"פרארי". אדם דרייבר.
מייקל מאן הותיק, שאחראי בין השאר לעיבוד הקולנועי הראשון של עלילות חניבעל לקטר עם "מאנהנטר", סרט הקאלט "היט" והמועמד לאוסקר "המקור", חוזר עכשיו עם הביוגרפיה אודותיו של אנצו פרארי, מייסד חברת המכוניות המפורסמת, ומצליח לא לחדש כלום במשך למעלה משעתיים
בעשור האחרון עלו כבר על מסכי הקולנוע שני סרטים אמריקנים- הוליוודים שעוסקים במירוצי מכוניות, שניהם גם ספציפית עסקו בפרארי, בעקפין או ישירות: "ראש" (Rush) של רון האוורד בוחן את היריבות האגדית בין ג'יימס האנט הבריטי לניקי לאודה האוסטרי שנהג באותה תקופה בפרארי, "פורד נגד פרארי" של ג'יימס מנגולד (שהופק למרבה ההפתעה על ידי מייקל מאן בכבודו ובעצמו), כשמו כן הוא, עוסק בנסיונה של חברת פורד להתמזג עם פרארי בתחילת שנות ה-60, ועכשיו יש לנו את "פרארי" שמגיע אחרי שכנראה למייקל מאן התחשק גם להוסיף איזה גרוש משלו לסיפור הזה.
הבעיה היא כאמור, שמאן לא מחדש דבר. הוא מסתיים בנקודה שבה מתחיל סרטו של מנגולד, במיזוג בין פרארי לפיאט שמנע את האפשרות למיזוג בין פרארי לפורד. ומעבר לעוד סיפור שכמוהו כבר שמענו אינספור פעמים על איש עשיר מאוד שבוגד בנשותיו ולא סופר אף אחד – אין בו הרבה.
בגדול, עלילת הסרט סוקרת את הנסיון של אנצו פרארי (אדם דרייבר שנראה כמו כפיל של אסף אמדורסקי) לכבוש את מירוץ ה"מיליה מילה" (1000 מיילים), שהיה מירוץ מפורסם מאוד בעשור שאחרי מלחמת העולם השניה, כדי להמנע מפשיטת רגל וסגירת המפעל ותוך כדי מנהל פרשיית אהבים עם אהובתו הלא חוקית לינה (שיילין וודלי), שילדה לו את בנו פיירו, מאחורי גבה של אשתו לאורה (פנלופה קרוז).
כל התבשיל הזה לא מתחבר ביחד לסרט בעל איכות או עניין יוצאי דופן.
בעוד סרטיהם של רון הווארד וג'ימס מנגולד היו בעלי נושא מרכזי שהסרט שירת כהלכה – הסרט של האוורד עובד מצויין כסרט ספורט, הסרט של מנגולד פחות טוב, אבל עדיין יעיל בתור דרמה ספורטיבית – מאן לא החליט אם הוא מתעניין באספקט הספורטיבי, או הדרמטי בסיפור שלו. קטעי מירוץ ערוכים ביחד עם סצינות מלודרמטיות מחייו האישיים של אנצו באופן שמקשה על קליטת האינפורמציה והבנת היחסים בין הדמויות, וגם כשמבינים מי נגד מי, זה לא מאוד מעניין. אותי לפחות.
"פרארי".
הרישול ניכר גם בעבודת הכתיבה והבימוי, כשישנה סצינה אחת, די בתחילת הסרט (ולכן לא אחשיב זאת כספויילר) שבה אלפונסו דה פורטגו (גבריאל לאונה) שיהפוך להיות הציר המרכזי בסרט, מגיע למסלול האימונים של פרארי ומבקש לקבל חוזה ולנהוג במירוצים עבור החברה. אנצו עונה בשלילה אך בחלוף כמה רגעים הנהג הבכיר של פרארי נהרג בעודו מתאמן מול עיניו של אנצו וכהרף קאט בודד, פרארי פונה לאלפונסו ושואל אותו אם הוא מוכן לנהוג עבורו. אולי זה אמור לסמל את האנוכיות של פרארי, אבל זה בעיקר נראה ומרגיש מגוחך ולא פלא שמלבדי היו עוד כמה צופים שלא התאפקו ופלטו צחקוק לנוכח סצינה זאת.
אבל הדבר הכי מעצבן הוא האנגלית במבטא איטלקי שיוצאת מפיהם של הדמויות בסרט.
אם נחזור לשני הסרטים שציינתי קודם, הרי שניהם כוללים גם שפה נוספת מלבד אנגלית: בסצינות של ניקי לאודה מרבים לדבר גרמנית, ובסצינות שמתרחשות באיטליה בסרט של מנגולד מדברים איטלקית.
"פרארי". אדם דרייבר.
אז נכון, שמכיוון שהסרט של מאן מתרחש כולו באיטליה, הגיוני שידברו אנגלית כי מדובר בהפקה אמריקנית ובשחקנים דוברי אנגלית, אבל גם את זה אפשר לעשות באופן ראוי, כמו, למשל, במיני סדרה "צ'רנוביל", בה דיברו באנגלית ללא כל מבטא ולאף אחד זה לא ממש הפריע, בדיוק כמו שלראות את המלט מדבר אנגלית (או כל שפה אחרת) ולא דנית, לא הפריע מעולם לאף צופה תיאטרון. אבל כשהדמויות שהן דוברות אנגלית במקור (לפחות חלקם) מדברים אנגלית במבטא איטלקי מזויף, זה מפריע ומציק לכל אורך הסרט.
דירוג: 
פרארי (ארה"ב, בריטניה, איטליה, סין, 2023)
בימוי: מייקל מאן | תסריט: טרוי קנדי מרטין, מייקל מאן, ברוק ייטס | משחק: אדם דרייבר, שיילין וודלי, שרה גיידון, פנלופה קרוז, ג'ק או'קונל, פטריק דמפסי | מוסיקה מקורית: דניאל פמברטון | צילום: אריק מסרשמידט
הפצה: פורום פילם, החל מה-28.12.2023 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: