סקירת טקס פרסי אופיר 2023: בלי מתח, היסטוריה נרשמה; וגם: הצעות ליעול

"שבע ברכות".

"שבע ברכות" זוכה בפרס הסרט העלילתי הטוב ביותר. צילום: ליאור חורש, באדיבות האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלויזיה.

השבוע (א') התקיים טקס הענקת פרסי אופיר 2023 (ה-34 במספר) של האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלויזיה, ואת הפרס הראשי לסרט העלילתי הטוב ביותר קטף "7 ברכות".
כשרגעי המתח היחידים נרשמו עוד לפני שהטקס בכלל החל – כשכמה עשרות מפגינים בחוץ הפצירו במוזמנים הרבים להצטרף אליהם – והפייבוריט הגדול גרף את כל הפרסים להם היה מועמד למעט שניים; והטקס עצמו לא כלל שום אקסטרות בדמות קטעי קישור, מונטאז'ים של סרטי עבר, הופעות של קטעי ריקוד או שירה; וההתרשמות הכללית מהארוע עצמו זהה להתרשמות שמקבלים בטקס חלוקת תעודות שליש בבית ספר, צצה השאלה- למה צריך את זה בכלל והאם אחרי שלושה עשורים וחצי יש עוד משהו שהאקדמיה יכולה לעשות כדי להפוך את יום חגה השנתי לארוע משמעותי באמת?

בטקס שהיה נטול מתח כמעט לחלוטין, הפייבוריט המוקדם לזכיה – "שבע ברכות" – אכן זכה במירב הפרסים (10 פרסים בסך הכל), ונבחר לנציג הישראלי לאוסקר ההוליוודי. היסטוריה נרשמה כאשר כל ארבעת הסרטים הזוכים בפורמטים השונים (עלילתי ארוך, עלילתי קצר, דוקו ארוך, דוקו קצר) בויימו על ידי נשים.
מבחינה אינפורמטיבית- חדשותית, זהו תקציר ממצה של ארועי טקס פרסי אופיר ה-34 שהתקיים ביום ראשון. זה גם מה שיזכרו ממנו, אם יזכרו, בעתיד הלא רחוק.

"שבע ברכות". איילת מנחמי.

הבמאית והעורכת איילת מנחמי זוכה על "שבע ברכות". צילום: ליאור חורש, באדיבות האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלויזיה.

מטקס עם כוונות יומרניות שבסוף שנות 80 ותחילת שנות ה-90 ניסה למצב את עצמו וגם קרא לעצמו, באופן לא רשמי, כ"אוסקר הישראלי", הגענו למצב הפוך, שבו היומרה נעלמה לחלוטין ואנחנו מקבלים בפועל ארוע קצר יחסית (בהשוואה לטקסים אחרים בעולם),שנערך במועדון הופעות אקראי שאין בינו לבין "קולנוע" שום קשר וממילא אין בו את הרשמיות והמכובדות שמתקבלת כאשר עורכים אותו באולם תיאטרון/ אופרה , שכולל כמעט אך ורק הקראת שמות אינסופית, בלי שום ערך מוסף ששמור ואופייני לטקסים מעין אלה.

האם אין איזושהיא דרך ביניים, שבה אפשר יהיה גם לקיים טקס ראוי, אבל בלי לנסות לחקות את האמריקנים, אלא לנסות ליצור מסורת מקומית אותנטית משל עצמינו?
בכל מקרה, הנה כמה הצעות לייעול, שיש מצב שיוכלו לסייע בתהליך:
1. הנה משהו שדווקא כדאי לקחת מהאמריקנים-בארה"ב כל סרט צריך לצאת לבתי הקולנוע עד סוף השנה הקלנדרית שבה הופק. כלומר, חודשיים ויותר לפני קיום טקס האוסקר.
האם לא הגיע הזמן שהסרטים שמתמודדים על פרס אופיר יצאו למסכים לפני שהטקס נערך ולא אחריו?
הרי ברגע שרובם המוחלט של חובבי הקולנוע לא יכולים לצפות ברוב הסרטים המועמדים, העניין בטקס נפגע, אין סיכוי לריייטינג גבוה, הטקס מתקיים בשעת אחר הצהריים ולא מוקרן בשידור ישיר בטלויזיה. איך משנים את המצב? פשוט מאוד, מפיצים את הסרטים המתמודדים בבתי הקולנוע כמה שבועות לפני הטקס. סרט שיגיע למאה אלפי צופים, ולאחרונה היו כמה סרטים ישראלים שהגיעו למספרים האלה, יוסיף עוד מאה אלף בעלי עניין פוטנציאלים שעשויים להגדיל את הרייטינג של הארוע.
2. אולי כדאי להפריד בין בחירת הסרט הטוב ביותר לבחירת הנציג הישראלי לאוסקר. אם אני חבר אקדמיה ומצד אחד מאוד אוהב סרט מסויים, אבל באותה מידה ברור לי שיש סרט אחר שיש לו יותר סיכוי להגיע לאוסקר, מה אני אמור לעשות?
אולי עדיף למנוע את הדילמה הזאת, להפריד בין הבחירות וכך להגיע למצב שיותר סרטים ישראלים יגיעו לאוסקר ואז ממילא, העניין הציבורי בפרסי אופיר יגדל.
3. לאמריקנים יש את הקודאק תיאט'ר. האוסקר נערך שם מאז שנת 2002 ויערך שם כל עוד לוס אנג'לס לא קורסת ברעידת אדמה נוראית. אצלנו, בכל שנה מעבירים את הטקס למקום אחר וכך לא בונים מסורת. בטח לא כשהאכסניה לטקס היא אולם הופעות (עם כל הכבוד, ויש כבוד, למקום).

הערה לסיום: כש-"7 ברכות" זכה בפרס הסאונד, למשל, האם זה בגלל שהמצביעים באמת חשבו שהסאונד שלו טוב יותר מזה של "המנצחים" המוזיקלי ומשאר המתמודדים, שכולם כוללים הרבה יותר עבודת אפקטים מאשר הזוכה, או שהם לא באמת מבינים בסאונד ולא איכפת להם, אז הם פשוט הצביעו לסרט שכולם דיברו עליו באופן אוטומטי? רק שואל.

צילום הטקס המלא:

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?