ג'ואן קרופורד עם אן בליית'. מתוך מילדרד פירס.
ב"מילדרד פירס" צפיתי לראשונה אתמול ואני יכולה להצהיר באופן רשמי שהוא אחד מסרטי המלודרמה הטובים ביותר שראיתי אי פעם. הסרט משלב ומתעל את יתרונותיו האסתטים של זרם הפילם נואר לכדי אמירה חזקה, הן על הקפיטליזם האמריקאי והן על יחסי בנות-אמהות באמריקה שמקדשת את ערכי האינדבדואל. מה שבאמת נוגע ללב בסרט נובע מהמסירות של האם מילדרד לבתה וידה שמתגלה כמפלצת, שלא בוחלת בשום אמצעי כדי להשיג את מטרותיה הנלוזות. הבחירה בגיבורה הנשית בסרט, שללא ספק נכלל בזרם הנואר היא יחודית, כיוון שרוב גיבורי הסרטים הללו היו גברים וביניהם מרבית הכוכבים ההוליוודים של התקופה ביניהם: האמפרי בוגרט, פרד מקומריי, ג'וזף קוטון, אורסון וולס ורבים אחרים.
במאי הסרט, מייקל קורטיז ("קזבלנקה", "חג מולד לבן"), מביא כאן את אחד הסיפורים היותר נוגעים ללב על אישה שמוכנה להקריב הכל למען בתה. בניגוד למלודרמה מרגשת לא פחות כמו, "סטלה דאלאס" מ-1937 בבימויו של קינג וידור (שאף זכתה לחידוש מרנין עם בט מידלר בשנות ה-90), נראה שבסרט "מילדרד פירס" מ-1945, מרחק הזמן הביא להתדרדרות מוסרית של הבנות והמרידה כנגד סמכות האם הפכה הרבה יותר קטלנית. בנוסף לכך, נראה שהדימוי על נשיות חוזר בסרטו של קורטיז לשורשי דימוי האישה כמלאך-שטן וכיאה לסרטי הנואר וידה היא הפאם פאטל האולטימטיבית. ג'ואן קרופורד זכתה על תפקידה כמילדרד באוסקר בשנה העוקבת, אולם בשל מחלתה לא יכלה לקבל את הפרס בטקס הרשמי ועל כן הזמינה את העיתונאים לביתה כדי להעניק לה את הפרס.
כבר בפתיחת הסרט מוצגת בפנינו התעלומה הגדולה: מי רצח את מר ברגון, בעלה השני של מילדרד? בחקירתה בתחנת המשטרה מילדרד משחזרת ומתארת את סיפור חייה וקולה מלווה את מרבית הסצנות בסרט. מילדרד פירס (קרופורד) מעידה על עצמה כאישה שנולדה במטבח. בהיותה אם למופת מילדרד מוכנה לעשות הכל כדי ששתי בנותיה הצעירות יצליחו להשיג את כל מה שלה לא היה בחיים. בעלה לא כל כך מרוצה מכך שמילדרד משקיעה כל כך הרבה בילדות והוא חושב בניגוד אליה שאם תמשיך לפנק אותן ככה הן יהפכו לגבירות מתנשאות. כאשר בעלה מודיע לה שהוא עוזב את הבית לטובת פלגשו מילדרד מתנחמת בעובדה שהילדות נותרות איתה. קשיים כלכליים אליהם נקלעת מילדרד בעקבות עזיבת הבעל מביאים אותה לחפש עבודה. מילדרד מתחילה לעבוד כמלצרית במסעדה מקומית וכל העת מפחדת, שבתה הבכורה וידה (אן בלית') תגלה שהיא עובדת שם. טרגדיה נוראית תוקפת את המשפחה כאשר בתה הצעירה של מילדרד קיי נפטרת מדלקת ריאות.
אחרי מותה של קיי, וידה הופכת עוד יותר למרכז חייה של אמה. כדי לספק את תאבת הבצע של בתה, מילדרד מחליטה לפתוח עסק מסעדות משלה – אז היא פוגשת את מונטי ברגון (זאקרי סקוט) ונראה שמדובר בסיפור אהבה ממבט ראשון: הלה הופך להיות בעלה השני של מילדרד. אט אט עסקי המסעדנות מתקדמים ומילדרד הופכת לבעלת נכסים ואילו וידה עדיין לא מרוצה ואף מתביישת מכך שאמה צריכה לעבוד וחולמת על חיים מלאי נוחיות כמו אלה של מונטי עימו היא מבלה את מרבית שעותיה. מילדרד מבינה אט אט, שבתה לא תמימה כלל-ועיקר ושכסף ומעמד הם הדברים הכי חשובים לה אפילו יותר מאמה. ברגעים האחרונים של הסרט מילדרד צריכה להחליט אם היא שוב עוזרת לוידה לצאת מהפשע החמור מכל, או שהיא סוף סוף מאפשרת לבתה לשלם על טעויותיה.
בהתאם לסרטי הנואר, יש תחושה של הרבה מאד "לכלוך" באוויר ואין זה מפליא שהתמימות והטוהר אותם מייצגת קיי הבת הקטנה נגדעים במהירות על ידי דלקת ריאות סימבולית, כיוון שאיך ילדה מתוקה שכמוה יכולה לנשום בעולם שכזה? הסרט עוסק במורכבות ביחסי אמהות ובנות ובאופן בו כל אחת מהן צריכה להגדיר את עצמה אל מול חק האב. על פי הסרט נראה שמעל לכל גם ביחסים החשובים והיקרים מכל של אם ובתה נמצא מעל הכל הממון ובהתחשב בתקופה בה הסרט נעשה מדובר באמירה ביקורתית נוקבת מאוד. וידה היא דוגמא לעיוות בחברה ששמה את מבטחיה על תרגום מושגי האושר למושגי עושר, אולם היא התוצר של ההבנייה החברתית שיצרה אותה ככזו. מדובר במלודרמת פילם נואר מהחשובות בתולדות הקולנוע. הסרט מביע תמיכה נלהבת ב"אישה החדשה" שצצה לה בשנות ה-40, זו שלא זקוקה לכתף גברית שתתמוך בה וכזו שמוכיחה שיש גם גבול לאהבת אם.
הסרט באופן אישי עורר בי הזדהות גמורה עם הגיבורה מילדרד ולרגעים שכחתי שהבת הארורה שלה וידה היא דמות בדיונית, שהצליחה להוציא ממני זעם עצום על עצם קיומה הפקטיבי. אין ספק, שמדובר בסרט מרשים בתכניו ומסריו מסוג הסרטים שישאיר חותם על כל אדם שיצפה בו בעיקר בשל הופעתה המרשימה של קרופורד.
מילדרד פירס
ארה"ב, 1945
111 דקות.
בימוי:
מייקל קורטיז
תסריט:
רנאלד מק'דוגל
ג'יימס מ. קיין (רומן)
שחקנים:
ג'ואן קרופורד
זאקרי סקוט
אן בלית'