פרסי האוסקר. צילום באדיבות Paul Hudson, cc-by-2.0-generic
האקדמיה האמריקאית לאמנויות ומדעי הקולנוע החליטה לשמר את דרישות ההפצה המצומצמות שהיו עד היום לבתי הקולנוע כתנאי להתמודדות על פרסי האוסקר, ובכך לא למנוע מחברות הסטרימינג כמו נטפליקס, אמזון, אפל ודיסני-פלוס להתמודד עליהם. החשש היה שפגישת 54 חברי הועד המנהל של האקדמיה מהלילה תביא להקשחת החוקים משום שבועד נמנים אנשי תעשיה כמו סטיבן שפילברג שהתבטאו בדרכים כאלה ואחרות בעבר נגד חברות הסטרימינג כגורם שיביא לדעיכתה של הצפיה בסרטים בבתי הקולנוע. אלא שהאקדמיה בחרה כאמור שלא לשנות את החוקים הללו, והסתפקה בשינוים אחרים כגון שינוי שמו של פרס האוסקר לסרט דובר השפה הזרה – לסרט הבינלאומי הטוב ביותר (בו אגב זכה אשתקד "רומא" של נטפליקס).
הדרישה המשמעותית שנשארה כמות שהיא מאז הוצגה ב-2012 ולא הוקשחה, הינה להקרין סרט המעונין להתמודד על האוסקר במשך 7 ימים בבית קולנוע בלוס אנג'לס שבקליפורניה, ארה"ב, עם לפחות 3 הקרנות בתשלום לציבור הרחב. הסרט המבקש להתמודד אינו יכול להציג קודם במדיה אחרת דוגמת סטרימינג או VOD בתשלום (PVOD), אלא רק באותו היום עם המסך הגדול או מאוחר מכך. "אנו תומכים בחווית הקולנועית בתור חלק אינטגרלי מהאמנות של סרטים ונתנו לכך משקל רב בדיונים שלנו," מסר נשיא האקדמיה, ג'ון ביילי. "החוקים שלנו כרגע דורשים הקרנה בקולנוע, וגם מאפשרים מבחר סרטים גדול להתמודדות על האוסקר. אנו מתכננים להמשיך וללמוד את השינוים העמוקים שמתרחשים בתעשיה שלנו ונמשיך להתדיין עם חברינו על הנושאים הללו."
הקשחת הדרישה הזו היתה אולי מסייעת להזרים חמצן לבתי הקולנוע לעוד קצת זמן, כמו גם סוג של יוקרה לחוויה, אבל גם עשויה היתה לפגוע גם בחברות הפקה והפצה קטנות ועצמאיות. לדוגמה חברת 'רואד-סייד' (Roadside Attractions) הפיצה את הסרטים "התמוטטות" (2011) ו"עסקה מגונה" (2012) ל-VOD בתשלום בארה"ב במקביל להפצה לקולנוע, בטרם התמודדה איתם על האוסקר. אזכיר כי רשתות בתי הקולנוע הגדולות כגון 'איי-אמ-סי' (AMC) ו'ריגאל' (Regal) מגבילות ב'חלונות הפצה' פער זמנים בין ההקרנות אצלן לבין במדיות אחרות, אבל לחברות הפצה קטנות הרשתות הללו לא בהכרח משתלמות, והן לעיתים מעדיפות את בתי הקולנוע הקטנים מסוג הסינמטקים, שבהם הקהל מורגל לסרטים אחרים ואין תחרות עצומה מול שוברי הקופות ההוליוודים.
"התמוטטות". קווין ספייסי.
בקרב 54 חברי הועד של האקדמיה ישנם לא מעט פנים אוהדות שעברו לעבוד עבור חברות הסטרימינג: מנהל ההפצה לשעבר של אולפני האחים וורנר, דן פלמן, מיעץ כיום לנטפליקס; נשיאת 'פוקס סרצ'לייט' לשעבר, ננסי אוטלי, עובדת היום בשביל 'דיסני פלוס'; וכמובן תסריטאים, במאי תעודה ועוד, שיוצרים סרטים עבור חברות הסטרימינג.
אבל יש גם אחרים שמתנגדים מסיבות שונות: יש כאלה שמתלוננים על שיטות הפרסום האגרסיביות ומבוססות הכיסים העמוקים של חברות הסטרימינג, ויש כאלה כמו נציג הבמאים, סטיבן שפילברג, שאוהבים לשמר את הקיים. בפברואר האחרון מסר דברים דרך דובר חברת ההפקות שלו 'אמבלין' (Amblin) לאתר 'אינדי-ווייר': "לסטיבן רגשות עזים בנוגע להבדל בין סטרימינג לבין בית קולנוע. הוא ישמח אם אחרים יצטרפו אליו כשזה יעלה [בפגישת הועד של האקדמיה. הוא יראה מה שיקרה." נטפליקס מיהרה לפרסם תגובה שאומרת שגם היא אוהבת את הקולנוע (היא אגב בתהליכי רכישת בית קולנוע משלה בלוס אנג'לס), אבל יש גם יתרונות לסטרימינג כמו גישה נוחה באותו הרגע לאנשים מסביב לעולם, גם אם יש להם קושי כספי או גיאוגרפי להגיע לקולנוע.
"שחקן מספר אחת". סטיבן שפילברג, אוליביה קוק, טיי שרידן.
ההודעה של שפילברג דרך הדובר קצת תפחה במימדיה בתקשורת. לשפילברג יש קשרים ישירים לנטפליקס עצמה, מובילת הסטרימינג: חברת ההפקה שלו 'אמבלין' הפיקה לה את להיט האימה "מי מתגורר בבית היל", וחברת ההפקה 'דרים-וורקס' שהוא ממייסדיה ושותף פחות-פעיל בה מיועדת להפיק עבורה 300 שעות של תוכן טלויזיוני בלעדי. זו גם הסיבה שהיעדרותו של שפילברג מההצבעה הלילה היא פחות דרמתית ממה שבעבע מהתקשורת, ביחוד מאתר 'אינדי-ווייר'. שפילברג בכלל לא היה מיועד להופיע בהצבעה (בלוס אנג'לס), משום שהוא עסוק בניו יורק בצילומי "סיפור הפרברים". כשהניו יורק טיימס ביקש הבהרות, שפילברג ענה: "אני רוצה שאנשים ימצאו את הבידור שלהם בכל צורה או אופן שמתאים להם. מסך גדול, מסך קטן – מה שבאמת משנה לי הוא סיפור נפלא ולכולם צריכה להיות גישה לסיפורים נפלאים. עם זאת, אני מרגיש שאנשים צריכים הזדמנות לעזוב את הבטוח והמוכר של חייהם וללכת למקום שבו הם יושבים בחברת אחרים וחולקים חוויה משותפת – בוכים ביחד, צוחקים ביחד, פוחדים ביחד – כך שכאשר היא נגמרת הם אולי ירגישו טיפה פחות זרים. אני רוצה לראות את הישרדותם של בתי הקולנוע. אני רוצה שחווית הקולנוע תישאר רלבנטית בתרבות שלנו."
בתחילת החודש, הפציע בהפתעה בעל ברית לא צפוי לחברות הסטרימינג: משרד המשפטים האמריקאים, ובתוכו מחלקת ההגבלים העסקיים, שפרסמו כי פנו במרץ לאקדמיה עם אזהרה ששינוים בחוקיהם לא יפרו את חוקי התחרות ההוגנת (Sherman Act). באקדמיה ובתעשיה הביעו תמיהה על הפניה ותהו מדוע תחרות פרסים בתעשית הסרטים לא יכולה לקבוע לעצמה את החוקים כאוות נפשה, אבל כמו שזה נראה עכשיו, בהיעדר שינוי, לא יהיה צורך להגן עליו בפני ההגבלים העסקיים.