"זכיתי באוסקר, עכשיו מה?" הקריירה של הבמאים שזכו באוסקר מאז 1967

מאת
23 באפריל 2010 בשעה 18:50
מרטין סקורסזה. על הסט של שאטר איילנד.

מרטין סקורסזה. על הסט של שאטר איילנד.

אנשים אוהבים להמציא "קללות" מודרניות. שחקני "סיינפלד" אינם היחידים שלא הצליחו למצוא סדרות מצליחות עם רדת הסדרה שפרסמה אותם. הקריירה של הזוכות באוסקר לשחקנית משנה לא נופלת בהכרח מאלו שהיו לאלו שהיו מועמדות עם הזוכה באותה שנה. לאחרונה נהנים לקשר בין הזוכות באוסקר לשחקנית הטובה ביותר ולגירושים. אמנם רשימת הזוכות שנפרדו ממי שהיה בן זוגן בשעת הזכייה ארוכה, אך יש לזכור ששיעור הגירושין גבוה, במיוחד בארצות הברית ועל אחת כמה וכמה בהוליווד.

אך מה עם הבמאים הזוכים? האם האוסקר מבטיח אריכות ימים לקריירה של הזוכה? ובכן, כשני שליש מתוך שישים וארבעה הבמאים הזוכים (כולל שני צמדים) היו מועמדים יותר מפעם אחת על בימוי.

לא חסרים במאים עם קריירה ענפה שמעולם לא זכו באוסקר: אלפרד היצ'קוק, רוברט אלטמן, סטנלי קרמר, אוטו פרמינג'ר, האוורד הוקס, סידני לומט, רידלי סקוט, פיטר ויר (חלקם קיבלו אוסקר מיוחד על מפעל חיים). סטנלי קובריק זכה באוסקר היחיד שלו על האפקטים החזותיים של "2001: אודיסאה בחלל". ויש במאים שעוד לא זכו למועמדות, כמו טים ברטון, פרנק דרבונט, רוב ריינר, ספייק לי וטרי גיליאם.

שני הזוכים האחרונים דני בויל ("נער החידות ממומביי") וקת'רין ביגלו ("מטען הכאב") כבר עובדים על פרויקטים חדשים. והנה התוצרת של הזוכים בארבעים השנים האחרונות:

2007 ג'ואל ואית'ן כהן, "ארץ קשוחה"

צמד האחים הכותבים-מפיקים-עורכים ביימו שני סרטים מאז שזכו באוסקר: "לקרוא ולשרוף" (2008) עם ג'ורג' קלוני וברד פיט, ו"יהודי טוב" (2009) שהיה מועמד לאוסקר לתסריט מקורי ולסרט הטוב ביותר. השנה יצא True Grit עם ג'ף ברידג'ס, מאט דיימון וג'וש ברולין.

2006 מרטין סקורסזה, "השתולים"

ביים סרט עלילתי אחד מאז, הוא "שאטר איילנד" (2010) עם ליאונרדו די-קפריו. שחקנים רבים זוכים באוסקר כשמגיע זמנם לפרס ולאו דווקא על התפקיד שמגיע להם; לרוב זה לא קורה לבמאים כי בדרך כלל הפרס הולך לזוכה בפרס הסרט הטוב ביותר. סקורסזה זכה גם כי הגיע זמנו לפרס (זאת היתה המועמדות השישית שלו ולא היה במאי חי שהיה מועמד כל כך הרבה פעמים ולא זכה) אחרי סרטים טובים שעשה לאורך הקריירה שלו: "נהג מונית" (1976), "השור הזועם" (1980) ו"החבר'ה הטובים" (1990) שעליהם היה מועמד לאוסקר.

2005 אנג לי, "הר ברוקבק"

המשיך את שרשרת הסרטים המגוונים שלו עם שני סרטים: "תשוקה זהירות" (2007) בשפת האם שלו ו"לקחת את וודסטוק" (2009) באנגלית.

2004 קלינט איסטווד, "מיליון דולר בייבי"

מאז זכייתו השנייה ביים שני סרטים ב-2006 על אותו קרב במלחמת העולם השנייה, אחד מכל חזית: "גיבורי הדגל" ו"מכתבים מאיוו ג'ימה" שעליו היה מועמד לאוסקר, שניים ב-2008: "ההחלפה" עם אנג'לינה ג'ולי ו"גראן טורינו" שבו גם שיחק והוא סרטו המצליח ביותר אי פעם ו"אינוויקטוס" (2009) המוצלח. להוציא את "גראן טורינו", כולם מבוססים על סיפורים אמיתיים.

2003 פיטר ג'קסון, "שר הטבעות: שיבת המלך"

אחרי גמר העבודה על הטרילוגיה המצליחה ביים את "קינג קונג" (2005) המצליח ואת "מבט מגן עדן" (2009) המאכזב.

2002 רומן פולנסקי, "הפסנתרן"

מאז זכייתו המפתיעה ביים את "אוליבר טוויסט" (2005) שלא עניין אף אחד, ואת המותחן המוצלח "סופר הצללים" (2010). הוא היה מועמד בעבר על תסריט "תינוקה של רוזמנרי" (1968) ועל הבימוי של "צ'יינהטאון" (1974) ו"טס" (1980).

2001 רון האוורד, "נפלאות התבונה"

ביים חמישה סרטים מאז זכייתו, שניים מצליחים: "צופן דה- וינצ'י" והמשכו "מלאכים ושדים" (הסדר של הספרים, כידוע, הפוך) ושלושה סרטים טובים: "הנעדרת" עם קייט בלנשט, "סינדרלה מן" עם ראסל קרואו ו"פרוסט / ניקסון" שעליו היה מועמד לאוסקר.

2000 סטיבן סודרברג, "טראפיק"

11 הסרטים שביים מאז זכייתו המפתיעה נעים מסרטים דלי תקציב לעתירי תקציב, והם כוללים את שלושת סרטי "אושן" עם ג'ורג' קלוני, בראד פיט ומאט דיימון, שני סרטים על צ'ה גווארה שלא הוקרנו בבתי הקולנוע בארץ, "סולאריס" עם קלוני ו"המודיע!" עם דיימון שאף הוא לא הוקרן בארץ בבתי הקולנוע.

1999 סם מנדז, "אמריקן ביוטי" [סרטו הראשון]

מנדס הבריטי ביים עוד ארבעה סרטים על אמריקאים: "הדרך לפרדישן" עם טום הנקס, "ג'ארהד" על חיילים במלחמת עיראק, "חלון פנורמי" עם אשתו דאז קייט וינסלט ו"לצאת לדרך"; סרטו הבא אמור היה להיות ג'יימס בונד החדש, אך לפי שעה הפקת הסרט נדחתה.

1998 סטיבן שפילברג, "להציל את טוראי ריאן"

ביים שבעה סרטים מאז זכייתו השנייה, כולל "דוח מיוחד", "תפוס אותי אם תוכל", "מלחמת העולמות", "מינכן" ו"אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח".

1997 ג'יימס קמרון, "טיטאניק"

בטח שמעתם על "אווטאר" (2009), הסרט המצליח ביותר אי פעם, שהדיח מהפסגה את "טיטאניק". קמרון היה מועמד לאוסקר גם על "אווטאר", סרטו היחיד מאז "טיטניק".

1996 אנתוני מינגלה, "הפצוע האנגלי"

עד מותו ב-2008 ביים שלושה סרטים, שלושתם עם ג'וד לאו: "הכישרון של מר ריפלי" (1999) ו"קולד מאונטן" (2003) המבוססים על ספרים שהוא עיבד, והיו מועמדים למספר פרסי אוסקר, ו"הסגת גבול" (2006) עם ז'ולייט בינוש (שזכתה באוסקר על "הפצוע האנגלי") המבוסס על תסריט מקורי שלו, שהוא סרט איום.

1995 מל גיבסון, "לב אמיץ"

ביים שני סרטים נוספים, שניהם לא באנגלית ובשניהם הוא אינו משחק: "הפסיון של ישו" (2004) המצליח מאוד ו"אפוקליפטו" (2006).

1994 רוברט זמקיס, "פורסט גאמפ"

סרטיו הבאים של זמיקס חובב האפקטים היו "קונטקט" (1997) עם ג'ודי פוסטר, "האמת שמתחת לפני השטח" (2000) עם הריסון פורד ומישל פייפר, "להתחיל מחדש" (2000) עם טום הנקס וכדור עף, ומאז ביים שלושה סרטים מצוירים בטכנולוגיית Motion Capture (שבה המחשב קורא כל תנועה של השחקן) "רכבת לקוטב", "בייוולף" ו"רוחות חג המולד".

1993 סטיבן שפילברג, "רשימת שינדלר"

בשנה שבה זכה ביים גם את "פארק היורה", בזמנו הסרט המצליח ביותר אי פעם – שיא שבו החזיק הסרט עד 1997, השנה שבה ספילברג ביים את שני סרטיו הבאים: אמיסטד" ו"העולם האבוד", סרט ההמשך של "פארק היורה". שנה לאחר מכן זכה באוסקר השני שלו (ראו 1998).

1992 קלינט איסטווד, "בלתי נסלח"

ביים שמונה סרטים עד זכייתו השנייה ב-2004 (חלקם נשכחים), הבולטים שבהם: "עולם מושלם" אתו ועם קווין קוסטנר, "הגשרים של מחוז מדיסון" בכיכובו ועם מריל סטריפ ו"מיסטיק ריבר" שעליו היה מועמד לאוסקר.

1991 ג'ונת'ן דמי, "שתיקת הכבשים"

בשנות ה-90 ביים עוד שני סרטים עלילתיים: "פילדלפיה" שזיכה את טום הנקס באוסקר הראשון שלו ו"חמדת" עם אופרה וינפרי, על פי ספרה של טוני מוריסון; בעשור האחרון ביים שלושה סרטים עלילתיים: "האמת אודות צ'רלי" המיותר עם מארק וולברג, "המועמד ממנצ'וריה" עם דנזל וושינגטון ומריל סטריפ – שניהם חידושים לסרטים משנות ה-60, ו"רייצ'ל מתחתנת" שעליו אן האת'ווי היתה מועמדת לאוסקר ולא הוקרן בארץ בבתי הקולנוע.

1990 קווין קוסטנר, "רוקד עם זאבים" [סרטו הראשון כבמאי]

ביים רק עוד שני סרטים: "פוסטמן" (1997) הכושל והמערבון "שטח פתוח" (2003). הוא שיחק בשניהם.

1989 אוליבר סטון, "נולד בארבעה ביולי"

מאז זכייתו השנייה ביים בשנות ה-90 שבעה סרטים, רובם לא-רעים, כולל "JFK" על ההתנקשות בנשיא קנדי שעליו היה מועמד לאוסקר, "רוצחים מלידה", "ניקסון" על הנשיא ריצ'רד ניקסון ו"סיבוב פרסה" עם שון פן; בעשור האחרון ביים שלושה סרטים: האפוס הכושל "אלכסנדר", "מגדלי התאומים" הפטריוטי ו"W" על הנשיא ג'ורג' בוש הבן.

1988 בארי לוינסון, "איש הגשם"

בשנות ה-90 ביים תשעה סרטי דרמה שבמרכז כולם גברים, כולל "באגסי" שעליו היה מועמד לאוסקר, "סליפרס" ו"לכשכש בכלב" עם רוברט דה נירו; בעשור האחרון ביים שלוש קומדיות לא מצליחות או מוצלחות, כולל "בנדיטס" [כלומר "בנדיטים" עם ברוס ויליס וקייט בלנשט] ו"מה בדיוק קרה" (2008) עם דה נירו.

1987 ברנרדו ברטלוצ'י, "הקיסר האחרון"

בשנות ה-90 ביים ארבעה סרטים: "שמים מגנים מעל", "בודהה הקטן", "לגעת ביופי" שגילה לעולם את ליב טיילר ו"התקרבות"; בעשור האחרון ביים רק את "החולמים" שעורר עניין בעיקר בשל העירום שבו.

1986 אוליבר סטון, "פלאטון"

הספיק לביים שני סרטים: "וולסטריט" (1987) שזיכה את מייקל דאגלס באוסקר והמשכו יצא השנה ו"שיחות חצות" (1988), לפני שזכה שוב באוסקר (ראו 1989).

1985 סידני פולק, "זכרונות מאפריקה"

עד שנת מותו ב-2008 ביים בשנות ה-90 ארבעה סרטים: "האוונה" עם רוברט רדפורד, "הפירמה" המצליח עם טום קרוז, ו"סברינה" ו"אהבה מקרית" הכושלים, שניהם עם הריסון פורד; בעשור האחרון בעיקר שיחק והפיק. הסרט היחיד שביים היה "מזימות זרות" (2005) עם שון פן וניקול קידמן.

1984 מילוש פורמן, "אמדאוס"

אחרי זכייתו השנייה באוסקר ביים רק עוד סרט אחד בשנות ה-80: "הפיתויים האסורים של ולמונט" עם אנט בנינג (שלא זכה להערכה כ"יחסים מסוכנים" שיצא שנה לפני כן והיה מבוסס על אותו ספר); בשנות ה-90 ביים שני סרטי ביוגרפיה "לארי פלינט: האיש והסקנדל" שעליו היה מועמד לאוסקר לבימוי ו"איש על הירח", ובעשור האחרון ביים רק את "הרוחות של גויה" (2006) עם חוויאר ברדם.

1983 ג'יימס אל. ברוקס, "תנאים של חיבה" [סרטו הראשון]

אחד היוצרים של "משפחת סימפסון" ביים עוד ארבעה סרטים: "משדרים חדשות" (1987) ו"הכי טוב שיש" (1997) שהיו מועמדים לאוסקר לסרט הטוב ביותר, ו"כל מה שתרצי" (1994) ו"ספנגליש" (2004) הלא-טובים. השנה יצא "מאיפה לך" עם ריס וית'רספון וג'ק ניקולסון, שהופיע בשלושת הסרטים של ברוקס שהיו מועמדים לאוסקר, וזכה בעצמו באוסקר על שניים מהם.

1982 ריצ'רד אטנבורו, "גנדי"

אטנבורו ביים עוד שבעה סרטים, רובם -כמו "גנדי"- ביוגרפיות: "שורת המקהלה" המוסיקלי, "זעקה לחופש" עם קווין קליין ודנזל וושינגטון שמתרחש בדרום אפריקה, "צ'פלין" עם רוברט דאוני ג'וניור כצ'רלי צ'פלין ו"ארץ הצללים" עם אנת'וני הופקינס כסי.אס. לואיס שכתב את ספרי "נרניה" (שלושת האחרונים היו מועמדים לאוסקר על משחק), "באהבה ומלחמה" עם כריס אודונל כארנסט המינגווי הצעיר, "ינשוף אפור" האיום עם פירס ברוסנן כאינדיאני ו"לסגור מעגל" (2007) עם שירלי מקליין.

1981 וורן ביטי, "אדומים"

הבמאי-שחקן-מפיק ותסריטאי ביטי ביים בסך-הכול ארבעה סרטים. על שני סרטיו הראשונים היה מועמד בכל ארבע הקטגוריות (האדם היחיד שעשה זאת, והוא עשה זאת פעמיים). סרטו הקודם היה "השמים יכולים לחכות" (1978), שני סרטיו הבאים היו "דיק טרייסי" (1990) ו"בולוורת'" (1998). מאז השתתף רק ב"משחקי חברה" (2001).

1980 רוברט רדפורד, "אנשים פשוטים" [סרטו הראשון כבמאי]

רדפורד לא הפסיק לשחק במשך השנים, והוא ביים שישה סרטים נוספים: "מילגרו" (1988), "נהר זורם ביניהם" (1992), "חידון האשליות" (1994) שעליו היה מועמד לאוסקר, "הלוחש לסוסים" (1998) שבו גם שיחק, ובעשור האחרון ביים שני סרטים לא מצליחים: "משחק החיים" (2000) עם ויל סמית' ומאט דיימון ו"כאריות לכבשים" (2007) הפוליטי שבו גם שיחק עם טום קרוז ומריל סטריפ. השנה יצא סרטו על הקנוניה סביב רצח הנשיא לינקולן שעשוי להניב לו מועמדות נוספת לאוסקר.

1979 רוברט בנטון, "קרמר נגד קרמר"

ביים 11 סרטים בקריירה שלו עד עתה. "קרמר נגד קרמר" היה סרטו השלישי. בשנות ה-80 ביים שלושה סרטים: "ליל הדממה" עם מריל סטריפ, "מקום שבלב" שעליו היה מועמד לאוסקר כבמאי, זיכה אותו בפרס השני שלו כתסריטאי וזיכה את סאלי פילד באוסקר השני שלה והוא סרטו היחיד מאז "קרמר" שממש ראוי לציון, ו"נאדין" עם ג'ף ברידג"ס וקים בייסינגר; בשנות ה-90 ביים שלושה סרטים: "בילי באתג'ייט" עם ניקול קידמן, ברוס ויליס, דסטין הופמן ועוד שחקנים שלא הצליחו למשוך צופים לסרט, "לא פרייר של אף אחד" שזיכה את פול ניומן במועמדות הלפני-אחרונה שלו לאוסקר והמותחן "דמדומים" עם סוזן סרנדון, ג'ין הקמן וריס וית'רספון, שלא הצליח; בעשור האחרון ביים את "הכתם האנושי" עם אנת'וני הופקינס וניקול קידמן ואת "חגיגה של אהבה" (2007) עם מורגן פרימן.

1978 מייקל צ'ימינו, "צייד הצבאים"

בסרטו הראשון המוצלח "חזיז ורעם" (1974) שיחקו קלינט איסטווד וג'ף ברידג'ס. "צייד הצבאים" היה סרטו השני וסרטו הבא היה "שערי גן עדן" עם ברידג'ס וכריס כריסטופרסון, שעלה הרבה (במושגים של אז), נכשל קשות וכמעט גרם לפשיטת רגל של אולפני United Artists. מאז ביים ארבעה סרטים זניחים, כולל "שנת הדרקון" (1987) עם מיקי רורק והאחרון שבהם "מרדף השמש" (1996) עם וודי הרלסון.

1977 וודי אלן, "הרומן שלי עם אנני"

למעלה משלושים שנה מאז זכייתו, ממשיך אלן לכתוב ולביים סרט אחד בשנה בממוצע. הוא התסריטאי שהיה מועמד הכי הרבה פעמים לאוסקר (14! וזכה פעמיים), והיה מועמד חמש פעמים נוספות על בימוי: "רגשות" (1978), "דני רוז האיש מברודווי" (1984), "חנה ואחיותיה" (1986), "פשעים ועבירות קלות" (1989) ו"קליעים מעל ברודווי" (1994). יחד עם מרטין סקורסיזה וסטיבן ספילברג, הוא הבמאי הפעיל עם הכי הרבה מועמדויות לאוסקר (6).

1976 ג'ון ג'י. אווילדסן, "רוקי"

לא רק שחקנים סובלים מטייפ-קאסטינג. בין סרטיו לאורך השנים מאז הסרט על המתאגרף בכיכובו של סילבסטר סטלון היו שלושת סרטי "קרטה קיד", "רוקי 5", "כוחו של אחד" (גם הוא על אגרוף) ו"8 שניות" (על רוכב רודיאו). הוא ביים גם את "שכנים" עם ג'ון בלושי ואת "ביקור החסידה" עם מולי רינגוולד.

1975 מילוש פורמן, "קן הקוקיה"

לא ביים סרטים רבים במהלך הקריירה שלו; עד זכייתו על "אמדאוס" (ראו 1984), ביים את "שיער" המוסיקלי ו"רגטיים" שעסק גם הוא, בין-השאר, במוסיקה (והוא אחד הסרטים עם הכי הרבה מועמדויות לאוסקר [8] ללא מועמדות לסרט הטוב ביותר).

1974 פרנסיס פורד קופולה, "הסנדק"

שנות ה-70 היו שנים טובות לקופולה מבחינת הקריירה הקולנועית שלו. הוא ביים את שני סרטי "הסנדק", "השיחה" ואת "אפוקליפסה עכשיו". על ארבעתם היה מועמד לאוסקר כתסריטאי, על שלושה מהם גם כבמאי. עד "הסנדק 3" (1990) שעליו היה מועמד כבמאי, ביים שבעה סרטים מגוונים: הכישלון המוסיקלי "אחד מהלב", "נערי הכרך" ו"ראסטי ג'יימס" שבין השחקנים בשני האחרונים: טום קרוז, רוב לאו, מאט דילון, פטריק סוויזי, אמיליו אסטבז, ראלף מאצ'ו (הוא הקרטה קיד), מיקי רורק, כריס פן, לורנס פישבורן ודיאן ליין ששיחקה עם ריצ'רד גיר גם ב"מועדון הכותנה" המוצלח של קופולה שלא הצליח על מועדון ג'ז בשנות ה-20, "להתחתן בשנית" עם אחיינו ניקולס קייג' שזיכה את קת'לין טרנר במועמדות היחידה שלה לאוסקר, "גן השיש" המוצלח שלא הצליח עם אנג'ליקה יוסטון ו"טאקר: האיש והחלום" המוצלח שלא הצליח עם ג'ף ברידג'ס על ממציא בשנות ה-40. כמו כן ביים שליש מ"סיפורי ניו יורק". אחרי "הסנדק" השלישי ביים שלושה סרטים נוספים בשנות ה-90: "דרקולה", "ג'ק" עם רובין ויליאמס ו"מוריד הגשם" עם מאט דיימון על פי ספרו של ג'ון גרישם. בעשור האחרון ביים שני סרטים שלא זכו להפצה נרחבת בעולם. לפחות יש לו נחת מהילדה סופיה קופולה שהוא מפיק את סרטיה, "אבודים בטוקיו", "מארי אנטואנט" והשנה "איפשהו".

1973 ג'ורג' רוי היל, "העוקץ"

עד מותו ב-2002 ביים עוד שישה סרטים פחות מצליחים מ"העוקץ": "וולדו פפר הגדול" עם רוברט רדפורד, Slap Shot עם פול ניומן, A Little Romance עם דיאן ליין, "העולם על פי גארפ" עם רובין ויליאמס שזיכה את גלן קלוז במועמדות הראשונה שלה לאוסקר, "המתופפת הקטנה" עם דיאן קיטון (כסוכנת מוסד) ו"חוות הצחוק" (1988) עם צ'בי צ'ייס.

1972 בוב פוסי, "קברט"

פוסי ביים את "צ'ריטי המתוקה" המוסיקלי לפני "קברט", ושלושה סרטים אחריו: "לני" (1974) ו"כל הג'ז הזה" (1979), שעל שניהם היה מועמד לאוסקר ו-Star 80. הוא מת ב-1987.

1971 ויליאם פרידקין, "הקשר הצרפתי"

שנתיים אחרי הזכייה, היה מועמד לאוסקר על בימוי "מגרש השדים", סרט אימה מצליח, ומאז לא השאיר את חותמו במיוחד והיום מביים גם סרטי טלוויזיה.

1970 פרנקלין ג'יי. שפנר, "פאטון"

בין שמונת הסרטים שביים עד מותו ב-1989 היו סרטים טובים בשנות ה-70: "ניקולס ואלכסנדרה" (1971) שהיה מועמד לאוסקר לסרט הטוב ביותר, "פרפר" עם סטיב מקווין ודסטין הופמן, "איים בזרם" עם ג'ורג' סי. סקוט ("פאטון"), "הנערים מברזיל" (1978) עם גרגורי פק ולורנס אוליביה; וארבעה סרטים זניחים למדי בשנות ה-80, כשהאחרון שבהם היה "ברוך שובך" (1989) עם סם ווטרסטון וכריס כריסטופרסון.

1969 ג'ון שלזינגר, "קאובוי של חצות"

בין 12 סרטיו הבאים, שרובם היו מבוססים על ספרים: "יום ראשון הארור" (1971) שעליו היה מועמד לאוסקר לבימוי, "איש המרתון" (1976) עם דסטין הופמן ולורנס אוליביה, "מאדאם סוזצקה" (1989) עם שירלי מקליין, "במרומי הפסיפיק" (1990) עם מלאני גריפית' ומת'יו מודין, "עין תחת עין" (1996) עם סאלי פילד, וסרטו האחרון היה "הדבר הטוב הבא" (2000) עם מדונה ורופרט אוורט לפני מותו ב-2003.

1968 קרול ריד, "אוליבר"

הספיק לביים עוד שני סרטים לא זכורים במיוחד עד מותו ב-1976: Flap עם אנת'וני קווין ושלי וינטרס ו-!Follow Me עם חיים טופול ומיה פארו. "אוליבר" המוסיקלי היה שינוי בסגנון בשביל ריד שסרטו הידוע ביותר הוא "האדם השלישי" (1949) המצוין, שעליו היה מועמד לאוסקר.

1967 מייק ניקולס, "הבוגר"

נחתום את הסקירה עם הזוכה הוותיק ביותר באוסקר לבימוי שעוד חי. ניקולס ביים סרט אחד לפני "הבוגר": "מי מפחד מווירג'יניה וולף" (1966) שגם עליו היה מועמד לאוסקר. בשנות ה-70 ביים ארבעה סרטים: "מלכוד 22", "ידע הבשרים" עם ג'ק ניקולסון, "יומו של הדולפין", ו"שני גברים לנדוניה אחת" עם ניקולסון ווורן ביטי; בשנות ה-80 ביים חמישה סרטים, כולל "סילקווד" עם מריל סטריפ ושר, "צביטה בלב" עם ניקולסון וסטריפ ו"נערה עובדת" שעליו היה מועמד לאוסקר השלישי שלו כבמאי; בשנות ה-90 ביים את "גלויות מהחיים" עם סטריפ, "בנוגע להנרי" עם הריסון פורד (שג'יי.ג'יי. אברהמס, מיוצרי "אבודים", כתב), "זאב" עם ניקולסון, "כלוב הציפורים" עם רובין ויליאמס ו"צבעי השלטון" עם ג'ון טרבולטה ואמה תומפסון; בעשור האחרון ביים שלושה סרטים: "מאיזה כוכב באת?" עם אנט בנינג, "קרוב יותר" עם ג'וד לאו, ג'וליה רוברטס, קלייב אוון ונטלי פורטמן ו"מלחמתו של צ'רלי וילסון" (2007) עם טום הנקס, ג'וליה רוברטס ופיליפ סימור הופמן.

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?