יונתן דורון - רשימת מאמרים בבלוג (עמוד 6)

"כשהקיץ הופך לסתיו" – ביקורת: מתחיל נהדר והופך לבסדר

"כשקיץ הופך לסתיו". ז'וזיאן בלאסקו, הלן ונסן.

"כשהקיץ הופך לסתיו" הוא סרט דרמה צרפתי של התסריטאי-במאי הפורה פרנסואה אוזון. ארבעים הדקות האחרונות הרבה פחות טובות מהשעה הראשונה ובסופו של דבר אפשר להדביק את השורה התחתונה שזה סרט שאפשר לראות.

הסרט מתחיל נהדר, בתיאור סיפור פשוט למדי על אנשים והיחסים ביניהם, בקצב שקול מתאים ונכון. מישל חובבת החצאיות (הלן וינסן, ילידת 43', שהיתה מועמדת לסזאר על הסרט), אישה בערוב ימיה, מתגוררת בכפר קטן ושקט בחבל בורגונדי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"משימה בלתי אפשרית: חשבון סופי" – ביקורת: לא משעמם אבל ארוך וסתמי מדי

"משימה בלתי אפשרית 8: חשבון סופי". היילי אטוול, סיימון פג, טום קרוז, גרג טרזן דיויס, פום קלמנטיף.

"משימה בלתי אפשרית: חשבון סופי" הוא הסרט השמיני (והאחרון?) של טום קרוז כאית'ן האנט שמוביל צוות שלוקח על עצמו משימות בין-לאומיות. הסרט הקודם בסדרת הסרטים, שהחלה ב-1996, נקרא "נקמת מוות- חלק 1" אך הוא לא הצליח כמו שלושת הסרטים שלפניו, אז הסרט הנוכחי אינו חלק 2 על אף שמדובר בהמשך ישיר למה שקורה בו. הפעם מדובר בסרט הארוך והגרוע ביותר בסדרת הסרטים המצליחה. חבל שקרוז דבק בכריסטופר מקוורי, שכתב וביים את כל הפרקים האחרונים, ולא חזר לברד בירד (שביים את הסרט הרביעי, הטוב מכולם) או ניסה מישהו אחר שירענן את הסגנון.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"התיאוריה של מרגריט" – ביקורת

"התיאוריה של מרגריט". אלה רומפף.

"התיאוריה של מרגריט" הוא סרט דרמה צרפתי (שאינו עוסק בצייר הבלגי) אודות מתמטיקאית בת עשרים וחמש, שכל חייה הם משוואות מתמטיות מורכבות שממלאות מספר לוחות גיר גדולים. רוב האנשים לא מבינים את השפה המתמטית שבה משתמשים ובכל זאת הסרט מעניין בזכות הדמות הראשית שלו.

למרגריט אין חברים, תחביבים, זווית הראייה שלה צרה ונעה בהיגיון שהיא מכירה ממספרים והוכחות מתמטיות. היא ניצבת לפני נקודת מפנה חשובה בקריירה שלה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"תאנדרבולטס" – ביקורת: מבדר, קליל והטוב ביותר של מארוול מזה זמן רב

"ת'אנדרבולטס". פלורנס פיו, דיויד הרבור.

"תאנדרבולטס" הוא סרט פעולה קליל ומבדר ולא קר, דבר שהפך לנדיר בהרבה שנים האחרונות, והוא הטוב בסרטי "מארוול" ("איירון-מן", "שומרי הגלקסיה") מזה זמן רב.

אחרי "הנוקמים: סוף המשחק" מ-2019 "מארוול" נקלעו לבעיה. רוב הסרטים שלהם לאחר מכן לא התקרבו להצלחה שלו, כולל "קפטן אמריקה: עולם חדש מופלא" מהשנה; הבעיה לא היתה נעוצה רק בכוכבי הקולנוע שהחוזה שלהם הסתיים (חלקם הפכו לכאלה בזכות סרטי "מארוול"), גם התוצרת שהופקה הצליחה להיות עוד פחות מעניינת, מלהיבה ומבדרת מהסרטים שקדמו להם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"תיק שחור" – ביקורת: סרט ריגול מותח ועשוי מצוין

"תיק שחור". מייקל פסבנדר.

"תיק שחור" הוא סרט ריגול מותח טוב של סטיבן סודרברג. לא מדובר בסרט פעולה נוסח ג'יימס בונד או "משימה בלתי אפשרית" עם מרדפים רגליים, קרבות פיזיים ובריחה ממטר יריות קולני אלא בעלילה שמתרחשת בעיקר בתוך משרדים ובארוחות ערב ביתיות. הוא עשוי מצוין, מעניין, משעשע (הומור הפך למצרך נדיר בימינו).

מייקל פסבנדר וקייט בלנשט -שני שחקנים שתמיד משחקים מעולה- מגלמים את ג'ורג' וקתר'ין, זוג נשוי שעובד באותה סוכנות ביון ממשלתית באנגליה. על ההתחלה מקבל ג'ורג' הודעה שיש חפרפרת בסביבתו ועליו למצוא במי מדובר. תחילה חששתי שזה יהיה דומה ל"החפרפרת" על פי ספרו של ג'ון לה קארה, שבגרסה מ-2011 גארי אולדמן גילם את ג'ורג' סמיילי – ושמחתי להתבדות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"שלושת המוסקטרים: דארטניאן" – ביקורת: הסרט הטוב ביותר בקולנוע מזה זמן רב

"שלושת המוסקטרים – חלק ראשון: דארטניאן".

"שלושת המוסקטרים: דארטניאן", הגרסה הצרפתית הקולנועית הראשונה זה עשרות שנים לספרו המפורסם של אלכסנדר דיומא, הוא סרט יוצא מן הכלל, מלהיב, מרשים, אחד הטובים ביותר שהוקרן בארץ בקולנוע מזה זמן רב, וכדאי מאוד לראותו בקולנוע. חשוב לדעת שהסרט נגמר עם הכתובית "המשך יבוא", וההמשך צפוי להיות מוקרן בארץ בקיץ; בצרפת הוקרן החלק הראשון בפסחא 2023 והחלק השני בחג המולד 2023, אז נצטרך לחכות פחות זמן מהם לסרט השני.

יש סיבה שחוזרים ומעבדים את הספר הקלאסי. יחד עם המחזה "סרנו דה ברז'רק", יצירתו של אלכסנדר דיומא היא אחת מאבני הדרך בתרבות הצרפתית, שמרבים להזכיר ולצטט. כולם מכירים את המוטו "כולם בשביל אחד, אחד בשביל כולם" ואת המונח "שלושת המוסקטרים" שמודבק בקלות רבה לכל שלושה שעושים משהו יחד. ההצלחה הגדולה של הספר הובילה לספרי המשך.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מכירה פומבית" – ביקורת: דמויות מקוריות ומשחק מוצלח

"מכירה פומבית". לואיז שבילו.

"מכירה פומבית" הוא סרט דרמה צרפתי, שמתרחש בעיקר בפריז, עם אוסף דמויות מקוריות ומאופיינות היטב שאותן מגלמים שחקנים בטבעיות יוצאת מן הכלל.

השלד של הסיפור הוא יצירת אמנות של הצייר האוסטרי אגון שילה שנחשבה לאבודה ומגיעה לידיעת בית מכירות פומביות בפריז (בעל שם שמזכיר את סותבי'ס), שחושד ומשער שמדובר בזיוף. אבל זה כמעט רק תירוץ כדי להציץ לחייהן של מספר דמויות המעורבות בפרשה: אנדרה מאסון, מנהל המחלקה הבין-לאומית של בית המכירות הפומביות; אורור, העוזרת שלו; חברי הנהלה של בית המכירות הפומביות; ברטינה, אשתו לשעבר של אנדרה (ליה דרוקר); מרטין, צעיר שמתגורר עם אמו במולהאוז (קרוב לגבול של צרפת עם גרמניה ושוויץ), חבריו וסוזן, עורכת הדין שלהם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

הוכרזו הזוכים באוסקר 2025: "אנורה" הזוכה הגדול עם 5 פרסים; "אין ארץ אחרת", שבין יוצריו יובל אברהם הישראלי, זכה בסרט תיעודי

אלו הזוכים בטקס האוסקר ה-97 שאותו הנחה קונאן או'בריאן. היתה חלוקה מכובדת למספר סרטים. לשון בייקר היה ערב טוב מאוד עם ארבעה פסלונים! כתסריטאי, כבמאי, כעורך וכמפיק "אנורה" שזכה ב-5 מתוך 6 קטגוריות (הפסיד רק שחקן משנה). היחיד שזכה ארבע פעמים בטקס אחד עד היום הוא וולט דיסני (כמפיק).
"הברוטליסט" זכה בשלושה פרסים: שחקן ראשי, צילום ופס-קול.

"אמיליה פרז", שהיה מועמד ל-13 פרסים (ב-12 קטגוריות), יותר מכל סרט אחר השנה, זכה על שחקנית משנה ושיר מקורי בלבד. "אני עדיין כאן" הוא הסרט הברזילאי הראשון שזוכה בקטגוריה הסרט הזר והסרט הרביעי בסך הכול מדרום אמריקה.
"מרשעת" זכה לעיצוב אמנותי ולתלבושות, "חולית חלק 2" לצליל ולאפקטים חזותיים. "עד שיצא עשן לבן" זכה על תסריט מעובד ו"יופי מסוכן" לאיפור-עיצוב שיער.

הסרט הטוב ביותר
"אנורה"

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

והאוסקר ילך ל…? (תחזית 2025)

"אנורה".

הלילה ייערך בלוס אנג'לס טקס הענקת פרסי האוסקר 2025 (ה-97 במספר) בהנחיית קונאן או'בריאן. כבכל השנה, מי אני מאמין שיזכה ו , ובמיטב המסורת, הנה ההימורים שלי לזוכים. רגע לפני – בואו נדבר על כמה דברים שיהיו מעניינים השנה בטקס.

אורכו של "הברוטליסט" 214 דקות. אם יזכה יהיה השלישי הכי ארוך אי פעם אחרי "חלף עם הרוח" (1939) עם 238 דקות ו"לורנס איש ערב" (1962) עם 216 דקות. הוא היה המועמד המוביל כשהכריזו בינואר על המועמדויות, אבל עכשיו מסתמן שלא הוא יזכה.

אם אדריאן ברודי יזכה כשחקן ראשי על "הברוטליסט", זה יהיה 22 שנה אחרי שזכה על "הפסנתרן". היו נשים שזכו בפעמיים היחידות שהיו מועמדות לאוסקר למשחק (כולל ויויאן לי והילרי סווינק), אך אין שחקן שזכה כשחקן ראשי בפעמיים היחידות שהיה מועמד (כריסטוף וולץ זכה פעמיים על משנה; קווין ספייסי זכה כשחקן משנה וכשחקן ראשי).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אני עדיין כאן" – ביקורת #1: דרמה חשובה עם חלק גדול ומוצלח שנמתחת מדי

"אני עדיין כאן". פרננדה טורס.

"אני עדיין כאן" הוא סרט ברזיליאי מהסוג שאנשים שאוהבים קולנוע רוצים שיעשו יותר: סרט דרמה על נושא חשוב. אחרי חלק גדול יפה ומוצלח, בשלב מסוים הוא נעדר כל מתח דרמטי ונמתח ללא סוף. הסרט מועמד ל-3 פרסי אוסקר: הסרט הטוב ביותר(!), הסרט הזר הטוב ביותר ושחקנית ראשית.

וולטר סאלס ביים את הסרט הקודם מברזיל שהיה מועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר, "ברזיל תחנה מרכזית" (1998), שהיה מועמד גם לשחקנית הראשית הטובה ביותר. אותה פרננדה מונטנגרו שכיכבה בסרט ההוא היא אמה של השחקנית הראשית ב"אני עדיין כאן", פרננדה טורס, והיא אף מגלמת את התפקיד שלה בסוף הסרט הזה.
בין שני הסרטים האלה ביים סאלס את "דרום אמריקה באופנוע" המעולה, אחד הסרטים הטובים ביותר של המאה ה-21, שבעקבותיו ביים כמה סרטים באנגלית ועם "אני עדיין כאן" הוא שוב במולדתו ובשפתו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הברוטליסט" – ביקורת #1: מרשים, מיוחד, לפעמים אטי בלי הצדקה

"הברוטליסט".

אורכו של "הברוטליסט" הוא שלוש שעות ו-34 דקות, לא כולל הפסקה מובנית בת 15 דקות ממש באמצע. עם חצי שעה פחות וסוף אחר זה היה יכול להיות סרט ממש טוב. יש בו הרבה דברים טובים אך מגרעותיו רבות מדי וקשה להמליץ עליו. הסרט מועמד ל-10 פרסי אוסקר, כולל לסרט הטוב ביותר, בימוי, תסריט ושלושה שחקנים.

אחרי מלחמת העולם השנייה מגיע לאזלו (אדריאן ברודי טוב ומופיע כמעט בכל קטע), אדריכל יהודי מבודפשט, מאירופה לניו יורק. באירופה נשארו אשתו ואחייניתו. הוא מתחיל לחפש את דרכו ופרנסה בארצות הברית, כשהוא נעזר בבן דודו אטילה (אלסנדרו ניבולה) הנשוי שחי כבר כמה שנים שם. לאזלו עובד במה שהוא יכול עד שהוא מקבל הזדמנות לעבוד במקצוע שלו. גיא פירס מגלם מיליונר אמריקאי בשם הריסון ואן ביורן (שם שמורכב משמות משפחה של שני נשיאי ארצות הברית).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אהבה משוגעת" – ביקורת: אלים וארוך מדי

"אהבה משוגעת".

"אהבה משוגעת" הצרפתי, דרמה רומנטית לא-מתקתקה, מהולה באלימות, הוא סרט ארוך מדי; נכון, זו בעיה של סרטים רבים (מאז ומתמיד), ורק לאחרונה הלנתי על כך לגבי "אנורה", וזה נכון גם לגבי "הברוטליסט" שאפשר יהיה לקרוא בהרחבה עליו בשבוע הבא. "אהבה משוגעת" ארוך מדי בשעה, שעה מיותרת שמשכיחה את הדברים הטובים שיש בו, כשהסוף הולך ונמרח. כשלקראת הסוף אתה רוצה שייגמר וזאת ההרגשה שאתה יוצא איתה מהאולם, זה מקלקל כל הנאה שהיתה. הסרט מועמד ל-13(!) פרסי סזאר -אך לא לסרט הטוב ביותר או לתסריט מעובד- והשתתף בתחרות הרשמית של פסטיבל קאן בשנה שעברה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »