"חוזה עם השטן?" תמונה באדיבות HOT.
"חוזה עם השטן?", סרטם הדוקומנטרי של אבידע ליבני, נאוה מיכאל-צברי, שי להב ואיילת אפרתי – שמשלב קריינות על רקע צילומים היסטוריים ועבודת אנימציה מושקעת ויפה – מצליח לשפוך אור על אחת הפרשיות הלא מוכרות והמושתקות מימי השואה: "הסכם ההעברה" שנחתם בין ראשי היישוב היהודי בארץ לבין המשטר הנאצי, כשברמת הסאבטקסט ניתן למתוח קווים מקבילים בינה לבין המצב הנוכחי במדינה, ובשל שתי סיבות אלה הוא מאוד מומלץ לצפיה.
בינואר 1993, מייד עם עליית היטלר לשלטון בגרמניה, עסקן יהודי בשם סם כהן מציע לקונסול הגרמני בירושלים הצעה שלפיה יהודי גרמניה יוכלו לעזוב את גרמניה ולקבל בתמורה חלק מרכושם שהשאירו מאחור כשהוא מומר לסחורות מתוצרת גרמניה וכך גם היהודים ישמחו לעזוב את גרמניה וגם גרמניה עצמה תרוויח מהעניין כי תוכל להתגבר על החרם העולמי נגדה ואפילו סם והקונסול ירוויחו משהו מההסכם.
אבל לא כל היישוב היהודי בא"י מרוצה מההסכם, וכשאפילו אשתו של סם, אניטה, היא אחת המתנגדות הגדולות ביותר לעניין- סם יזדקק לכל תושייתו וקשריו על מנת להגשים את רעיונו.
"חוזה עם השטן?" תמונה באדיבות HOT.
הסיפוק הכי גדול עבורי כשאני צופה בסרט דוקומנטרי, הוא לגלות משהו חדש, שטרם ידעתי, בטח ובטח אם מדובר בתחום שמעניין אותי ושחשבתי שאני יודע עליו הכל, או, לפחות, כל מה שחשוב. הרי אני חי במדינת ישראל ועשיתי חמש יחידות בהיסטוריה והתעניינתי בפרט במלחמת העולם השניה ובשואה. אז גיליתי סיפור משמעותי שלא היה לי שום מושג אודותיו: מסתבר שהיישוב היהודי בארץ ישראל הצליח לעמוד על הרגליים גם ואולי בעיקר בגלל הסכם שנחתם עם הצורר הנאצי שבזכותו הועברו לארץ סכומי כסף נכבדים שאפשרו לישוב לשגשג ולכלכלה המקומית לבסס את עצמה.
כמו בכל סיפור טוב אין כאן שחור ולבן אלא הרבה מאוד אפור והשיקולים של הצדדים השונים בסיפור אינם אלטרואיסטים טהורים אלא מעורבים בהם אינטרסים אישיים ולאומיים: סם ירוויח עמלה נדיבה והמשטר הנאצי שמוחרם על ידי העולם החופשי ישיג חמצן לנשימה דווקא בזכות היהודים.
"חוזה עם השטן?" תמונה באדיבות HOT.
דבר נוסף שיש בכל סיפור טוב הוא סאבטקסט שבאמצעותו ניתן לשקף את מה שקורה בהווה על ידי התבוננות בעבר וגם את המהמורה הזאת צולח הסרט בהצלחה רבה כיוון שבמובנים רבים, מזכירה היצירה את המתחולל במדינתינו בשבועות האחרונים, כאשר חלק אחד מצדד בהסכם עם החמאס בעוד שחלק שני מתנגד לכך (וגם במקרה הזה אין שחור ולבן אלא הרבה מאוד גוונים מעורבים והרבה מאוד דרגות של תמיכה או התנגדות).
מי שמחפש את השורה התחתונה, אני ממליץ על הסרט באופן חד-משמעי. יש לציין שהסרט לא ארוך (אורכו כ-50 דקות), ולכן גם צופים חסרי סבלנות וריכוז יוכלו להנות ממנו.