"מלון מומביי". נזנין בוניאדי.
"מלון מומבאי" הוא סרט דרמת אקשן/מתח המבוסס על סדרת פיגועי הטרור שהתרחשה במספר מוקדים במקביל בעיר מומבאי בשנת 2008 ע"י ארגון איסלאמי וגבתה את חייהם של 207 בני אדם, ומתמקד באירוע שהתרחש במלון הטאג' במשך שלושה ימים וחצי. סרט אקשן שמבוסס על אירועים אמיתיים יכול לצאת טוב מאוד או קיטש נוראי שבעיקר נועד למלא שורה בקורות החיים של כל המעורבים. לשמחתי, "מלון מומבאי" שייך לסוג הראשון. הוא לא סרט אקשן קלאסי, כי המוקד שלו הוא לא האפקטים ותרגילי פעלולים מרשימים, אלא הדרמה האנושית שמתחוללת גם אצל הקורבנות, אך גם אצל הרוצחים (במידה פחותה).
הסרט מבוים נהדר. הוא מדוד, מאוזן, מותח ולא משעמם לרגע – גם בחלקים הרגועים יותר. העובדה שזהו סרטו הארוך הראשון של אנת'וני מאראס, הופכת את כישורי הבימוי שלו למרשימים אפילו יותר. התסריט נכתב על ידי מאראס, שלו ניסיון מועט גם בכתיבה, ביחד עם ג'ון קולי שהתמחה בעיקר בכתיבת סרטים לכל המשפחה. הם יצרו סרט שבהחלט לא יתאים לכל המשפחה או לכל מי שרגיש למראות גרפיים אלימיים. מנגד, הוא גם לא סרט אימה, כך שלא רואים את הפגיעות בשביל אפקט הגועל.
ארג'ון (דב פאטל, "נער החידות ממובאי", "סקינס") הוא עובד המלון היוקרתי "טאג'" במומבאי. הוא נשוי פלוס ילדה ומסור לעבודתו מאד. הסטנדרטים במלון הם מהגבוהים באזור ונראה שהוא וכל חבריו לעבודה מתגאים במקום עבודתם ורוצים להרוויח משכורת יפה ובמקביל לשרת את האורחים כמיטב יכולתם. יום העבודה של ארג'ון מתחיל מעט עקום, אך על פניו נראה שהכל מתקתק כמו שצריך. הציפייה לבואה של זהרה קאשני (נזנין בוניאדי, "בן חור", "הומלנד") העשירה עם בעלה האמריקאי דיוויד (ארמי האמר, "קרא לי בשמך", "הרשת החברתית") ובנם התינוק מכניסה את העובדים לכוננות קלה, אבל לאורחים מהסוג הזה הם רגילים. חלק מכלי המשחק שזזים הם חבורת גברים צעירים שנוסעת אל העיר, אשר כל אחד מהם מקשיב באזניות לדברי חיזוק לפעולה אותם הם עומדים לבצע.
אירועי הקטל פורצים באזורים שונים במומבאי והמלון שרוי בתחושה שהוא בטוח. השאננות הזאת תוכיח את עצמה כמזיקה ביותר כשהמלון יהיה תחת מתקפה. אותה שאננות גם שורה על כוחות המשטרה במומבאי שלא היו ערוכים בשום צורה לאירוע שכזה ומעבר לארגון היעיל של הטרוריסטים, אזלת ידם היא זו שהובילה למימדים הגדולים של הפגיעה באזרחים ובתיירים. כמובן אלוהי הפוליטקלי קורקט לא מאפשרים להעביר סרט על טרוריזם איסלאמי מבלי להראות שיש איסלאמים שלווים שרוצים שלום ואחווה, ובכך זכינו למספר סצינות שונות שמראות את ההבדלים בין איסלאמים "טובים" לאיסלאמים "רעים". הייתה בחירה משונה בדמות זקנה לבנה שתיתן לקהל את מנת שנאת הזרים שתאפשר גינוי מיידי. חלק מהבעייתיות בסרט הוא ההתמקדות במערביים. מדובר בסדרת פיגועים שכוונה בעיקר נגד אזרחים הודים, אך מלבד ארג'ון ומספר נוסף מצומצם של דמויות הודיות, הציפייה מהצופים היא להזדהות עם התיירים.
"מלון מומביי". ארמי האמר.
המשחק בסרט מצוין מצד כל השחקנים. אהבתי שלא התמקדו בארמי האמר בגלל שהוא השחקן הצעיר והלוהט של זמננו, אלא הוא היה דמות נוספת בתוך התערובת של הסצינות. ג'ייסון אייזקס (סרטי "הארי פוטר", "פיטר פן") בתפקיד של רוסי קשוח בעל לב זהב מאד אמין בתפקיד לאזניים לא רוסיות, אבל מפתיע שדווקא בסרט בינלאומי (הפקה של הודו, אוסטרליה וארה"ב) לא מצאו לנכון ללהק שחקן מזרח אירופאי. בנויאדי מעולה בתפקיד שלה – מפגינה אנושיות שברירית, חזקה, רגישה ואמיצה במקביל. פאטל כרגיל נותן הופעה טובה ושקולה.
האפקטים הכי טובים הם אלו שמרגישים טבעיים, ויכול להיות שהבימוי המצוין עוזר לכך, אבל כולם נראים הגיוניים ולא מוגזמים בשום צורה. איפור הפגיעות והפציעות מזעזע במידה הנכונה, כאמור, אין איזשהו צורך סדיסטי של הבמאי להתעכב על כך יותר מדי (שלא לקידום העלילה). להפך, הפגיעות ברובן אגביות, ויחד עם זאת טבעיות.
"מלון מומביי". דב פאטל.
המלווה שלי לסרט אהב אותו מאד. הוא חשב שהוא קוהרנטי, מותח ומרתק לכל אורכו. לנוכח הקלות אשר מוצגת בסרט בה ממשיכים לבצע טבח באזרחים ותיירים שעות על גבי שעות, בציון הזמן שחולף, הוא הרגיש, בתור ישראלי, שזהו מצב לא סביר בכלל. לאוהבי הז'אנר אמליץ לצפות בו בקולנוע.
דירוג: 
מלון מומבאי (אוסטרליה, ארה"ב, הודו, 2018)
בימוי: אנתוני מאראס | תסריט: ג'ון קולי, אנתוני מאראס | משחק: דב פאטל, נזנין בוניאדי, ארמי האמר,אנופם קר, ג'ייסון אייזקס, טילדה קובן-הרווי | מוסיקה מקורית: וולקר ברטלמן | צילום: ניק רמי מתיוס
הפצה: סרטי שובל, החל מה-27.06.2019 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: