"ספיידרמן: אין דרך הביתה".
קשה עד כמעט בלתי אפשרי לכתוב על "ספיידרמן: אין דרך הביתה" מבלי להרוס את ההפתעות שהופכות אותו לאחד מהסרטים הטובים ביותר ביקום הקולנועי של מארוול.
שלא כרגיל, אבהיר כבר כאן בהתחלה שמדובר בסרט מצוין, ואמליץ בחום לכל מי שאוהב את הדמות לעצור את הקריאה וללכת לצפות בסרט נקי ככל האפשר מספוילרים.
סיפור הסרט ממשיך באופן ישיר את הסרט הקודם, שבו התגלה לעולם כי פיטר פארקר הוא ספיידרמן. ההשפעה העצומה של הגילוי הזה פוגעת לא רק בפיטר עצמו אלא בכל מי שקרוב לו. מתוך ייאוש וניסיון להחזיר את המצב לקדמותו פיטר מבקש מדוקטור סטריינג' לבצע קסם שימחק את הגילוי הזה. מה שנראה כקסם פשוט משתבש וגורם לפתיחת שער בין יקומים שונים. מצב זה גורם לכך שאויבים מסרטי ספיידרמן השונים מ-20 השנים האחרונות מגיעים לחפש את פיטר פארקר.
אפשר היה לצפות שכאשר אוספים נבלים מכל כך הרבה סרטים, שהמלחמה בהם תהווה את מרכז הסרט, אבל לא כך הדבר. "ספיידרמן: אין דרך הביתה" עוסק בעיקר בספיידרמן, פיטר פארקר והאופן שבו הוא מיוצג ב-20 השנים האחרונות.
לשם כך בנו יוצרי הסרט את המולטיוורס ודרכו יצרו עולם עצום ורב שכבות שלא נראה עדיין בסרטי מארוול ובכלל. למעשה, בסרט הזה היקום הקולנועי של מארוול הוא בסך הכול עוד יקום אחד מיני רבים של ספייידרמן. יותר מאשר זהו סרט חדש ביקום של מארוול, מדובר ביצירה שחוגגת את היקומים של ספיידרמן. היא נעשית באהבה כל כך גדולה ובטוטאליות מוחלטת ומפתיעה. לרגע אפשר לחשוב שלא המכונה המשומנת של דיסני יצרה את הסרט אלא קבוצת מעריצים שלא הציבה לעצמה מכשולים ופעלה רק מתוך הרצון לעשות את מה שהיא רוצה, באופן שבו היא רוצה לעשות זאת. האהבה הזו לסרטי ספיידרמן נמצאת על המסך כל רגע והיא הופכת את הסרט לכזה שקשה לעמוד בקסמו (בתנאי שאתם שייכים למעריצים).
"ספיידרמן: אין דרך הביתה". טום הולנד.
הרעיון העיקרי בסרט הוא מתן הזדמנות נוספת, היכולת לקבל טעויות, היכולת לראות באדם שמולך מישהו שראוי לניסיון נוסף להוכיח את עצמו והמאמץ שתהיה מוכן להשקיע על מנת לאפשר לו את ההזדמנות הזו. פיטר פארקר של הסרט הזה מתבגר באופן שמפתיע אותו עצמו. הוא עושה את זה עם הכוונה מצד דודה מיי וחברים, אבל בעיקר הוא מוכיח שהוא עבר דרך ארוכה מאז הפך לספיידרמן לפני כמה שנים. עם הבגרות והאחריות מגיעים גם איפוק ויכולת לראות מעבר לזעם הרגעי. ההתבגרות של ספיידרמן היא מרכז הסרט והנבלים שם רק על מנת לאפשר לו לעשות זאת. הייחוד בכל אחד מסרטי ספיידרמן בעשרים השנים האחרונות היה שההתמודדויות האישיות של פיטר פארקר תמיד היו במרכז הסרט, גם אם הנבלים קיבלו את החלק הראשי. בסרט הנוכחי הנבלים הופכים במידה מסוימת למשניים להתמודדות. זה לא מהלך שגרתי לסרט מהסוג הזה, וזה מה שהופך אותו לכל כך טוב.
"ספיידרמן: אין דרך הביתה". בנדיקט קמברבאץ', טום הולנד.
דווקא על רקע זה התפקיד של דוקטור סטריינג' בסרט הוא הדבר החלש היחידי. כל הסיפור שסובב סביב הקסם ועלילת סטריינג' חלש מאוד וטוב היו עושים אם לא היו מצרפים אותו לסרט. כמובן שהסיבה שצירפו אותו לסרט היא סיבה מארוולית טיפוסית: הסרט הזה מוביל לסרט מארוול הבא שיצא במרץ שנה הבאה ויהיה, איך לא, "דוקטור סטריינג' 2".
שחקני הנבלים ממשיכים להיות טובים או גרועים כפי שהיו בסרטים המקוריים וראוי לציין את וילאם דאפו כנורמן אוסבורן, שכרגיל נותן תפקיד נהדר. אבל גם 5 נבלים שונים לא יכולים לטום הולנד, אחד הליהוקים המבריקים ביותר לגיבור-על אי פעם. הוא שחקן מצוין ופשוט נולד לתפקיד. הוא מצליח להחזיק את החלק הדרמטי באופן מרשים והוא מעביר מצוין את האופן שבו דמותו התבגרה מאז הסרט הראשון. זנדיה, בתפקיד אם-ג'יי, נהדרת אף יותר משהיתה בסרטים הקודמים. הכימיה בינה לבין הולנד נפלאה ותענוג לראות אותם יחד.
"ספיידרמן: אין דרך הביתה". טום הולנד.
עם ציפיות גדולות מגיעה אחריות גדולה. "ספיידרמן: אין דרך הביתה" מצליח לעמוד בציפיות הגדולות ואף להתעלות עליהן. זהו סרט גיבור-על אוהב ומיוחד שיגרום לכל מי שאוהב את הז'אנר לדמוע מהתרגשות.
דירוג: 
ספיידרמן: אין דרך הביתה (ארה"ב, 2021)
בימוי: ג'ון ווטס | תסריט: כריס מק'קנה, אריק סומרס | משחק: טום הולנד, זנדאיה, בנדיקט קמברבאץ', אלפרד מולינה, ג'יימי פוקס, ג'ייקוב בטאלון, ווילם דפו | מוסיקה מקורית: מייקל ג'יאצ'ינו | צילום: סימוס מק'גרבי
הפצה: פורום פילם, החל מה-15.12.2021 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון:
עד כמה שנהניתי מהסרט בתסריט יש יותר חורים מבלחוח. יש שם כל כך הרבה פעולות מטומטמות שנעשות שהיה אפשר למנוע בדקת חשיבה. הסרט מקסים והשחקנים מדהימים, כן. אבל העלילה לא משהו.