"רוקו ואחיו". אלן דלון.
חברת ההפצה 'עדן סינמה' בשיתוף המכון הצרפתי בישראל ושגרירות צרפת, יקיימו מחווה לשחקן אלן דלון, שנתיים אחרי שקטף פרס על תרומתו לקולנוע מפסטיבל קאן. במסגרת המחווה יוקרנו 12 סרטים מהקריירה של השחקן בן ה-85, בינהם הקלאסיקות "רוקו ואחיו" ו"ליקוי חמה"; המותחנים "המעגל האדום" ו"לילה על העיר" שביים ז'אן פייר מלוויל; "מר קליין" שהפיק דלון, ביים ג'וזף לוסי ועוסק בתקופת השואה בצרפת; ושלושה שיתופי פעולה עם הבמאי ז'אק דריי, בהם "הבריכה" שאיחד אותו עם זוגתו לשעבר, רומי שניידר.
אלן דלון התחיל את דרכו המקצועית בפסטיבל קאן, אליה הגיע במקרה אחרי שלל עבודות מזדמנות ושירות צבאי בהודו-סין הצרפתית (שהתפרקה ב-1954). הופעת הביכורים שלו היתה בסרטו של איב אלגרה מ-1957, והוא ויתר על חוזה מול המפיק האמריקאי דיויד או. סלזניק כדי להמשיך לעבוד בצרפת. שנת המפנה היתה 1960, עם הופעותיו הדרמתיות בסרטים "לעין השמש" (Plein soleil, גרסת המקור של "הכישרון של מר ריפלי") של רנה קלמאן ו"רוקו ואחיו" של לוקינו ויסקונטי האיטלקי. דלון נחשף כשחקן עם יכולות דרמתיות, צדדים רגישים, ואפילו כישורים קומים. הוא המשיך והופיע בעשרות סרטים רבים של בכירי הבמאים האירופים כגון מלוויל, לוסי, דה ברוקה, ז'אק דריי, ג'ורג' לאוטנר, ולצידם של שחקנים בולטים כגון איב מונטאן, ז'אן גבאן, סימון סניורה, מיריי דארק ושירלי מקליין. אלן דלון התעצם מעבר לקריירת משחק לרמת אייקון תרבות, ותמונתו מופיעה על האלבום שובר המוסכמות "The Queen is Dead" של הסמיתס.
בחייו האישיים, דלון ניהל רומן עם הזמרת ניקו מלהקת הרוק 'ולווט אנדרגראונד', וב-1962 נולד להם הבן כריסטיאן ארון (ארי) פפגן, אליו התכחש. ניקו גידלה לבדה את בנה, ובשנת 2019 תבע הבן את דלון להכרה כבנו. מלבד ניקו, דלון היה במערכת יחסים עם השחקנית האוסטרית רומי שניידר, שהכיר בהפקת הבמה של המחזה הבריטי "חבל שהיא זונה". למרות שנפרדו, הם הופיעו יחד בסרט "הבריכה". הוא נישא לשחקנית נטלי ברתולומיי איתה נולד לו הבן אנתוני. בהמשך היה בזוגיות ארוכה עם השחקנית מיריי דארק, ובסוף שנות ה-1980 היה בזוגיות עם הדוגמנית רוזלי ואן ברמן, שממנה נולדו לו הילדים אנושקה ואלן פביאן.
הסרטים במחווה לאלן דלון בסינמטקים:
"לעין השמש" (1960), רנה קלמאן
"רוקו ואחיו" (1960), לוקינו ויסקונטי
"ליקוי חמה" (1962), מיכאלנג'לו אנטוניניו
"הבריכה" (1969), ז'אק דריי
"האלמה קודאר" (1970), פייר גרנייה-דפרה
"המעגל האדום" (1970), ז'אן פייר מלוויל
"לילה על העיר" (1972), זאן פייר מלוויל
"שני גברים בעיר" (1973), ג'וזה ג'יובאני
"בורסלינו ושות'" (1974), ז'אק דריי
"מר קליין" (1976), גוזף לוסי
"מותו של אדם מושחת" (1977), ג'ורג' לאוטנר
"להרוג שלושה" (1980), ז'אק דריי