יונתן דורון - רשימת מאמרים בבלוג (עמוד 5)

הוכרזו הזוכים בפרסי האמי 2025: "התבגרות", "האולפנים" ו-The Pitt מובילות

"האולפנים". קת'רין או'הרה, סת' רוגן, בריאן קרנסטון, אייק ברינהולץ, צ'ייס סוי וונדרס.

את טקס הענקת פרסי האמי 2025 (ה-77 במספר) הנחה הקומיקאי נייט ברגצי, שהתחיל חביב ואז רק חזר שוב ושוב על בדיחה חוזרת (על סכום לתרומה שיורד ככל שנאומי הזוכים מתארכים).

בעוד "האולפנים" (The Studio) עם סת' רוגן שלטה בתחום סדרות הקומדיה, בסדרות הדרמה היתה מעט חלוקה יותר נרחבת כשסדרת הרפואה שכנראה נחכה בארץ לראות רק כש-HBO Max יגיע "דה פיט" (ש.ל.ר, The Pitt) זכתה ב-3 פרסים (אך "הלוטוס הלבן" יצאה בידיים ריקות), והמיני סדרה "התבגרות" קטפה את הפרסים בכל הקטגוריות שהיתה מועמדת בהן בטקס (בעצם כל הקטגוריות שיש מלבד שחקנית ראשית).

פרס מיוחד על פעילות הומוניטרית (על שם בוב הופ) הוענק לזוג הנשוי מארי סטינבורג'ן וטד דנסון.

רשימת הזוכים בפרסי האמי 2025:

דרמה

סדרת הדרמה הטובה ביותר:
The Pitt

שחקן ראשי:
נוח ויילי, The Pitt (זכייה ראשונה שלו; מעולם לא זכה על תפקידו ב-ER)

שחקנית ראשית:
בריט לאוור, "ניתוק" (שגברה על המובילה בהימורים קאת'י בייטס על "מטלוק")

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"השלישייה" – ביקורת: בידור חביב עם רגישות ובגרות

"השלישייה". רובי קרוז, זואי דויטש, ג'ונה האוור-קינג.

"השלישייה" היא קומדיה חמודה ומשעשעת, שהרגעים הדרמטיים הרבים שבה מטופלים ברגישות ובבגרות.

קונור בלייק (ג'ונה האוור-קינג, שגילם את אריק ב"בת הים הקטנה"), שעובד באולפן הקלטות, מאוהב במלצרית אוליביה (זואי דויטש, "מושבע מס' 2", ובתם של הבמאי האוורד דויטש וליאה תומפסון, האמא מ"בחזרה לעתיד"), שבוכה רק ברוב הקטעים בסרט ולא בכולם, ולא נענית לחיזוריו …עד שהיא רואה אותו מבלה עם מישהי אחרת (רובי קרוז, "מרימות" [Bottoms]). השלושה מבלים יחד לילה אחד שישנה את חייהם. ועדיף לא לדעת את כל המשך העלילה. דמויות המשנה אמינות ונחמדות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הרועה" – ביקורת: חן של סרט שעיקרו בחיק הטבע

"הרועה". פליקס-אנטואן דובל, סולין ריגו.

"הרועה" הוא סרט דרמה קנדי שמתרחש בפרובנס ומבוסס על סיפור אמיתי. יש חן בסרט שמתרחש בעיקר בחיק הטבע, וחלק נכבד מהסרט תופסים כבשים.

מתיאס הוא בחור צעיר מקנדה שמתייר בדרום צרפת. הוא מתפטר מעבודתו בחברת פרסום ומחליט לא לחזור למולדתו ובמקום זאת לשנות את חייו, להתרחק מהציוויליזציה ולהיות רועה צאן. הוא קונה ספרים שעוסקים בנושא ומציע את שירותיו לכל מי שמוכן לקחת מישהו ללא ניסיון.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"שלושת המוסקטרים: מיליידי" – ביקורת: מרתק לצפות בהמשך ההרפתקאות

"שלושת המוסקטרים – חלק שני: מיליידי".

"שלושת המוסקטרים: מיליידי" הוא סרט המשך ישיר ל"שלושת המוסקטרים: דארטנאן", אחד הסרטים הטובים ביותר של השנים האחרונות. החלק השני פחות טוב ומרשים מהראשון, אך עדיין מדובר בסרט טוב, על אף הסיום של "המשך יבוא" שלו, כשלא בטוח אם או מתי הוא יבוא.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"האקדח מת מצחוק" (2025) – ביקורת: הבחירה בליאם ניסן היא טעות איומה

"האקדח מת מצחוק". ליאם ניסן.

"האקדח מת מצחוק" הוא סרט קומדיה אבל הוא לא מספיק מצחיק ויש בו שני פגמים מהותיים, מעבר לחוש הומור לוקה בחסר.

בניגוד ל"באפי ציידת הערפדים" שהיה סרט כושל אך הפך לסדרה מעולה ומצליחה בת שבע עונות (וסדרת-בת, חוברות קומיקס וסדרת המשך שבדרך), "האקדח מת מצחוק" היא דוגמה נדירה לסדרת טלוויזיה בת שישה פרקים בלבד שהיוותה בסיס לשלושה סרטי קולנוע מצליחים, כל אחד פחות טוב מהקודם, אך שלושתם מצחיקים והראשון שבהם טוב מאוד. היוצרים של הסדרה והסרט, האחים ג'רי ודויד צוקר וג'ים אברהמס, שיצרו את שני סרטי הפרודיה המעולים והמקוריים "טיסה נעימה" ו"סודי ביותר", אינם מעורבים בהפקה החדשה, שבה אגב מוזכרת הסדרה "באפי ציידת הערפדים".

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מאץ' מושלם" – ביקורת: רעיון טוב שהיה יכול לקבל ביצוע יותר טוב

"מאץ' מושלם". פדרו פסקל, דקוטה ג'ונסון. צילום: Atsushi Nishijima.

"מאץ' מושלם" הוא סרט דרמה על רומנטיקה ואהבה בימים אלו. את הסרט ביימה סלין סונג, שביימה והיתה מועמדת לאוסקר על התסריט של "חיים שלמים", אחד הסרטים המוצלחים בשנים האחרונות, ו"מאץ' מושלם" אינו מספיק טוב. יש לו רעיון בסיסי מבטיח ושלושה כוכבים (עם או בלי מרכאות) אך גם לגבי הליהוק יש לי השגות.

ב"מאץ' מושלם" לוסי הרווקה (דקוטה ג'ונסון) עובדת בחברת שידוכים בעיר ניו יורק, לקוחה שלה עומדת להתחתן ולקוחה אחרת מתקשה למצוא מישהו שמוצא חן בעיניה באותה מידה שהיא מוצאת חן בעיניו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מסייה אזנבור" – ביקורת: מבט מוצלח על אישיות נחושה עם חוש הומור

"מסייה אזנבור". טאהר רחים. צילום: ANTOINE AGOUDJIAN.

"מסייה אזנבור" הוא סרט צרפתי על הזמר שארל אזנבור. הסרט היה מועמד לארבעה פרסי סזאר: שחקן ראשי, עיצוב אמנותי, עיצוב תלבושות ואפקטים חזותיים (בין השאר כי הסרט מתרחש בעבר ונעזרים במחשבים לכך). העיצוב נהדר בכך שהוא משרת את הסיפור מבלי למשוך אליו תשומת לב. רוב הזמן הסרט מתקדם בעניין ונראה שהצליחו לתפוס את האישיות הנחושה וחוש ההומור של הזמר הנודע הפורה מהמוצא הארמני.

מאז ומתמיד נעשו סרטים ביוגרפיים על זמרים. בעקבות ההצלחה של "רפסודיה בוהמית" על פרדי מרקורי ולהקת קווין, ולפניו -במידה פחותה יותר- של "אדית פיאף- החיים בוורוד", זה חזר שוב לאופנה ונאלצנו לסבול את "רוקטמן" על אלטון ג'ון, "ריספקט" על ארית'ה פרנקלין, "אנונימי לגמרי" על בוב דילן וסרטים אחרים, כשיש נוספים בדרך (השנה על ברוס ספרינגסטין, בעתיד על להקת הבי ג'יז). אין הרבה זמרים צרפתיים ידועים בכל העולם כמו אדית פיאף, אך שארל אזנבור הוא טוען רציני לכתר. מעבר לעובדה שלזמרת אדית פיאף היה חלק חשוב בקריירה של אזנבור, לסרט מ-2007 בכיכובה של מריון קוטיאר גם היתה השפעה על הסרט, במעברים בין הקטעים, בסגנון הצילום.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ארבעת המופלאים: צעדים ראשונים" – ביקורת: לא יותר מבסדר

"ארבעת המופלאים: צעדים ראשונים". פדרו פסקל, ג'וזף קווין.

"ארבעת המופלאים: צעדים ראשונים" הוא סרט גיבורי-על של "מארוול" שבעיקרו מנותק משרשרת הסרטים שבאה לפניו. הוא בסדר, לא מצטיין בדבר, לא יוצא מן הכלל אבל הוא עובד.

ב"מארוול" הבינו שהתפוקה שלהם גדולה מדי (הפתעה גדולה), ושאנשים לא כל כך אוהבים להרגיש שהם לא מבינים משהו כי לא צפו בסרט ובסדרה קודמים. אז ימשיך ויהיה הקשר בין הפרויקטים השונים אך לא הדוק ובמקרה של "ארבעת המופלאים: צעדים ראשונים" זה קל כי הסרט מתרחש בסביבות 1970.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אבודים בבולטימור" – ביקורת פסטיבל ירושלים: סרט הגילוי של מייקל סטרסנר

"אבודים בבולטימור". ליזי לרסן, מייקל סטרסנר.

"אבודים בבולטימור" (The Baltimorons) הוא סרט עצמאי קומי שמתרחש במהלך ערב חג המולד. הוא מוקרן בימים אלו במסגרת פסטיבל ירושלים (נכון לכתיבת שורות אלו עוד נותרו כרטיסים לשתי ההקרנות האחרונות מתוך השלוש), סביר להניח שיופץ באופן מסחרי בבתי הקולנוע -על אף שאין בו שחקנים ידועים- ובכל מקרה כדאי לצפות בו, גם אם בטלוויזיה בסופו של דבר.

את הסרט כתבו יחד במאי הסרט ג'יי דופלאס והשחקן הראשי שלו מייקל סטרסנר.
ג'יי דופלאס הוא החצי השני בצמד עם אחיו מארק דופלאס, שכתב ביימו ו/או הפיקו מספר סרטים עצמאיים בשנים האחרונות, חלקם עם שחקנים ידועים כמו ג'ייסון סיגל וסוזן סרנדון ב"ג'ף שחי בבית" שגם עלילתו נמשכת במהלך יום אחד ו"סיירוס" עם ג'ונה היל ומוריסה טומיי. ג'יי ומארק ידועים גם כשחקנים, הראשון שיחק ב"טרנספרנט" וב"מתה לסקס", והשני משחק בסדרה "תכנית הבוקר".

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"סופרמן" – ביקורת: חסר את המרכיב הבלתי נשכח

"סופרמן". דיויד קורנסווט.

יש סרט "סופרמן" חדש, למקרה שאיכשהו עברה מעליכם מכונת יחסי הציבור הענקית של הסרט. סופרמן היא דמות אהובה, שמעבר לקומיקס כיכבה בסדרות טלוויזיה ("סמולוויל", למשל) ובסרטים.

סופרמן הוא חזק מאוד, עף מהר, יש לו עיני רנטגן שגם יכולות לירות לייזר הרסני, הוא עיתונאי בעיתון ה"דיילי פלאנט" בעיר מטרופוליס. הכול יש פה, יחד עם הוריו המאמצים בקנזס, הודעה מוקלטת של הוריו הביולוגיים ששלחו אותו מכוכב קריפטון לפני חורבנו. כולם מכירים את סופרמן, לכן נהדר שלא מראים לנו איך סופרמן בא לכדור הארץ כתינוק. את שמיעתו יוצאת הדופן שמרו להמשך.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"חייו של צ'אק" – ביקורת: מתנהל בסבלנות ראויה לשבח אך ארוך מדי

"חייו של צ'אק". טום הידלסטון.

"חייו של צ'אק" הוא סרט דרמה על פי נובלה של סטיבן קינג. קשה לדבר על הסרט מבלי לגלות מה קורה בו. הרעיון שלו יותר טוב מהביצוע והסרט ארוך מדי (בעיקר החלק הראשון; הוא מחולק לשלושה חלקים ברורים, כשבין הראשון לשני אחד המסכים השחורים הארוכים בתולדות הקולנוע, כנראה), וגם כשיש קטע מצוין אז הוא ארוך מדי. העורך, הבמאי והתסריטאי הוא מייק פלניגן.

מייק פלניגן, שכתב וביים את "חייו של צ'אק", יוצר סדרות אימה, כתב וביים את הסרטים "דוקטור סליפ", על פי ספר ההמשך ל"הניצוץ" ו"המשחקים של ג'ראלד" -שניהם עיבודים מסטיבן קינג-, ובשנה הבאה תעלה הסדרה שלו "קארי" על פי הספר הראשון של קינג (שעובד כבר פעמיים למסך הגדול).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"כשהאור נשבר" – ביקורת: כמו סרט סטודנטים רע במיוחד

"כשהאור נשבר". אלין האל, קטלה ניאלסדוטיר.

"כשהאור נשבר" הוא סרט איסלנדי שלאורך חלקים גדולים ממנו מישהו בוכה, וזה גרם לי לחשוב כמה עצוב מצב הקולנוע שסרט כזה מוקרן מחוץ לכיתת אוניברסיטה כתרגיל, על כך שהשקיעו בזה כסף, שמפיצים אותו בעולם, שהוא התקבל לפסטיבל קאן. איך יודעים שזה סרט אמנותי? יש אין-סוף טייקים ארוכים שאפשר היה לקצר לעשירית מאורכם ולקבל את אותו אפקט – ללא השעמום, העייפות, הטרחנות, הפלצנות והפוזה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »