23 במאי 2026 בשעה 8:00

"שטח אפור" – ביקורת: כמו טעימה לא מספקת מבידור

"שטח אפור". ג'ייק ג'ילנהול, הנרי קאוויל.

סרט פעולה שטחי ויעיל יכול להיות בידור נהדר, צריך גם כאלה, אך "שטח אפור", סרט הפעולה שכתב וביים גאי ריצ'י, הוא כמו שקית מיני של חטיף מלוח (35 גרם). הוא חולף מהר ועשוי טוב אבל כבידור הוא לא מספיק מבדר; הוא ממלא לרגע חור, מקבלים טעם של משהו ואין הרגשה של שובע, ואחרי כשעה לא זוכרים בכלל אם אכלתם או לא.

אייזה גונסלס מובילה את הסרט ומתחילה את הסרט עם קריינות ("קוראים לי …", כאילו זה חשוב שתגיד את זה או שלא היינו מגלים את שמה אחרי זה), ומספקת הסברים אין-סופיים למה שקורה. וזה נשמע יותר מסובך ומורכב ממה שזה, והפרטים ממש לא חשובים.

מאני סלזאר חייב מיליארד דולר לחברה כלשהי. רייצ'ל (גונסלס) מציעה לגבות ממנו את החוב בשביל החברה, ומתכוונת להשתמש בשלל דרכים כדי להכניע אותו ולהכריח אותו להחזיר את הכסף. את שניים מהאנשים שהיא מפעילה לשם כך מגלמים ג'ייק ג'ילנהול והנרי קאוויל, שהחליטו לשחק בסרט שדורש מהם רק להיות יפים ולירות. אין להם שום דבר מעבר לזה. תגידו שגם זה לא חובה, אבל בסרטי "הבלתי נשכחים" או כל סרט אחר בכיכובו של ג'ייסון סטאת'ם לפחות יש קרבות או מרדפים מושקעים.

"שטח אפור". אייזה גונזלס, הנרי קאוויל, ג'ייק ג'ילנהול.

כל הדמויות שדופות (רק גברים בחבורות נלחמות), אין להן שום אישיות או ייחוד, וכשלא מכירים את הדמויות אז גם לא אכפת או משנה לנו כשאחת מהן מתה.
ג'ילנהול מנסה מפעם לפעם להצחיק, בהצלחה חלקית מאוד. בתפקיד הנבל המיליארדר קרלוס ברדם, אח של חוויאר ברדם (כנראה שדני יוסטון לא היה פנוי), שאין לו משהו משלו כמו חתול ללטף, צעצוע לשחק בו, כדור גולף להתאמן עליו, כלום, מלבד נשים בביקיני על שפת ברכה שלו.

כל הדמויות גם מרוצות מאוד מעצמן, כמו דרך הבימוי של ריצ'י שעדיין חושב שזה מגניב להכניס שטיקים שחוקים כמו להציג על המסך רשימה כתובה של כלי מלחמה שג'ילנהול מונה במקביל. אין לזה שום מטרה או סיבה. מרגיש כמו מפיק כלשהו הציע לממן תסריט שלו והוא שלף משהו שהוא כתב במהלך סוף שבוע כשהיה בן שבע עשרה.