"צדיק".
לקראת יום השואה, עולה על המסכים הסרט "צדיק" של הבמאי הרוסי סרגיי אורסוליאק וקשה לי להחליט אם התוצר הסופי יותר מגוחך או מקומם. מה שבטוח הוא שהסרט נטול כל מודעות עצמית מינימלית.
ניקולאי קיסיליוב היה חייל בצבא האדום שנתפס בשבי הגרמני במהלך מלחמת העולם השניה, הצליח להימלט ואז פיקד על יחידת פרטיזנים והציל תוך כדי כך 218 יהודים מציפורני הנאצים לאחר שהתנדב להובילם מרחק של כ-1500 ק"מ לאזור שבשליטת הרוסים. בשנת 2005 הוענק לו תואר חסיד אומות העולם (לאחר מותו).
על בסיס התקציר הביוגרפי הנ"ל, מבססים אורסוליאק והתסריטאי גנאדי אוסטרובסקי את עלילת סרטם, אבל הבעיה היא שחוץ מהפרטים הכי בסיסיים, לא מדובר כאן ביצירה שמגבילה ותוחמת את עצמה לייצוג של המאורעות ההיסטוריים העובדתיים, אלא נוטלת לעצמה חירות אמנותית מוגזמת בהתחשב בנושא הסרט.
"צדיק". דובל'ה גליקמן.
כך, למשל, סיפור המסגרת מתמקד בדמותו הבדיונית של משה טל (דב גליקמן) שכביכול ניצל על ידי קיסיליוב, רק שמדובר בדמות פיקטיבית, כמו כל הדמויות האחרות בסרט, כנראה, למעט זאת של קיסיליוב עצמו. כמובן שאין לי בעיה גורפת עם סרטים שמשלבים בין בדיון למציאות. גם המציאות שמוצגת בְּסרטים היא אף פעם לא מציאות אובייקטיבית באמת. אבל כאן עם נושא כל כך נפיץ ורגיש, ראוי היה שמה שמוצג כ"מציאות" יהיה לכל הפחות בעל קשר מינמלי אליה, וגם שיבויים ביתר עדינות – לא בבומבסטיות קיטשית סטייל "רמבו פוגש את מחץ הדלתא בליווי מוזיקה סטייל אמדאוס" עם אסטתיקה אודיו-ויזואלית שיצאה מהאופנה כבר לפני כמה עשורים.
גם אין לי בעיה עקרונית עם סרטים בומבסטים וקיטשים, אפילו לא בהכרח עם סרטים בומבסטים וקיטשים שעוסקים במלחמת העולם השניה כמו "ממזרים חסרי כבוד", ש"צדיק" מושפע ממנו רבות. אבל בשביל לעשות טרנטינו צריך להיות טרנטינו, ומה שיש לנו בסרט הזה הוא בעיקר חיקוי מביך ולחלוטין חסר מודעות עצמית של כמה אלמנטים מן הסרט ההוא. למשל דמותו של המפקד הגרמני הפיקטיבי שמוקר, שמגולם על ידי השחקן דיטמר קניג, שבפני עצמו הוא שחקן די מכובד אשר נמנה על אנסמבל התיאטרון הוינאי המפורסם 'הבורגתיאטר', אבל ב"צדיק" הוא מבצע רפליקה מגוחכת ולא טובה של הנס לנדה מ"ממזרים".
"צדיק".
"צדיק" הוא דוגמה טובה מאוד לבעייתיות המובנית בסרטים (חלקם, לא כולם, כמובן) שבאים עם התג המחייב של "מבוסס על סיפור אמיתי", כי בהרבה מקרים שבהם הסרט מבוסס על ארוע היסטורי עובדתי, היוצר משתמש באותו "תג של אותנטיות" כמעין קארט בלאנש להתפרע ולעשות ככל העולה על רוחו ומכאן נובע שדווקא סרטים שאמורים להיות מבוססים על המציאות הם הרבה פעמים הכי רחוקים מהמציאות.
והבעיה היא לא רק בשימוש נלוז במושג "מציאות", אלא בכך שהכתיבה איומה ונטולת כל הגיון ואמינות ואני לא יכול לתת דוגמאות כדי לא לספלייר, אבל האמינו לי שבכל הקשור להתפתחויות העלילתיות גם בסיפור ההיסטורי עצמו וגם בסיפור המסגרת- נשברים שיאי מופרכות וחוסר הגיון בסיסי.
בעיה נוספת שנתקלתי בה, הפעם טכנית, היא שבכל הסצינות שבהן מדברים עברית, אין כתוביות לעברית בתחתית המסך ולפעמים קשה עד בלתי אפשרי להבין מה נאמר ועל כך אין אלא להצטער.
דירוג: 
צדיק (רוסיה, 2023)
בימוי: סרגיי אורסוליאק | תסריט: גנדי אוסטרובסקי | משחק: אלכסנדר יטשנקו, סרגיי מקובצקי, דובל'ה גליקמן, דיטמר קוניג, אורי הוכמן, פיודור דוברונרבוב | צילום: מיכאל מילשין
הפצה: קינוראי, החל מה-20.04.2023 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: