25 בדצמבר 2021 בשעה 21:30

"אנה" (מיני-סדרה) – סקירה: גם עם ילדים, העולם רע ואלים

"אנה". ג'יולה דרגוטו.

"אנה" היא מיני סדרה איטלקית (סלקום טי-וי) שכוללת שישה פרקים ועוסקת בעולם דיסטופי, הנשלט על ידי ילדים ובני נוער, לאחר שכל המבוגרים נספו במגיפה קטלנית. הסדרה נכתבה ובוימה על ידי ניקולו אמניטי, סופר במקצועו, שכתב את הרומן בעל אותו שם אשר עליו מבוססת הסדרה.

בתחילת הפרק הראשון מופיעה כתובית המציינת כי הסדרה הופקה כחצי שנה לפני פרוץ מגיפת הקורונה, ועובדה זאת טוענת את הסדרה במשמעות אקטואלית מצמררת למדי, בעיקר בהתחשב בעובדה שמדובר במדינה שנפגעה הכי קשה בגל הראשון של הקורונה.

העלילה עוקבת אחר אנה, נערה בת 13 (ג'יולה דרגוטו) ואחיה הקטן, אסטור, בן ה-5, שמנסים לשרוד בעולם שנשאר לאחר שהתייתמו מהוריהם, ביודעם שגם הם עצמם ילכו לעולמם ברגע שיגיעו לגיל בגרות, כיוון שהוירוס המסתורי הופך לפעיל ברגע שהנשא שלו הופך לבגיר וכולם נושאים אותו, לכאורה.

"אנה". אלסנדרו פקורלה, ג'יולה דרגוטו.

מבחינת סגנון, הסיפור לא נפרש בפנינו באופן לינארי, אלא באמצעות סצינות שמתרחשות בזמנים שונים, עובדה שמקשה במקצת על מלאכת הפענוח של הצופה, לפחות בפרק הראשון.

בדומה לכמה סדרות אחרות שעוסקות בתכנים דומים (כמו "המתים המהלכים" ו"העמדה"), גם סדרה זו לא מתמקדת בהתפתחות המחלה עצמה ומקדישה לה זמן מסך מצומצם, כשנושאה המרכזי הוא עיסוק סוציולוגי בעולם שמתהווה לאחר מכן, עולם שמאוכלס על ידי קטינים בלבד, תמה שנחקרה כבר בשתי יצירות ספרותיות מפורסמות, שיצאו לאור לאחר מלחמת העולם השניה: "אי הילדים" של מירה לובה מ-1947 ו"בעל זבוב" של וויליאם גולדינג מ-1954.

"אנה".

בדומה ליצירות אלה, גם ב"אנה" המסקנה היא עגומה למדי – עולם שמאוכלס בילדים בלבד לא יהיה טוב יותר מעולם שיש בו מבוגרים, אלא רע ואלים באותה מידה בדיוק ואולי אפילו קצת יותר.

הביקורת מבוססת על הפרק הראשון.