"טווס". אלברט שוך.
אפשר להגדיר את סרט הביכורים "טווס" של הבמאי הגרמני ברנרד ונגר בתור קומדיה שחורה, ובאופן ספציפי יותר – כיצירה שנעה בין ההומור הביזארי של נייתן פילדר ("חזרה גנרלית") לסגנון הבימוי המנוכר של רובן אוסטלונד. "טווס", שהוצג בפסטיבל ונציה 2024, מאכזב בעיקר כי הוא מונוטוני למדי ולא מספיק מורכב.
גיבור הסרט מתיאס (אלברט שוך) עוסק במשלח יד מעניין – הוא משכיר את עצמו כבן לוויה לכל מי שידו משגת לשכור את שירותיו. בזכות עבודתו הוא מגלם מגוון רב של תפקידים, החל מהתחזות לבן של אבא מאוד עשיר, וכלה בווכחן לעת מצוא שמתאמן בוויכוחים עם אישה הנשואה לבעל עצבני.
אני חובב נלהב של סרטים ביזארים ואוונגארדים, בין אם מדובר בדיויד לינץ', בליאו קארקס, או בייז'י האס. גם לא מפריע לי אם לא הבנתי הכל, העיקר מבחינתי הוא שאני מרגיש שיש אידאולוגיה או רעיון מסוים שמתלווה למה שאנחנו רואים בקולנוע וזה משהו שניתן להרגיש בו, כאמור, גם אם לא מבינים את כל מה שיש ליוצר להציע. ממש עכשיו מוקרן על האקרנים סרט בנע במחוזות הביזאר ושאהבתי, "המערכה השניה" של קוונטאן דופייה (ביקורת). אין בו רעיון או תחכום יוצא דופן, אבל לפחות הוא לא מתיימר להיות מתוחכם והוא גם מצחיק מאוד. הבעיה ב"טווס" היא שהוא דווקא כן מתיימר, ולהבדיל מ"המערכה השניה", הוא כלל לא מצחיק, אף על פי שהוא מנסה. נדמה לי שאפילו פעם אחת במהלך הסרט לא חייכתי.
"טווס".
בעיה נוספת היא שכבר בתחילתו של הסרט, מופיע רצף של סצינות קצרות מאוד, חלקן כוללות רק שוט בודד. בהתחשב בכך שרוב השחקנים ככולם, אינם מוכרים לצופים מחוץ לגרמניה, ובכך שבצפיה קולנועית לא ניתן לעצור ולהחזיר אחורה את מה שהוקרן – קשה לעקוב אחר הדמויות, להבין את הקשרים ביניהם ומה המטרות שלהן.
בסופו של דבר מצאתי את עצמי יוצא מאולם הקולנוע מבלי שהסרט סיפק לי אפילו מימד בודד אחד של הנאה וסיפוק.
דירוג: 
טווס (אוסטריה, גרמניה, 2024)
בימוי: ברנהרד ונגר | תסריט: ברנהרד ונגר | משחק: אלברט שוך, יוליה פרנץ ריכטר, אנטון נורי, מריה הופשטטר
הפצה: לב סרטים ובתי קולנוע, החל מה-01.05.2025 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: