"טומב ריידר" – ביקורת #1

"טומב ריידר". אליסיה ויקנדר.

"טומב ריידר". אליסיה ויקנדר.

"טומב ריידר" הוא בינוניות בשיאה. אין פה משהו מקורי או יחודי, זהו מוצר עתיר תקציב עם אפקטים סבירים, סרט הרפתקאות בטעם של פעם, בימים שהיו איים לא ממופים בעולם. סביר להניח שלא תקראו ביקורת על הסרט מבלי שיוזכרו סרטי אינדיאנה ג'ונס, ולא בכדי. הסרט שואב השראה משלושת הסרטים הראשונים על הארכיאולוג המפורסם בקולנוע.

בעלילה הרזה והדקה יוצאת לארה קרופט (אליסיה ויקנדר, "אקס מכינה", "אור בין האוקיינוסים") בעקבות אביה האריכיאלוג (דומיניק וסט, הסדרות "הסמויה" ו"הרומן") שנעלם שבע שנים לפני כן והוכרז כמת. עקבותיו מובילים לאי לא מיושב לחופי יפן, שבו קבורה המלכה היפנית הראשונה (כפי שמוסבר לנו, משום מה, בקריינות בהתחלת הסרט). פה ושם קורים דברים חסרי היגיון כמו שהיא ממשכנת שרשרת עם ערך סנטימנטלי רב אחרי שהיא יוצאת מחדר עמוס פריטים היסטוריים שבוודאי היו מניבים לה סכום נאה לא פחות.

היו ניסיונות רבים לסרטים על פי משחקים (תעשייה שמכניסה יותר מאשר בסרטים בארה"ב), אך רובם לא מצליחים כי סיפור ודמויות, הרי, אינם הדברים החשובים ביותר במשחקים הללו. "טומב ריידר" (2001) הוא אחד הסרטים המצליחים ביותר בקטגוריה הזאת; אנג'לינה ג'ולי גילמה את לארה קרופט שנתיים אחרי שזכתה באוסקר לשחקנית משנה הטובה ביותר (על "נערה בהפרעה") וגם בסרט המשך שהצליח הרבה פחות. כעת, שלוש שנים אחרי שזכתה באוסקר לשחקנית משנה (על "הנערה הדנית") ויקנדר מגלמת את התפקיד. היא תמיד בגופייה המזוהה שלה, גם כשבמציאות (מחוץ לאולפן) צריך היה להיות לה קר.

פלאשבקים מהמיותרים בשנים האחרונות, מוזיקה רועמת, הדיאלוגים לא מצטיינים, בלשון המעטה, ומקפידים לעבור במהירות ממרדף לריצה עם הפסקות להסביר מה קרה ויקרה. לפחות שלוש פעמים לארה מציינת, ללא סיבה, במילה את מה שרואים ("ירוק", למשל). וולטון גוגינס עבר מגילום רעים בסדרות טלוויזיה ("המגן", "צדק פרטי") לתפקיד הרשע הטיפוסי בסרט הוליוודי (הופיע גם ב"שמונת השנואים" ו"לינקולן").

"טומב ריידר". אליסיה ויקנדר.

"טומב ריידר". אליסיה ויקנדר.

את הסרט ביים רואר אות'וג (Roar Uthaug) הנורווגי, בסרטו הראשון באנגלית אחרי "הגל" (The Wave) היעיל והמוצלח. הסרט לא צולם בתלת מימד אלא הומר לתלת מימד וחבל כי לשם שינוי יש סצנות שהיו יכולים לעשות בהן שימוש בזה.

הסרט כולל ארבעה דברים שנמאס לי לראות בסרטים: דמות ראשית שחוטפת מכה מהממת והמסך מחשיך לפני שהיא מתעוררת במקום אחר; דמות ששולפת מגופה עצם חד שהיה מוביל אותה לדמם למוות; תצלום אווירי של עיר מפורסמת עם ציון שם העיר (לונדון במקרה הזה); וסוף של "המשך יבוא" (כמו, בין השאר, "ג'ייסון בורן" עם ויקנדר). הסוף איום ונורא לא רק במה שקורה בו אלא גם באיך שהוא עשוי.

דירוג: ★★★☆☆

טומב ריידר (ארה"ב, 2018)
בימוי: רואר אות'וג | תסריט: ג'ניבה רוברטסון-דוורט | משחק:אליסיה ויקנדר, דניאל וו, וולטון גוגינס, דומיניק ווסט | מוסיקה מקורית: ג'יימס ניוטון האוורד
הפצה: פורום פילם, החל מה-15.03.2018 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון:

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?