ביקורת טלויזיה: צחוק מעבודה (ערוץ 2)

"צחוק מעבודה" קופצת הרבה מעל הפופיק, ומנסה להראות לכם שסטנד-אפיסטים ישראלים יכולים להצחיק בכל סיטואציה. רק שזה לא באמת קורה בפועל.

זה תמיד מדכא כשלוקחים מפורסמים טובים שיודעים לעשות את העבודה שלהם כמו שצריך, ודוחסים אותם לתוך משבצת זמן אויר של 25 דקות עם איזה רעיון ילדותי ולא מלוטש לתוכנית. זה גם המקרה של "צחוק מעבודה", תוכנית הסטנד-אפ החדשה בהנחייתו של שלום אסייג.

שלום אסייג הוא קומיקאי טוב. המופע הכבר-ישן שלו, "אסייג לחכמה שתיקה", היה למיתולוגי בחוג החברים שלי, וכמעט שידענו אותו בעל פה. אסייג מספר על הדברים שהכי כיף לשמוע – על הערסים במדינה. שם הגדולה שלו, זה העולם שהוא מכיר הכי טוב, וזה הדבר שהוא הכי יודע לצחוק עליו.

גם אורי חזקיה הוא קומיקאי טוב. הוא לא בסקאלה של אסייג, אבל תמיד נחמד לראות אותו באירועים קצרים כמו "יומטוב". לחזקיה יש בעיקר סטייל, והוא מצליח לאלתר בחביבות בדיחות לא רעות. אפילו שגיב פרידמן, עם סגנון הקומדיה המאד מיוחד שלו, כשהוא נעמד עם עיניו נישאות למעלה כאילו הוא במחשבה תמידית, מחזיק את המיקרופון רחוק מהפה וצמוד לחזה, אפילו הוא מצחיק.

ברם כל אלו קורים רק כאשר הם לבד, ומדברים על הנושאים שנוח להם. "צחוק מעבודה" כופה על שלושת הקומיקאים, כשאסייג הוא היחיד הקבוע, להגיע לעבוד במקום כלשהו, משם יוכלו לשאוב חומר למערכון סטאנד-אפ שיופיע בתוכנית. הבעיה, שהסיטואציות הללו מצריכות מהם להיות מקוריים מאד ובעלי כושר המצאה בלתי רגיל, ושלושתם לא הצליחו במשימה בפרק הפיילוט.

אורי חזקיה נשלח לעבוד בסופר-מרקט. הוא חזר עם חוויות וגרף את אחוזי הצחוק הרמים ביותר מהקהל, ואפילו כתש את המנחה, אסייג. ובכל זאת, למרות שהיה המצחיק ביותר, זה היה מערכון חלש ביותר ששיאו היה על מלפפונים חמוצים שיוצאים ממתקן מיוחד בתור מעלית, "דינג דונג, קומה ראשונה לחמוצים."

פרידמן נשלח לעבוד בתור אמרגן זמרים מזרחים. אסייג מציג את הסיבה – הוא אשכנזי כמו שסיד לבן. הזמר הנבחר לזכות ליצוג המכובד היה שריף. ילד הפלא הדרוזי, נשאו כותרות ההצגה. בעיה. אם כבר לנסות להצחיק ולקחת אשכנזי עם דיבור איטי ומוזר, לשים אותו אצל מזרחים, לא הגיוני יותר לשים אותו אצל ישראלים עם ח' ו-ע' עמוקות שילמדו אותו מילה או שתיים מהז'רגון המקצועי (ולא אצל דרוזי שתדלן)? הקטע הקצר לא מצליח לשרבב אפילו חיוך על הפנים, ובעצם הרגע הקומי האמיתי היחיד נעשה שלא על ידי פרידמן, אלא דווקא על ידי הארמגן שהוא מחליף, שהביא לו במתנה חולצת ערסים מקובלת שחורה מעוטרת צבעי זהב מזעזעים. גם המערכון של פרידמן אחר כך לא צולח אפילו את הקהל במידה מספקת, ומגיע לשיאו ב"אתה מנתניה? לא קצת חרגת מהעוצר." שבכלל אלתר במקום.

לא נורא. אולי בפעמים הבאות יצליחו המפיקים לשלוח את הסטאנד-אפיסטים לעבודות מצחיקות יותר מאשר עבודה בסופר, אמרגנות מוסיקה מזרחית, או עובד בספארי (אסייג). או שאולי זו אשמת הסטנד אפיסטים שבכלל לא הצליחו למצוא חומר מקורי למערכונים שלהם, והקהל השקט נורא השתדל לצחוק מהלא-מצחיק.

מפיקי התוכנית חייבים להבין שצריך להיות משהו יותר מצחיק וקונקרטי בסטנד אפ מאשר הערותיו המטרידות-מינית של אסייג כלפי נערת הגלגל, אשת השיחה לאנשים שמאחורי הקלעים (סטייל הגמרים ב'פספוסים'), רז שפירא. אין ספק, שפירא יפיפיה, אך המטריד אסייג צריך לזכור שהוא בן 100 והיא בקושי עברה את גיל הצבא. על משפטים כמו "הייתי שמח לקחת אותך מכאן", תובעים במקומות אחרים על הטרדה מינית ומרוקנים את המניאק מכל כספו.

יואב גרוס הפקות מביאים לכם תוכנית קומית חדשה וחלשה, סטייל כל הקודמות שלהם. כזו שיש לה את השטות'ניקיות של "שמש" ואת האינפנטיליות של "השיר שלנו".

דירוג:

צחוק מעבודה
ישראל, 2008
25 דקות
ערוץ 2, כל יום שישי ב-22:30, החל מ-04.04.2008
מנחה:
שלום אסייג