"לפרק את הארי". וודי אלן, מיוראל המינגוואי ואריק לויד.
יש משהו בג'ודי דיויס ("בעלים ונשים") שגורם לעריכה להשתנות. כתוביות הפתיחה מופיעות לסירוגין אִתה.
הסרט "לפרק את הארי" נפתח בקן (ריצ'רד בנג'מין), רופא שבוגד באשתו עם אחותה לסלי (ג'וליה לואי-דרייפוס). ואז מתברר שמדובר בסיפור שכתב הארי בלוק (וודי אלן), אשר משתמש בעלילות חייו בספרים שלו. זה לא הסיפור היחיד שנראה במהלך הסרט.
"השתלטות מהירה". רוב ריינר, ג'יימס מרסדן.
"השתלטות מהירה" עוסק בסיפור המעניין על הנסיבות שהביאו להכרזת המלחמה של הנשיא ג'ורג' ו. בוש נגד עיראק אחרי הפלת מגדלי התאומים בספטמבר 2001.
לפני שלושה עשורים היה לבמאי הסרט רוב ריינר את אחד הרצפים הטובים ביותר של במאי. אחרי קריירת משחק, בעיקר בטלוויזיה כולל "הכל נשאר במשפחה", ביים שני סרטים: את סרט הפולחן "ספיינל טאפ" (1984) והקומדיה הרומנטית "רומן על בטוח" (1985). ואז הוא הפציץ עם "אני והחבר'ה" (1986), "הנסיכה הקסומה" (1987), "כשהארי פגש את סאלי" (1989), "מיזרי" (1990) ו"בחורים טובים" (1992). מיד אחזור לאחרון ברשימה, אך לפני כן אתאבל על המשך הקריירה של ריינר שביים סרטים בינוניים וגם גרועים עד כאב.
"רפסודיה בוהמית". רמי מאלק.
"רפסודיה בוהמית" הוא סרט על פרדי מרקורי, סולן להקת קווין (Queen), עם כל הלהיטים שאתם מכירים, לאוהבי שירי קווין (כמובן) וביוגרפיות מוזיקליות. הוא פחות סרט על הלהקה, כי פרדי מופיע בכל סצנה, לכן הרבה נשען על הליהוק של השחקן הראשי, במיוחד במקרה כמו זה כשמדובר בדמות אייקונית ומוכרת כל כך. לרוב לא מציינים את העריכה בסרט. היא לא בהכרח צריכה להיות "בלתי נראית", כזאת שלא שמים לב אליה כדי להיות טובה, או גרועה כדי שתהיה ראויה לציון (גנאי). "רפסודיה בוהמית" הוא סרט שלעריכה המצוינת שלו יש חלק חשוב בהצלחה שלו, ולא רק בקטעים המוזיקליים שהם החלקים הטובים ביותר לאורך כל 134 דקותיו. הסרט "נקי" מאוד מהבחינות הגרפיות והשפה. לא מתעלמים ממין ומסמים אך לא רואים שום דבר.
"כולם אומרים אני אוהב אותך". אדוארד נורטון.
סרט מוזיקלי של וודי אלן עם שלל שחקנים, קל כקצפת, שמתרחש בערים האהובות על אלן: מנהטן, ונציה ופריז. השירים הם כולם שירים ישנים, בחלקם מישהו שר רק כמה שורות וחלק הופכים למופע עם רקדנים וזמרים רבים.
ישר אחרי כתובית בודדת עם שם הסרט נפתח "כולם אומרים אני אוהב אותך" בשיר ליד מזרקה ברחוב. הולדן ספנס (אדוורד נורטון; שלושת סרטיו הראשונים יצאו במהלך 1996: הסרט הזה, "לארי פלינט: האיש והסקנדל" ו"פחד ראשוני" שעליו היה מועמד לאוסקר) שר לסקיילר (דרו ברימור) את Just You, Just Me. יש לה תואר בעיתונאות והיא רוצה להיות אדריכלית.
"אפרודיטה הגדולה". מירה סורבינו, וודי אלן
"אפרודיטה הגדולה" היא קומדיה עם מוטיבים של המיתולוגיה היוונית, כולל מקהלה מדהימה בתאטרון עתיק שמלווה את הסרט, לכן כתוביות הפתיחה על רקע מוזיקה יוונית עם מנדולינות. מזל וגורל, שני אלמנטים מרכזיים אצל וודי אלן, מקבלים מקום מרכזי הפעם.
"קליעים מעל ברודווי". ג'ון קיוזאק, דיאן ויסט
"קליעים מעל ברודווי" הוא הסרט הראשון של וודי אלן בלי דיאן קיטון או מיה פארו ב-22 שנה, וגם הסרט האחרון שלו עם דיאן ויסט. זוהי קומדיה תקופתית מוצלחת שמתרחשת במנהטן בזמן תקופת היובש, שאלן כתב עם דאגלס מקגראת', אשר לאחריו ביים מקגראת' את "אמה" (1996) על פי ג'יין אוסטן עם גוונת' פאלטרו.
"תעלומת רצח במנהטן". דיאן קיטון, וודי אלן.
אחרי "בעלים ונשים" הכואב והחד מגיע "תעלומת רצח במנהטן" הקליל והמצוין לא פחות. לא קל לעשות סרט תעלומת רצח מצחיק. את התסריט כתב וודי אלן עם מרשל בריקמן, שאתו כתב שלושה סרטים טובים בשנות ה-70: "ישנוני", "אנני הול" ו"מנהטן". שלושתם, כמו "תעלומת רצח במנהטן", בכיכובה של דיאן קיטון.
קיטון הופיעה לפני סרט זה בתפקיד אורח ב"ימי הרדיו" (1987), וב-14 השנים מאז הסרט האחרון של אלן בו כיכבה, "מנהטן", שיחקה בין השאר ב"אדומים" המצוין, "המתופפת הקטנה" שנכשל, "גברת סופל" הלא-מוערך (עם מל גיבסון בין "מקס הזועם" ל"נשק קטלני"), "פשעים שבלב", הקומדיה המצליחה "בייבי בום", "הסנדק 3" וב"אבי הכלה" המצליח. הופעתה ב"תעלומת" היא האחרונה בסרט של וודי אלן.
"האדם הראשון". ריאן גוסלינג.
"האדם הראשון" הוא ניל ארמסטרונג, שאותו מגלם ריאן גוסלינג. את הסרט ביים דמיאן שאזל, ששני סרטיו האחרונים – "לה לה לנד" ו"ויפלאש" – זכו להצלחה ולהערכה רבה. הנושא ההיסטורי, השחקן המפורסם והבמאי הפכו את "האדם הראשון" למעורר סקרנות ואף למתמודד צפוי (עוד לפני שמישהו ראה אותו) בטקסי הפרסים שעומדים להמטיר עלינו, ברם הסרט פחות טוב מ"לה לה לנד" ומ"ויפלאש". מעבר לשחזור המאורעות הגדולים לא עובר פה הסיפור ששאזל התכוון להעביר.
כשסרט הוא טוב, לא בעוכריו הידיעה של סוף הסיפור. אנחנו יודעים שג'יימס בונד או הריסון פורד יינצלו ואנחנו עדיין במתח ורוצים לראות איך זה יקרה. במקרה הזה יש משימה אחת בחלל שבה מסקרן לדעת "איך הם יצאו מזה" וגוסלינג מעניין בתפקיד של אדם שהפך לאיש שכל העולם הכיר ביולי 1969, אך יש בסרט יותר מדי חסרונות.
"בעלים ונשים". מיה פארו, וודי אלן, ג'ודי דיויס
"בעלים ונשים" היא דרמה עם דיאלוגים חדים, מלאי תובנות, על זוגיות, נישואים, התאהבות וההבדל ביחס לגברים ולנשים מזדקנים. זהו הסרט האחרון של וודי אלן עם מיה פארו שלקראת סוף צילומיו גילתה בצורה מזעזעת שאלן, בן זוגה מעל לעשור, בוגד בה עם הבת המאומצת שלה.
"בעלים ונשים" המעולה כולל אלמנטים שראינו בסרטים קודמים של אלן: זוג משוחח בזמן עלטה והמסך חשוך, זוג שבורח מהגשם שמפתיע אותם, גבר שמנהל רומן עם צעירה, פרופסור עם תלמידה שלו ועוסק בהבדלי גרסאות של אנשים לקריאת אותה מציאות. והרבה דברים חדשים שלא ראינו אצל אלן לפני כן. קודם כל במראה של הסרט, בצילום ובעריכה.
"צללים וערפל". מיה פארו, וודי אלן.
"צללים וערפל", הסרט הרביעי של וודי אלן בשחור-לבן (מתוך חמישה), מתחיל בערפל וברצח ברחוב. רוצח סדרתי, שזהותו ידועה לקהל, פועל בלילות ערפל ומטיל מורא על עיר בלי שם. הוא חונק את קורבנותיו עם מיתר של פסנתר.
מקס קליינמן (וודי אלן), קוסם חובב, הוא עורך דין שמועמד לקידום בעבודה. קוראים לו בשם המשפחה שלו, שמתחיל בק' כמו הדמויות הראשיות ב"המשפט" וב"הטירה" של קפקא. בעלת הבית השכנה שלו רוצה שיתחתן אִתה על אף שהיא יודעת שהוא מאורס לאיב (קייט נליגן, "נסיך הגאות והשפל"). שומעים את המחשבות שלו והוא מדבר אל עצמו.
"זמנים קשוחים באל רויאל". כריס המסוורת'.
"זמנים קשוחים באל רויאל" מתרחש במהלך לילה אחד בסוף שנות ה-60 במלון קטן על גבול קליפורניה-נבאדה (ממש על קו הגבול, וזו אחת ההברקות היחידות בסרט). כל הקטעים ארוכים מדי, הכול סובל מדרמטיות יתר עד שזה הופך לפומפוזי, והחלוקה לפרקים לא תורמת דבר מלבד רק עוד ניסיון יומרני להדר. סביר להניח שצמד המילים "קווינטין טרנטינו" יופיע בכל ביקורת על הסרט כי הוא אלים, מסוגנן (או רוצה להיות כזה בכל היבט), יש משחק עם זמני העלילה ונקודות מבט שונות (שלא באמת משנות דבר או גורמות לנו לראות אחרת מה שכבר ראינו), יש ניסיונות להומור מקאברי והסרט שופע שירים, כולל מפורסמים מאוד שבוודאי עלה לא מעט לרכוש את הזכויות להשמעתם.
"אליס". מיה פארו
"אליס" היא דרמה בת 106 דקות עם אלמנטים של פנטזיה שמתרחשת במנהטן (כמובן). זהו הסרט האחרון של וודי אלן שבו כיכבה מיה פארו. הוא לא משחק ב"אליס" ובשני סרטיה הבאים והאחרונים יש לה תפקיד משני יותר (לצדו).
הסרט מעניין אך לוקח זמן עד שדברים קורים והסוף מקסים.