"נשים קטנות" – ביקורת: הפקה מושקעת עם משחק מצוין

מאת
27 בינואר 2020 בשעה 9:00
"נשים קטנות". אלייזה סקנלן, סירשה רונאן, פלורנס פיו, אמה ווטסון.

"נשים קטנות". אלייזה סקנלן, סירשה רונאן, פלורנס פיו, אמה ווטסון.

"נשים קטנות" הוא עיבוד נוסף מיני רבים של הספר בעל אותו השם לסרט דרמה על ארבע אחיות צעירות והתבגרותן בצל מלחמת האזרחים האמריקאית. הוא משלב בתוכו ערכים של אחווה, נתינה, פטריוטיות, רגישות לשונה ואיך אפשר בלי, אהבה. העיבוד החדש לא מביא איתו בשורה חדשה, מלבד הדגשה של הזווית הפמיניסטית על כל גווניה, שממילא הייתה טבועה בסיפור לאורך כל הדרך. אם העלילה לא הייתה נמרחת בקטעים מסוימים, היה קל יותר להמליץ עליו לאוהבי הדרמה מכל הגילים. ובכל זאת, מדובר בהפקה מושקעת עם משחק מצוין.

משפחת מארץ' ברוכת ארבע בנות צריכה להתמודד עם חיי צנעה בזמן שאב המשפחה נמצא בקו האש של מלחמת האזרחים. הבית מנוהל על ידי אם המשפחה, מארמי (לורה דרן, "פארק היורה", "שקרים קטנים גדולים"), בצורה עוטפת מצד אחד ומשחררת מן הצד השני. ציפיותיה של מארמי מארבע הבנות גבוהות, אך היא דאגה לחנך אותן לפעול על פי כללי הבית ולהתנהג בחמלה כלפי הסובבים אותן, כך שהן עומדות ברף בקלות.

לכל אחת מהאחיות תכונות אופי ותחומי עניין שונים. מג, האחות הבכורה (אמה ווטסון, סרטי "הארי פוטר", "כמה טוב להיות פרח קיר") מומחית בקודים חברתיים, מחזיקה בטעם משובח בביגוד ובעלת כשרון משחק. ג'ו, האחות השנייה (סירשה רונן, "ליידי בירד", "ברוקלין"), בעלת כריזמה שקשה לעמוד בפניה ומשיכה עזה לכתיבה ולתגובות דרמטיות במיוחד. בת', האחות השלישית (אלייזה סקנלן, "עצמים חדים"), טובת הלב שמנעימה את סביבתה עם מזגה הנוח ונגינתה בפסנתר. איימי, האחות הקטנה (פלורנס פיו, "מידסומר"), מתמחה בציור ובלהוציא את ג'ו מכליה.

ארבעתן תומכות אחת בשנייה, רבות, מתפייסות, נפגעות ואוהבות מאד. הן מתמודדות ביחד עם מה שהעולם זורק בפניהן, כנשים ובמיוחד כצעירות, מה שדוחף אותן להתבגר במהירות. באחד מערבי החברה שנועדו למציאת בני זוג פוטנציאליים, פוגשת ג'ו בלורי (טימות'י שאלאמיי, "קרא לי בשמך", ילד יפה"), השכן העשיר של משפחת מארץ', אותו לא יצא לאף אחת מהן להכיר מקרוב, והוא הופך במהרה להיות חלק מהמשפחה עם קשר מיוחד לכל אחת מהאחיות. מי שהבנות דווקא היו מעדיפות להוציא מהמשפחה היא דודה מארץ' הערירית (מריל סטריפ, "אוגוסט: מחוז אוסייג'", "אדפטיישן"), אשר דואגת להוציא את האוויר ממפרשי האופטימיות וההומניות שמארמי מחדירה לבנותיה, בעזרת עושרה ומיומנותה רבת השנים בסחיטה רגשית.

"נשים קטנות". אלייזה סקנלן, סירשה רונאן, פלורנס פיו, אמה ווטסון.

"נשים קטנות". אלייזה סקנלן, סירשה רונאן, פלורנס פיו, אמה ווטסון.

גרטה גרוויג מתמקדת ביצירותיה בייצוג קול נשי ופמיניסטי, לכן זהו מתבקש שהיא תיצור עיבוד משלה לספריה הפמיניסטיים של לואיזה מיי אלקוט מהשנים 1868-1869. ברוח זו היא הזמינה שלוש שחקניות פעילות חברתית בתחום הקידום הנשי להשתתף בסרט זה (ווטסון, דרן וסטריפ) והחזירה את רונן, כוכבת סרטה האחרון שזכה לשבחים, לתפקיד הראשי. אפשר רק להניח שהבחירה להציג את הסיפור בשני זמנים שונים, היא לצרכי ייחודיות מגרסאות קודמות, כי אין בכך שום תרומה להעברת הסיפור בצורה מעניינת יותר או להכנסת משמעות חדשה בנקודות המעבר בין הזמנים.

למרות הרלבנטיות של פמיניזם בשיח הציבורי, וכן הצגת צורות שונות בהן מתבטאת פמיניסטיות (הפתעה – שנאת גברים היא לא אחת מהן), לא באמת ברור למה היה צורך ליצור גרסה נוספת לסיפור שכולם כבר מכירים. הסרט משנת 1994, בכיכובם של וינונה ריידר, כריטיאן בייל, סוזן סרנדון, קלייר דיינס ונוספים, הגיע אחרי גרסאות שהיו מיושנות ותיאטרליות ונהנה מאיכויות הפקה שלא היו קיימות בזמנים מוקדמים יותר ועשה שירות נהדר לחומר המקור. התוספת בגרסה זו, שבתיאוריה נשמעת טוב יותר מבביצוע, היא שבנקודה מסוימת בסרט מוטלת בספק אותנטיות הסיפור הסמי-אוטוביוגרפי וגורמת לצופה לתהות בדבר המגבלות של הסופרת שחיה באותם הזמנים של גיבורות הסיפור, אשר מתמודדות עם לחצים ומגבלות בשל היותן נשים.

"נשים קטנות". טימותי שאלאמה, סירשה רונאן.

"נשים קטנות". טימותי שאלאמה, סירשה רונאן.

סירשה רונן מגלמת ג'ו שלא נראתה לפני כן, והיא סוחפת, אבל לא מרגשת במיוחד. למרות שפלורנס פיו מעבירה מעולה את הגילים השונים של איימי, שעוברת את השינויים המשמעותיים ביותר, המראה שלה לא באמת מאפשר את האשליה של נערה צעירה במיוחד, מה שמתמיה בנוגע לבחירה זו של גרוויג. לעומת עיבודים אחרים, דמותה של מארמי מקבלת יותר מקום ולורה דרן מוציאה ממנה את המיטב. מריל כמו מריל, תמיד גונבת את ההצגה, גם בתפקיד משני, כמו כאן. אמה ווטסון מעט מחווירה לצד השחקניות האחרות. שאלאמיי, שגם כמו רונן, חוזר לגרוויג אחרי השתתפות ב"ליידי בירד", עושה עבודה נפלאה ונותן את כולו לתפקיד, גם אם ברגעים מסוימים הוא מזכיר יותר מדי את בייל מהסרט ב-1994.

אז אמנם הצילום באמת יפה יותר והתלבושות והתפאורה מושכים יותר את העין, אבל הסרט לא מצליח להצדיק את נחיצותו בין שלל העיבודים של הספר המצליח. זה לא הדבר הכי גרוע שתראו, אבל אם יש לכם צורך עז לצפות באחיות מארץ', עדיף כבר שתצפו בגרסה הקודמת.

דירוג: ★★★☆☆

נשים קטנות (ארה"ב, 2019)
בימוי: גרטה גרוויג | תסריט: גרטה גרוויגלואיזה מיי אלקוט | משחק: סירשה רונאןפלורנס פיוטימותי שאלאמהאמה ווטסוןאלייזה סקנלןלורה דרן | מוסיקה מקורית: אלכסנדר דספלה | צילום: יוריק לה סו
הפצה: פורום פילם, החל מה-23.01.2020 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: