"יתום". אנדראה וסקוביץ, בויטוריאן ברבש.
אם רוצים להתעצבן על פסטיבל ונציה אז תתחילו בכך שבשנה עברה "יתום" התקבל לתחרות הרשמית. הסרט ההונגרי גם פתח את פסטיבל חיפה בשנה שעברה והוא נציג הונגריה לטקס האוסקר הקרוב. כל זה כנראה בזכות במאי הסרט לסלו נמש שסרטו הראשון, "הבן של שאול", זכה באוסקר לסרט הזר הטוב ביותר. זהו סרטו השלישי, ונראה שלא מעניין אותו לעשות סרט שמתרחש במאה הנוכחית (וגם אז בטח היה מקשר את זה למלחמה כלשהי).
אנדור התגורר בשנים הראשונות לחייו בבית יתומים. שלוש שנים אחרי תום מלחמת העולם השנייה הגיעה אמו לאסוף אותו. אז קופצים ל-1957 ואנדור הוא נער צעיר מלא עצבים. הוא עדיין מחכה לשובו של אביו, הוא נוהג להסתובב עם הבת של חברה של אמו ולבקר את אחיה שמסתתר בשל פעולותיו נגד הממשל. קצב נוצרי מהעבר של אמו חוזר לחייה, ומאיים לשנות את חייו של אנדור, שגם ככה לא היה מרוצה ועכשיו הוא עוד יותר כעוס. את הקצב מגלם גרגורי גדבואה, שחקן צרפתי שעובד בלי הפסקה ויהיה מוכר לחובבי הקולנוע הצרפתי.
"יתום". בויטוריאן ברבש.
הסרט משעמם. הכול חוזר על עצמו שוב ושוב ושוב. על ההתחלה ישנו אקדח שברור שיחזור במערכה השלישית. בשלב כלשהו בחור צעיר שמזהה את הזעם של אנדור מציע לו להיות מתאגרף חובב. אנדור מסרב, ולא חוזרים לזה; זה בסדר לשתול כל מיני דברים ולחזור רק לחלק מהם, אך זה פחות או יותר הדבר המעניין היחיד ש"מתרחש" מעבר לסיפור המרכזי שלא מצדיק בשום אופן שעתיים ו-12 דקות. את כל מה ש"קורה" אפשר היה לסכם ב-45 דקות עד שעה. אפילו השם "יתום" לא כל כך מתאים.
בסוף המצלמה מתרחקת, יוצאת מפוקוס ולאט—-לאטטטטט דועך למסך שחור. אם גלגל הענק בסוף היה עושה עוד סיבוב הייתי מוריד עוד חצי כוכב.
דירוג: 
יתום (הונגריה, בריטניה, ארה"ב, קפריסין, צרפת, 2025)
בימוי: לסלו נמש | תסריט: לסלו נמש, קלרה רויר | משחק: בויטוריאן ברבש, אנדראה וסקוביץ, גרגורי גדבואה, אליז סאבו, סומה סנדור | מוסיקה מקורית: יבגני גלפרין, סשה גלפרין | צילום: מתיאס ארדלי
הפצה: קולנוע חדש, החל מה-24.09.2026 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: