"כאב אמיתי". ג'סי אייזנברג, קירן קולקין.
"כאב אמיתי", סרטו השני של ג'סי אייזנברג ככותב וכיוצר – קופרודוקציה אמריקאית-פולנית בתקציב צנוע מאוד של 3 מיליון דולר, מנסה להיות סרט "חשוב" ו"איכותי", ואיזה נושא יכול להיות "חשוב" יותר מאשר סרט של זכרון השואה? וכשאתה יהודי אז בכלל יש לך ליגיטימציה אוטומטית לעסוק בכך, כביכול. הבעיה היא שהסרט היה יכול לעסוק בכל נושא בעולם, נניח במסע לירח, ולכלול כמעט בדיוק את אותן שורות דיאלוג בתסריט – והתוצאה הייתה זהה וסתמית בדיוק באותה המידה.
דיויד (אייזנברג) ובנג'י (קירן קאלקין) קפלן הם בני דודים אמריקאים ממוצא יהודי, שיוצאים לטיול שורשים מאורגן בפולין. אופיים שונה בתכלית, ובעוד דיויד הוא המיושב בדעתו, איש משפחה עם ילדים, בנג'י הוא בעל הרוח החופשית, אולי חופשית מדי והוא מרבה לעשות פדיחות כשהוא בא במגע עם אנשים זרים. למרות זאת, דווקא בנג'י מסתדר עם כולם ואילו דיויד קצת חסר בטחון בהתנהלות החברתית שלו.
השניים נמצאים, כאמור, במסגרת של טיול מאורגן עם עוד חמישה מטיילים נוספים, כולל המדריך הבריטי הגוי, ג'יימס (וויל שארפ) והם מבקרים באתרים היסטוריים הקשורים בשואה ובמלחמת העולם השניה, כמו מחנה הריכוז מאידנק, כשלקראת סוף הטיול, דיויד ובנג'י נפרדים מהחבורה כדי לבקר בבית סבתם הפולניה, לפני חזרתם לניו יורק.
הבעיה שלי עם הסרט נעוצה בכך שכמו בחלק גדול מסרטי האינדי האמריקאים בשנים האחרונות, ישנה תחושה שהדיאלוגים תופסים את מירב המיקוד מבחינת הכתיבה, ולפחות במקרה הזה, הדבר נעשה על חשבון העלילה, הדלה מדי.
"כאב אמיתי". קירן קולקין, ג'סי אייזנברג.
מה שיותר גרוע הוא התחושה כאילו לאייזנברג היו כמה רעיונות כלליים שהוא שמר במגירה, כי הם הרגישו לו מאוד "מגניבים" ואז הוא פשוט הכניס אותם לסרט בגלל המגניבות ולא בגלל שהם מתאימים ספציפית לסרט הזה. למשל, הסצינה שבה בנג'י אומר לדיויד שיש לו כפות רגליים יפות. הדיאלוג שמתפתח בסיטואציה הנ"ל נשמע מיוחד ומגניב, אז הוא נכנס לסרט למרות שאין שום קשר בינו לבין הנושא הספציפי שהסרט עוסק בו, כאמור היה אפשר לשלב את הדיאלוג הזה בסרט על טיסה לירח באותה מידה.
גם הדמות של בנג'י היא "מגניבה". היא הייתה מגניבה כבר ב"יורשים", אז אנחנו מקבלים אותה כאן וזה לגמרי נראה שאלמלא היו מציינים ששמו של הגיבור הוא בנג'י, הייתי יכול לחשוב שאולי רומן רוי גילה את יהדותו ונסע לטיול שורשים בפולין לבקר את בית סבתו המנוחה. גם רומן וגם בנג'י נוירוטים באותה מידה, היפראקטיבים, מתחכמים ונטולי עכבות חברתיות.
בסופו של דבר הסרט לא ריגש אותי. כשבנג'י בכה במחנה הריכוז, למשל, זה הרגיש לי שרירותי. לא תוצאה של תהליך כלשהו שהדמות עוברת. בכלל, לא נראה שהדמויות עוברות איזשהו תהליך לאורך הסרט וכשהן חוזרות לניו יורק, הן ממשיכות את חייהן בדיוק באותה דרך שבה נהגו לפני שעזבו.
הסרט מוגדר כקומדיה דרמטית, אבל אף סיטואציה לא באמת הצחיקה אותי – אולי כי יש לי בעיה עם הומור אמריקאי אליטיסטי בעיני עצמו ומתנשא, מהסוג שיש ב"סאטרדיי נייט לייב", שמעולם לא הצליחה להצחיק אותי- והדרמה כאמור עברה מעל הראש שלי ולא נגעה בי כלל. מצטער, אבל עבורי הסרט הזה באמת לא עבד.
דירוג: 
כאב אמיתי (ארה"ב, פולין, 2024)
בימוי: ג'סי אייזנברג | תסריט: ג'סי אייזנברג | משחק: קירן קולקין, ג'סי אייזנברג, וויל שארפ, ג'ניפר גריי, קורט אג'יאוואן, לייזה סדובי | צילום: מישל דימק
הפצה: פורום פילם, החל מה-02.01.2025 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: