ביקורת #1: ממזרים חסרי כבוד

בראד פיט. מתוך ממזרים חסרי כבוד.

בראד פיט. מתוך ממזרים חסרי כבוד.

שישה מיליון יהודים ועוד כ-50 מיליון איש וחייל נוספים מצאו את מותם במלחמת העולם השניה, אבל קווינטין טרנטינו רצה לעשות סרט על המלחמה שיהיה כיף לצפות בו. מילותיו שלו. ספק אם הרעיון והמסרים העוברים ב"ממזרים חסרי כבוד" היו 'עוברים' אצל איזה-שהוא קולנוען אחר, אבל לטרנטינו – החשוב בעיני רבים בימינו כגאון קולנועי – מרשים יותר. ואם אכן נרשה לו יותר ונתעלם מכל הבעיתיות המציקה שבכל התוכן המועבר לצופה בסרטו הזה, "ממזרים חסרי כבוד", בכל זאת מדובר בסרט משעמם, ארוך, וכמעט ולא מצחיק או מהנה. דווקא כשהאוירה אחרת לגמרי, מצליח לטרנטינו הרבה יותר.

השם "ממזרים חסרי כבוד" הוא תרגום לא רע לשם הלועזי, Inglorious Basterds, שהוא מחוה לשמו האנגלי של סרט מלחמה איטלקי לא מלהיב במיוחד. איפה שהוא במהלך עשר השנים שפיתח טרנטינו את התסריט שלו, היה בכוונתו לשלב בסרט מן הסגנון של מערבוני הספגטי והוא רצה לקרוא לסרט "פעם אחת בצרפת שתחת כיבוש נאצי". לבסוף, אגב, השם הזה ניתן לסצינת הפתיחה של הסרט.

הסיפור הבדיוני שלנו מתחיל בשנת 1941, כאשר צרפת נמצאת תחת כיבוש נאצי. שושנה דרייפוס (ספק אם ב'דרייפוס' קשר טרנטינו את הדמות לקצין היהודי-הצרפתי, אלפרד דרייפוס, כמו שאחת השחקניות המרכזיות בסרט היא ג'וליה דרייפוס) מצליחה לחמוק מידיהם של הנאצים, ומסגלת לעצמה זהות חדשה כלפי חוץ, של צרפתיה צעירה המנהלת בית קולנוע מקומי. כארבע שנים מאוחר יותר, היא מוצאת את עצמה כמושא אהבתו של קצין נאצי שאינו חושד בזהותה האמיתית, אשר דוחף להקרין את הסרט בו הוא מככב אצלה בבית הקולנוע. הקהל שלו צפוי להיות כל הגוורדיה הנאצית שתתכנס באירוע אינטימי אצלה בבית הקולנוע, ושושנה (מלאני לורן) מתכננת לנצל את ההזדמנות ולהתנקש בחייהם.

מלאני לורן. מתוך ממזרים חסרי כבוד.

מלאני לורן. מתוך ממזרים חסרי כבוד.

במקביל, בארה"ב מגבש לו סגן אלדו ריין (בראד פיט) קבוצה של שמונה חיילים יהודים-אמריקאים שתוצנח בצרפת, ותנטע פחד בליבם של החיילים הנאצים באמצעות אכזריות וברוטליות בלחימה שלהם בנאצים. המטרה היא שכל חייל בקבוצה של ריין יקרקף 100 נאצים לפחות, או ימות בניסיון להשיג מטרה זו. הקבוצה חוברת בדרך לשחקנית הגרמניה ברידג'ט פון המרסמרק (דיאן קרוגר), וכך גם הם ינסו לחסל את כל הגוורדיה הנאצית באותה הקרנה אצל שושנה.

עם תקציב של כ-70 מיליון דולרים, אין ספק שטרנטינו עיצב את "ממזרים חסרי כבוד" בצורה הכי טובה ומרהיבה שאפשר. ביחד עם הצלם רוברט ריצ'ארדסון (שעבד איתו בשני פרקי "להרוג את ביל"), לוכד טרנטינו בוירטואוזיות מוחלטת את כל הדמויות, האירועים והמקומות בסרט, ומדגיש אותם בצבעים עזים ובולטים. כישרון בחירת מוסיקת הפסקול המעולה שניחן בו הבמאי משלים את התמונה בצורה מושלמת, כרגיל. אם חששתם שהיוצר המוערך איבד את הטאץ' שלו בכל הנוגע לאלו, הסירו את החששות הללו מעליכם.

עם זאת, "ממזרים חסרי כבוד" לא זורם, ומתארך בטרחנות על פני גבעות והרים של פלצפנות ואיטיות. הרושם שעשוי היה להתקבל מהשילוב של טרנטינו עם מלחמה ודאי העלה ציפיה כי דם יתז על המסך בכל דקה שניה של הסרט, אך המציאות הקשה מותירה אותנו עם סצינות ארוכות מדי ומשעממות לא פעם. האריכות הזו מופיעה לה בטוב רק מקצת הפעמים, כאשר היא משולבת בסצינות מותחות ומורטות עצבים, המזכירות בטיבן את סצינת הסיפור על השירותים ב"כלבי אשמורת" למשל.

מרבית ההומור בסרט מסופק בידי הדמות הנאצית המרכזית של הקולונל האנס לנדה (כריסטוף וולץ). הקולונל הקריקטוריסטי נזכר בהתחלה כצייד היהודים הנורא שכל עבודתו היא למצוא יהודים מסתתרים ולמוסרם לעולם הבא באכזריות, אך מהר מאד מתגלה דמותו כאדם רחום, מקסים ופשוט חבר'המן אמיתי שפשוט צריך לעשות את עבודתו. גם קצינים נאצים מרצחים היו בני אדם, אפשר לטעון, אך בתום סצינת הפתיחה המציגה את כל פניו של לנדה, אנו עוברים לראותו פשוט כבלש מתוחכם, איש מקסים לבריות, וכובש לבבות נשים. זכר לאכזריות הדרושה בנטילת חיי אדם כך סתם על שום היותו יהודי, תמצאו רק עוד פעם אחת קצרה בהמשך הרחוק. מתוקף כך, קל להתחבר לדמות שיצר טרנטינו, לחבב אותה, להשתעשע ממעשיה ודבריה, ואולי אפילו לעודד אותה לפענח את כל מזימת הרצח המתוכננת לבית הקולנוע. האם אנו יכולים להרשות זאת לעצמנו? דילמה.

מימין: עומר דום ואלי רות. מתוך ממזרים חסרי כבוד.

מימין: עומר דום ואלי רות'. מתוך ממזרים חסרי כבוד.

בלי ספק, וולץ מגלם את הדמות בצורה מופלאה ומחליף בקלילות בין הפנים שבוחרת הדמות להציג בכל סיטואציה. בכך מוביל וולץ נקודת חוזק נוספת של הסרט, והיא השחקנים והמשחק המעולים. פיט מגלם את הסגן ככפרי שוטה וטיפש, עם הבעת פנים המדמה כאילו תקוע משהו באחוריו שיסביר גם את צורת הדיבור המגוחכת שלו (שכן תביא את נקודות האור הקומיות הבודדות של הסרט). על אף שכביכול בעלילה הכל נשען על כתפיו והוא נחשב כוכב הסרט, זמן המסך שלו אינו כביר במיוחד, ומואפל על ידי וולץ ומלאני לורן, שגם כן עושה עבודה מצוינת במשחק הכפול שלה כעלמה תמימה ומחוזרת למול נוקמת אכזרית.

נסיונו זה של טרנטינו להניח זרקור בצבע שונה מאד על גבם של היהודים, כאילו היו בשואה כאלה שידם היתה על העליונה (ואם לחשוב קצת בהיגיון, מה המטרה של חיסול חשבונות במקום לבצע את אותה הפעולה במטרה לשחרר מחנות ריכוז וגטאות), עשוי ליצור תודעה מסוכנת בליבם ומוחם של אנשים קצת פחות בקיאים. "ממזרים" מצטרף בכך ל"בוראט" בזמנו, שכאילו ניסה ללעוג לאנטישמיות בארה"ב, אך ספק אם כל צופיו הבינו את המסר. עם הבעיתיות שברעיון של "ממזרים חסרי כבוד" עוד יכולתי להסתדר (טרנטינו חוזר וטוען שזהו סרט הרפתקאות וכלל לא סרט על המלחמה), אך רחוקה יצירתו זו של הבמאי מלהיות יצירת מופת, ובודאי שרחוקה מלהיות אחת מהעבודות הטובות ביותר שלו.

דירוג: ★★☆☆☆

לחצו כאן לעבור לביקורת של יונתן דורון על "ממזרים חסרי כבוד"

ממזרים חסרי כבוד
ארה"ב, 2009
152 דקות.
הפצה: גלובוס גרופ, החל מה-17.09.2009 בבתי הקולנוע.
בימוי:
קווינטין טרנטינו
תסריט:
קווינטין טרנטינו
שחקנים:
בראד פיט
כריסטוף וולץ
מלאני לורן
דיאן קרוגר
אלי רות'
מייקל פסבנדר

[…] לחצו כאן לעבור לביקורת של אלי שגב על "ממזרים חסרי כבו… […]

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?