"להתראות שם למעלה".
בעיות מהותיות של קצב בסרט הצרפתי "להתראות שם למעלה" פוגמות במה שהיה יכול להיות סרט ממש טוב. בצרפת היה הסרט הצרפתי ה-6 הכי מצליח של 2017 ומועמד ל-13 פרסי סזאר, כולל לסרט הטוב ביותר, וזכה ב-5 מהם: על בימוי, תסריט מעובד, צילום, עיצוב אמנותי ותלבושות; שלושת האחרונים בצדק רב.
"בחזרה מטואיצ'י". דניאל רדקליף.
ב"בחזרה מטואיצ'י" מגלם דניאל רדקליף (הארי פוטר) את יוסי! גינזבורג, שכתב את רב המכר "בחזרה מטואיצ'י" ב-1985 על חוויותיו בג'ונגלים של האמזונס ב-1981. אין הרבה ישראלים שאינם פוליטיקאים או אנשי צבא ושעשו עליהם סרט אמריקאי. בין מפיקי הסרט גם הישראלית דנה לוסטיג.
על פניו, זהו סיפור מרתק. יוסי! הסתובב אחרי הצבא בדרום אמריקה לפני שזה נעשה פופולרי עד כמעט נורמה. בבוליביה הוא פוגש מכר שוויצרי (ג'ואל ג'קסון האוסטרלי, שזה סרטו הראשון), שיחד עם קווין!, חבר אמריקאי שלו (אלכס ראסל האוסטרלי החביב, מ"כרוניקה בזמן אמת" והסדרה היחסית-חדשה SWAT), חוברים למדריך הטיולים קארל אל לב שטח לא ממופה במעמקי הג'ונגל.
"טומב ריידר". אליסיה ויקנדר.
"טומב ריידר" הוא בינוניות בשיאה. אין פה משהו מקורי או יחודי, זהו מוצר עתיר תקציב עם אפקטים סבירים, סרט הרפתקאות בטעם של פעם, בימים שהיו איים לא ממופים בעולם. סביר להניח שלא תקראו ביקורת על הסרט מבלי שיוזכרו סרטי אינדיאנה ג'ונס, ולא בכדי. הסרט שואב השראה משלושת הסרטים הראשונים על הארכיאולוג המפורסם בקולנוע.
"העולם שאחרי: הכחדה".
"העולם שאחרי: הכחדה" (Annihilation במקור) יצא בבתי קולנוע בארצות הברית בסוף פברואר ומגיע בארץ ישר לנטפליקס. זהו סרט מדע בדיוני בן כמעט שעתיים עם אלמנטים קלים של סרטי אימה (למשל: יצור מאיים תוקף ומבהיל את הקהל [אני משער שעל הספה בבית זה עובד אחרת] וחיתוך עם סכין בגוף האדם). חלקו האחרון (בעיקר האטיות שלו) והמחסור בפיתוח הדמויות פוגעים בו מאוד ומקשים להמליץ על הצפייה בו.
"הריבוע". טרי נוטרי.
"הריבוע" הוא סרט שוודי על עולם האמנות ובני אדם באשר הם. כשהולכים למוזאון אמנות יש חדרים עם יצירות שאוהבים ויצירות לא מעניינות שלא תמיד מבינים למה תלו אותן; יש חדרים שעוברים עליהם במהירות ויש חדרים שבהם עומדים מתפעמים. אף אחד לא יכול לאהוב את כל היצירות בכל התערוכות. "הריבוע" מורכב מחלקים גאוניים עם רעיונות מדהימים (בעיקר בשעה הראשונה שלו) ומחלקים איומים, בלתי נסבלים, מעצבנים (אך לא בצורה מעוררת מחשבה או מעניינים) שיחד יוצרים סרט מתיש וארוך, שקשה להמליץ עליו אבל הייתי שמח להראות לאנשים גרסה ערוכה של שעה וחצי עם מה שאהבתי.
"הפנתר השחור". צ'דוויק בוסמן.
"הפנתר השחור" הוא כישלון מכל בחינה אפשרית, מלבד מסחרית. הוא יזכה להצלחה (מסוימת) בזכות "שם המשפחה" שלו (מארוול), היותו אחד משרשרת של סרטים על גיבורי-על שבאופן רופף קשורים זה לזה וסרט עתיר תקציב שמתמקד בגיבור-על שצבע עורו שחור.
אחרי "וונדר וומן" על גיבורת-על, יש סרט על גיבור-על שחור אך הוא לא יצליח כמוהו. את "וונדר וומן" ביימה אישה (פאטי ג'נקינס) ואת "הפנתר השחור" ביים, כמובן, ריאן קוגלר השחור. "הפנתר השחור" מתרחש בעיקר במדינה האפריקאית המומצאת וואקנדה (המוזיקה לא תיתן לכם לשכוח באיזו יבשת אנחנו). כאן, לרוב, אני מתאר את עלילת הסרט במשפטים ספורים אך גם שחקני הסרט לא יצליחו להסביר מה קורה בו.
"צורת המים". סאלי הוקינס.
"צורת המים" הוא סרטו העשירי של גיירמו דל טורו, במאי שנמשך לסיפורים על מפלצות ושילוב של סיפור אנושי שמעורבים בו יצורים כמו ב"המבוך של פאן" או סרטים על פי קומיקס ("בלייד 2", סרטי "הלבוי"), וסרטיו תמיד מעוצבים בהקפדה. מעט מדי קורה ב"צורת המים" (לשעתיים של הסרט), הוא אינו מרגש או מלהיב ואין שום מתח או סקרנות לגבי ההתפתחות כי הכול צפוי והנינוחות שבה הוא עשוי -שבדרך כלל מצביעה על שליטה ויד בטוחה של במאי- במקרה הזה גורמת לסיפור להרגיש משעמם ושטחי.
אלייזה האילמת (סאלי הוקינס, "יסמין הכחולה" של וודי אלן; "חופשייה ומאושרת" של מייק לי) עובדת כמנקה במכון מחקר בבולטימור ב-1962. אִתה עובדת בניקיון זלדה (אוקטביה ספנסר, "העזרה", "מאחורי המספרים") ויש לה שכן ג'יילס (ריצ'רד ג'נקינס, שמוכר לכל חובב של סרטים משלושים השנה האחרונות), ששניהם מבינים שפת סימנים. למכון המחקר מובא יצור ימי דמוי אדם ונוצר קשר בין אלייזה ליצור. ויש סיבוך שלא מוסיף הרבה עם הרוסים (זו, הרי, תקופת המלחמה הקרה).
"חי בסרט". ג'יימס פרנקו, דייב פרנקו.
"חי בסרט" (במקור: The Disaster Artist) מספר את סיפורם של גרג (דייב פרנקו), בחור צעיר מסן פרנסיסקו ששואף להיות שחקן, וטומי ויזו (ג'יימס פרנקו), שאותו הוא פוגש בשיעור משחק. יחד הם עוברים ללוס אנג'לס ומצלמים סרט שנקרא "החדר". הסרט מבוסס על סיפור אמיתי.
ויזו כתב, ביים, מימן וכיכב בסרט "החדר" (2003), שזה בסדר גמור אם לא שמעתם עליו עד היום. מדובר בסרט עצמאי כושל שהפך לסרט פולחן כי הוא מגוחך וקאמפי. סיפורו של ויזו מזכיר לאן אפשר להגיע ומה אפשר לעשות בעולמנו עם מעט כישרון והרבה כסף. הדמות שלו כל כך מופרכת שלולא היה מדובר באדם אמיתי זה לא היה אמין. הוא מגוחך עד כדי שהוא מצחיק באטימות, באי ההבנה של מה שקורה סביבו, במשחק הגרוע, ברצינות ובתגובות שלו.
"צורת המים". סאלי הוקינס.
הוכרזו המועמדים לאוסקר 2018 (ה-90 במספר).
טקס הענקת פרסי האוסקר יתקיים ב-4.3 (הטקס נערך ביום ראשון האחרון של פברואר ואחת לארבע שנים הוא נדחה בשבוע בגלל אולימפיאדת החורף). את הטקס ינחה בפעם השנייה ברציפות, למרבה הצער, ג'ימי קימל. כבר נמאס לי מכל הבדיחות על המעטפה (בגלל הפאשלה המטופשת בשנה שעברה עם וורן ביטי שנתן לפיי דאנווי לקרוא את הזוכה הלא נכון [במעטפה היה כתוב "אמה סטון, לה לה לנד" שזכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר] במקום להגיד "רק דקה, יש פה טעות, נתנו לי את המעטפה הלא נכונה").
באופן חסר תקדים, ב-4 מתוך 5 השנים האחרונות היתה הפרדה בין הזוכה בסרט הטוב ביותר לזוכה בבימוי: "אור ירח" זכה לסרט בעוד דמיאל שאזל זכה על בימוי "לה לה לנד" (2016), "ספוטלייט" ואלחנדרו ג'י. אינארטו על "האיש שנולד מחדש" (2015), "שתים עשרה שנים של עבדות" ואלפונסו קוארון על "כוח משיכה" (2013), "ארגו" (2012) ואנג לי על "חיי פיי" (2012). לשם השוואה, ההפרדה קרתה 5 פעמים בין 1970 ל-2000. ונראה שגם השנה זה יקרה!
בשנה שעברה, לראשונה מאז 1997, אף אחד מארבעת השחקנים הזוכים (קייסי אפלק, אמה סטון, מהרשלה עלי וויולה דיויס) לא גילם דמות שמבוססת על אדם אמיתי. זה צפוי להשתנות השנה עם זכייה של גארי אולדמן על תפקידו כווינסטון צ'רצ'יל ואולי גם בקטגוריית שחקנית המשנה. "שעה אפלה" צפוי לזכות גם באיפור, בדומה ל"גברת הברזל" ו"אדית פיאף- החיים בוורוד" שהפכו את מריל סטריפ ומריון קוטיאר הזוכות (בהתאמה) לנשים מפורסמות.
ב-6 מתוך 7 השנים האחרונות היתה הפרדה גם בין הזוכה בסרט לזוכה בעריכה (וגם אז רק פעם אחת זה הלך לזוכה בבימוי): "אור ירח" ו"הסרבן" (2016), "ספוטלייט" ו"מקס הזועם: כביש הזעם" (2015), "בירדמן" ו"ויפלאש" (2014), "שתים עשרה שנים של עבדות" ו"כוח משיכה" (2013), "הארטיסט" ו"נערה עם קעקוע דרקון" (2011), "נאום המלך" ו"הרשת החברתית" (2010).
רשימת המועמדים לפרסי האוסקר 2018:
סרט
1. "דנקרק"
2. "חוטים נסתרים"
3. "צורת המים"
4. "ליידי בירד"
5. "תברח"
6. "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי"
7. "שעה אפלה"
8. "העיתון"
9. "קרא לי בשמך"
* צפוי לזכות: "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי", שזכה בפרס הסרט הטוב ביותר מטעם איגוד המפיקים ובפרס צוות השחקנים הטוב ביותר מטעם איגוד השחקנים. הסרט היחיד שזכה בשני הפרסים המקדימים האלה ולא זכה באוסקר: "מיס סאנשיין הקטנה" (2006) שהפסיד ל"השתולים". בזה וב"צורת המים" יש דמות ראשית נשית. הפעם האחרונה שזכה סרט עם שחקנית ראשית היה "מיליון דולר בייבי" (2004).
* הסרט האחרון שזכה בפרס הסרט מבלי להיות מועמד לבימוי: "ארגו" (2012).
* מייקל סטולברג משתתף בשלושה סרטים: "העיתון", "קרא לי בשמך" ו"צורת המים"!
ב"ליידי בירד" משחקים טימות'י שאלמיי (גם ב"קרא לי בשמך"), קת'רין ניוטון ולוקאס הדג'ס (שניהם גם ב"שלושה שלטים מחוץ לאבינג מיזורי") וטרייסי לטס ("העיתון").
כיילב לנדרי ג'ונס מופיע ב"שלושה שלטים מחוץ לאבינג מיזורי" וב"תברח" (וגם ב-The Florida Project) וברדלי ויטפורד ב"תברח" וב"העיתון".
"צבע הכסף". פול ניומן.
יש סיכוי טוב שג'ודי דנץ' תהיה מועמדת ביום שלישי ה-23.1 לפרס האוסקר על תפקידה כמלכה ויקטוריה ב"להעיר את המלכה". דנץ' כבר היתה מועמדת לפרס על גילום המלכה ויקטוריה לפני 20 שנה ב"הוד מלכותה גברת בראון" (1997), ואגב היא גם זכתה באוסקר על גילום המלכה אליזבת ב"שייקספיר מאוהב" (1998). היא לא הראשונה שתהיה מועמדת יותר מפעם אחת על גילום אותה דמות בשני סרטים שונים, וכמוה ניתן למנות את פול ניומן, פיטר אוטול, קייט בלנשט ואחרים.
יש גם תפקידים שזיכו במועמדות שחקנים שונים שגילמו את אותה הדמות, לא רק מלכים ומלכות באנגליה. בשנה הבאה אמילי בלאנט עשויה להיות מועמדת על תפקידה כמרי פופינס, 54 שנים אחרי שזיכה התפקיד את ג'ולי אנדרוז בפרס על סרטה הראשון. כמוה ניתן למנות את הדמויות של מר צ'יפס, ויטו קורליאונה והמלך הנרי החמישי.
"שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי". פרנסיס מק'דורמנד, וודי הארלסון.
פרסים שמחולקים בפסטיבלים ובטקסים למיניהם משמשים בעיקר ליחסי ציבור. סרטים שמתמודדים ומועמדים זוכים לתשומת לב, לפעמים ראויה, לפעמים מוגזמת. בזכות הזרקור הזה יותר אנשים צופים בסרטים המדוברים אך עם האור הזה שמוטל עליהם יש גם סרטים ראויים לצפייה שהרעש סביבם יכול להזיק להם בהרמת הציפיות ובהפיכת סרט טוב לכותרת המוגזמת לרוב של 'יצירת מופת'. יש הרבה דברים טובים ומוצלחים ב"שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי". הוא אנושי מאוד, אמין, אלים ועצוב ורחוק מיצירת מופת ולא הייתי מכניס אותו לרשימת סרטי השנה שלי (של 2017 או 2018). חשוב לדעת שמדובר בסרט על דמויות ולא על חקירה משטרתית.
"המשחק הגדול". ג'סיקה צ'סטיין.
"המשחק הגדול" הוא המשחק של מולי, סיפורה האמיתי המדהים של מולי בלום. הוא עשוי טוב והיה מועמד ל-2 פרסי גלובוס הזהב, לשחקנית ראשית ותסריט (ויש סיכוי טוב שיהיה מועמד לשניהם גם באוסקר). אורכו של הסרט 140 דקות ובקלות אפשר היה לזקק אותו לשעתיים שהיו הופכות אותו מסרט טוב לסרט מצוין.