פרסי האוסקר. צילום באדיבות Paul Hudson, cc-by-2.0-generic
אתמול (ו') הוכרזו שני הסרטים הראשונים שיתמודדו באוסקר בקטגוריית הסרט בשפה הזרה הטוב ביותר ("הסרט הבין-לאומי" בלשון המכובסת של האקדמיה, כלומר: סרט לא באנגלית).
ישראל היא המדינה עם הכי הרבה מועמדויות בקטגוריית הסרט הזר ללא זכייה (10), כשהמפסידה הגדולה ביותר אחרינו היא בלגיה עם 8 מועמדויות.
הסרט הישראלי הראשון שהיה מועמד בקטגוריה היה "סלאח שבתי" (1964) שביים אפרים קישון. לאחר מכן הגיע רצף מועמדויות בשנות ה-70 עם "השוטר אזולאי" (1971) של קישון, "אני אוהב אותך רוזה" ו"הבית ברחוב שלוש" (1972, 1973), שניהם של משה מזרחי. מנחם גולן ביים את המועמד "מבצע יונתן" (1977), ואורי ברבש את "מאחורי הסורגים" (1986), המועמד היחיד בשנות ה-80. לאחר מכן עברו 21 שנה עד המועמדות הבאה עם "בופור" (2007) של יוסף סידר, הראשון מארבעה סרטים מועמדים שהיו מועמדים בחמש שנים. אחריו התחרו "ואלס עם באשיר" (2008) של ארי פולמן, "עג'מי" של ירון שני וסכנדר קופטי, ו"הערת שוליים" של סידר.
"הערת שוליים". שלמה בראבא.
עד ה-14.11 כל מדינה יכולה לבחור סרט אחד שייצג אותה בטקס של 2025. לטקס של 2023 התמודד מספר שיא של 93 סרטים מ-93 מדינות.
ישראל היא גם המדינה היחידה שהסרט נקבע בה על פי הזוכה בטקס הפרסים המקומי ולא בוועדה מיוחדת שממונה לכך; הזוכה בפרס אופיר לסרט הטוב ביותר הוא אוטומטי הסרט שלנו לאוסקר, גם אם הוא לא מתאים לתחרות, דבר שנלקח בחשבון ומשפיע על ההצבעה של חברי האקדמיה. מצביעים יכולים לחשוב שאין טעם לבחור בסרט דובר אנגלית בגלל זה; במקרה שהסרט הזוכה לא עומד בתנאים של האקדמיה בלוס אנג'לס אז הסרט שנבחר במקום השני בפרס אופיר הוא הנציג, כמו שקרה עם "ביקור התזמורת" שזכה בפרס אופיר אך יותר מ-50% מהדיאלוגים בו הם באנגלית.
בארץ יש קונוטציות שליליות ל"ועדה" עם ועדה מסדרת וועדת חקירה ממלכתית. אבל כמו שלפעמים אין קדם אירוויזיון שבו נותנים לקהל לבחור את השיר האהוב עליהם, כך גם לאוסקר צריך לקבץ מספר מומחים לקטגוריה הזאת באוסקר ולבחור את הסרט בעל הסיכויים הטובים ביותר לזכייה בפרס. לאירוויזיון לא שולחים את השיר הישראלי הטוב ביותר אלא את זה המתאים ביותר לתחרות. אין טעם לשלוח לאוסקר סרט אימה, סרט פעולה, עדיף לא סרט קומי, ומעולם לא זכה סרט תיעודי בקטגוריה.
ואם חברי האקדמיה בארץ לא רוצים שתהיה ועדה שתיקח ממנה את כוחה אז שיוסיפו בטקס פרסי אופיר קטגוריה לסרט הטוב ביותר לאוסקר, שתהיה נפרדת מהסרט הטוב ביותר. כך, אולי, יימנע מצב כמו במקרה של "גט" שזכה בפרס אופיר לסרט הטוב ביותר אבל הזוכה הגדול של הטקס באותה שנה היה "אפס ביחסי אנוש".
"אפס ביחסי אנוש". נלי תגר, דאנה איבגי.
שתי מדינות שסרטיהן כנראה לא יהיו מועמדים השנה הן אוסטריה ואירלנד.
הבחירה של אירלנד: Kneecap שהוקרן בפסטיבל סאנדאנס השנה. חברי להקת Kneecap ("פיקת ברכיים"), ששרים באירית, מגלמים את עצמם בסרט קומי על חייהם רווי הסמים. לטובת הסרט העובדה שמייקל פסבנדר מופיע בתפקיד משנה; תמיד טוב שיש פנים מוכרים כדי שהסרט שלך יבלוט אך הנושא אינו זועק "אוסקר!". גם הסיכוי שהסרט יוקרן בארץ בבתי הקולנוע אינו גדול אך בוודאי ישודר בערוץ סרטים או זמין לצפייה בנטפליקס.
הבחירה של אוסטריה: "אמבט השטן" (The Devil's Bath). סרט אימה שמתחיל באישה שזורקת את התינוק שלה לנהר. הסרט מתבסס על מקרים אמיתיים מזעזעים; במאה ה-19 אנשים, בעיקר נשים, שלא רצו להתאבד בגלל ההשלכות הדתיות לכך (נידונים לנצח בגיהינום, כמובן), אז הם רצחו אנשים, בעיקר ילדים. הם העדיפו לבצע פשע שדינו מוות כדי שבעודם בחיים יזכו במחילה על מעשיהם ולא ילכו לגיהינום (שני דברים שמעולם לא הלכו או ילכו יחד: היגיון ודתיים פנאטיים). הסרט, שהתמודד בפסטיבל ברלין וזכה בפרס על הצילום, הוקרן בפסטיבל ירושלים ובוודאי יוקרן בעוד פסטיבל(ים) בארץ.
בחודשים הקרובים תכריז כל מדינה על הסרט שלה לטקס, ונעקוב אחרי המתמודדים השונים.
הניפוי הראשון של הסרטים המתמודדים יוכרז ב-17.12, אז יודיעו על 15 הסרטים שממשיכים לשלב הבא. חמשת המועמדים הסופיים מתוכם יוכרזו עם כל שאר הקטגוריות ב-17.1.25, והטקס ייערך ב-2.3. למרבה השמחה, שניים שכבר דחו את ההצעה להנחות את הטקס הם ג'ימי קימל, שבארבע הפעמים שהנחה את הטקס הצחיק בעיקר את עצמו, וג'ון מולייני.