מעורר התעניינות רבה בקהילה השחורה בארצות הברית ובצדק, הגיע הזמן לגיבור-על שחור. חבל רק שעל הדרך אי אפשר היה גם לשלב את זה עם סרט טוב.

דירוג: ★★½☆☆

הפנתר השחור (ארה"ב, 2018)
בימוי: ריאן קוגלר | תסריט: ג'ו רוברט קול, מארק ביילי | משחק: צ'דוויק בוסמן, מייקל ב. ג'ורדן, לופיטה ניונגו, אנדי סרקיס | צילום: רייצ'ל מוריסון
הפצה: החל מה-15.02.2018 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: