ביקורות קולנוע

"פתאום משפחה". רוז ברן, מארק וולברג.

"פתאום משפחה" הוא סרט מצחיק, מרגש וכן על משפחה, תהליך אומנה, הקרבה ואהבה עם מעט טון מחנך ויותר ממעט טון קיטשי, שמותיר את הצופים בהרגשה חמימה בפנים בסיומו. פייר, הסרט הפתיע אותי. חשבתי שהוא יהיה מהסרטים השטותיים, השטחיים ובעלי ההומור הירוד ברם הוא ניצב במרחק המדויק מהגבול הזה – קיבל את כל האנרגיה של הסרטים מהסוג הזה, אך עם התוכן והטעם הטוב של סרטים בעלי משמעות. הסרט אמנם מתאים לכל הגילים, אבל כיוון שהוא מתמקד בדמויות בוגרות, צופים בגיל דומה, שיוכלו להזדהות איתן, יקבלו מהסרט יותר.

לחצו לקריאת הפוסט המלא »

"אהבה כמו שלנו". הילארי סווינק, בליית' דאנר.

אין שום סיבה לצפות בסרט הדרמה "אהבה כמו שלנו". כשבאים לגולל סיפור יומיומי בלי הפתעות ותפניות צריך שיהיה משהו מיוחד, ייחודי, מצוין במיוחד בביצוע: שיהיה מצחיק או מרגש מאוד. שלפחות יהיו רגעים מקוריים, דיאלוגים מוצלחים, ומלבד שורה אחת טובה אין פה משהו מעבר לרגיל. הסרט מציג היטב את העצב וכאב הלב שמלווים תהליך איבוד צלם אנוש עם בגידת המוח בעת זקנה.

לחצו לקריאת הפוסט המלא »

"הגרינץ'".

מאז תחילת המאה, זכינו לארבעה עיבודים באורך מלא ליצירותיו של ד"ר סוס: השתיים ראשונות היו עם שחקנים והאחרות באנימציה. כעת מצטרף סרט אנימציה שלישי בעשר שנים האחרונות "הגרינץ'" והוא מבוסס על הספר "הגרינץ' שגנב את חג המולד" (במקור "כיצד הגרינץ' חטף את חג המולד"). לא משנה איכות הסרט – הקסם של הספרים תמיד עובר וזה משהו שאי אפשר לקחת מאף אחת מהיצירות הללו, כולל זו החדשה. הסרט אולי פשטני מדי לבוגרים אבל מלא קסם והומור – וזה גם משהו בימינו. בנוסף אנחנו גם מקבלים סרט קצר של המיניונים – אז איך אפשר לא להיות מרוצים?

לחצו לקריאת הפוסט המלא »

"המשפחה שלי".

"המשפחה שלי" הוא סרט דרמה יפני אנושי עם נגיעות של הומור, שמתנהל באיטיות המאפשרת למכת המציאות להיספג עמוק יותר ולרגש. הוא מציג נושאים אוניברסליים של משפחתיות, מסירות ואהבה בתוך מסגרת של קושי הישרדותי ומשחק עם גבולות חברתיים. הזרות התרבותית עבור צופה מערבי עוזרת להבליט את המסר שלו. על אף הנרטיב הברור והעלילה המסקרנת של הסרט, הוא לא יתאים לצופים רבים, כי הוא מתפתח לאט והדגש בו על העברת תחושה ולא התקדמות שיטתית אל עבר סוף הסיפור.

לחצו לקריאת הפוסט המלא »

"ראלף שובר את האינטרנט: ראלף ההורס 2".

"ראלף שובר את האינטרנט", סרט ההמשך ל"ראלף ההורס" הוא סרט מתסכל מאוד, שכן הפער בין הפוטנציאל שלו לבין התוצר הסופי הוא גדול מאוד. זו בעיה שגם הסרט הקודם סבל ממנה, אך בעוד שהסרט הקודם היה רב חן באופן שחיפה על הפגמים, הסרט הזה פשוט לא עובד.

הסרט מתחיל בכך שהמשחק "שוגר ראש" שמהווה את ביתה של ונלופי נשבר. על מנת שבעל מתחם המשחקים לא יזרוק את המשחק, היא וראלף מנצלים את ה"ווי-פיי" החדש שהותקן במקום, כדי לצאת אל האינטרנט ולמצוא חלק חלופי למשחק באיביי. הרעיון אכן נחמד ואולי אף מסעיר אם אתה נמצא בשנת 2008. הסיפור מרגיש כל כך לא עדכני, ולמרות שהוא מתאמץ להיות מגניב (מילה שהבנתי שהחבר'ה הצעירים אוהבים), הוא פשוט לא עובד.

לחצו לקריאת הפוסט המלא »

"קריד 2". מייקל ב. ג'ורדן.

"קריד 2" הוא יותר מסרט גרוע. הוא מבקש מהצופים הרוצים להנות ממנו, לשכוח מכל סרטי הקולנוע שהם ראו בחייהם. מלבד סדרת רוקי, כמובן.

רוב הסרטים בנוים על תבניות ואין עם זה בעיה. מה שהופך אותם למעניינים הוא האופן בו הסיפור מסופר – הדמויות, המסע אותו הן עוברות, סיפורי המשנה והיכולת של היוצרים לרגש. כל אלה כמעט ולא נמצאים בסרט הזה. במקום זה יש לנו תבנית בסיסית שאת מהלכה תוכלו לנחש מהשנייה הראשונה של הצפייה בסרט. נראה שהיוצרים ויתרו על הניסיון לייחד את הסרט באופן כלשהו ובחרו להישאר עם סצינות ערומות ונטולות כל רגש או עומק. סיפורי המשנה כל כך משעממים שהם רחוקים מלעזור.

לחצו לקריאת הפוסט המלא »

"חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד". אדי רדמיין.

"חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד" הוא סרט המשך נפלא בסדרת הסרטים החדשה של ג'יי. קיי. רולינג, יוצרת עולמו של הארי פוטר. העולם החדש שיצרה בסדרה זו אינו סתם הרחבה של העולם המוכר מסדרת הספרים והסרטים של פוטר, אלא עולם עשיר יותר ומרתק לא פחות.

הסרט הקודם בסדרה, התקבל בתחושה שרולינג, תסריטאית סדרת הסרטים הנוכחית, מנסה לגזור קופון על הצלחת סדרת הארי פוטר – ברם הסרט עצמו הוכיח שאין זה כך. בסרט שהיה קסם בפני עצמו, הוצגה לנו הדילמה המרכזית של עולם הקוסמים (להמשיך להתחבא בקרב בני האדם מבלי לתת להם לדעת על קיומם של קוסמים אל מול הרצון לקחת את השליטה בעולם בידיים) והכירו לנו את הגיבורים ואוייבם. "הפשעים של גרינדלוולד" מתחיל ישר בסצינת אקשן עם הבריחה של גרינדלוולד הרשע מהכלא.

לחצו לקריאת הפוסט המלא »

"מרדף חצות". רוברט דה נירו למעלה עם צ'רלס גרודין.

ציפיתי שוב ב"מרדף חצות" (1988), שלא זכרתי דבר ממנו מלבד זה שאהבתי אותו בזמנו. נהניתי ממנו גם הפעם.

הסיפור מלא תפניות, הפתעות ודמויות אך העלילה פשוטה בבסיסה: ג'ק וולש (רוברט דה-נירו) הוא צייד ראשים (bounty hunter) שמקבל משימה לתפוס ולהעביר מניו יורק ללוס אנג'לס את "הדוכס" (צ'רלס גרודין) בתוך ימים ספורים, עד יום שישי בחצות, תמורת 100 אלף דולר. "הדוכס" הוא רואה חשבון, ובנוסף לג'ק, דולקים אחריו מאפיונרים (את ראשם מגלם דניס פרינה), עמית למקצוע של ג'ק (ג'ון אשטון, "השוטר מבוורלי הילס") שנשכר בידי אדי (ג'ו פנטוליאנו), המעביד של ג'ק, ואיש אף-בי-איי (יפת קוטו) שג'ק גנב לו את תג הזיהוי שלו.

לחצו לקריאת הפוסט המלא »

"אלמנות". ויולה דיויס.

"אלמנות" הוא סרט דרמה עם שוד, סרט טוב עם רגעים אלימים שהיה יכול להיות טוב בהרבה עם מספר קיצוצים.

הסרט מבוסס על מיני סדרה בריטית מ-1983 ואת התסריט כתבו במאי הסרט, סטיב מקווין, וגיליאן פלין, שכתבה את הספרים שהפכו ל"נעלמת" של דיויד פינצ'ר והסדרה "חפצים חדים". יש לשער שאחת הסיבות שהביאו אותה היא העובדה שהסרט עוסק בעיקר בנשים עם תפנית מפתיעה.

לחצו לקריאת הפוסט המלא »

"חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד". אדי רדמיין, קתרין ווטרסטון.

"חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד" הוא סרט פנטזיה מעולמו של "הארי פוטר" (קסמים, רבותי, קסמים) שופע אפקטים ודל בעלילה שיתאים בעיקר לצעירים ולחובבי הז'אנר. זהו סרט המשך לסרט הראשון בסדרה "חיות הפלא והיכן למצוא אותן" ולכן עליי להזהיר כי הביקורת תכלול ספוילרים לסרט הקודם. הסרט החדש טוב יותר מקודמו, אך גם הוא מרגיש כמו אקספוזיציה לסרט הבא, ולעומת הקודם, הסיפור בו הזיז רק במעט את הכלים במשחק והיה בעיקר חסר פואנטה. יש בו קטעי אקשן מעניינים, אבל דרמה פשטנית ושטוחה.

לחצו לקריאת הפוסט המלא »

"אלמנות". סינתיה אריבו, ויולה דיויס.

"אלמנות" מצליח להיות, רוב הזמן, סרט מתח-אקשן אינטליגנטי ומרתק, ששם דגש על הדרמה יותר מאשר על הפעולה.

"אלמנות" מספר את סיפורן של נשות חברי קבוצת פושעים שנהרגו בשוד האחרון שלהם. לאחר מות בעליהן הן מגלות כי הן בחובות וזקוקות בדחיפות לכסף. אם זה לא מספיק, אז הגנגסטר ממנו גנבו הבעלים שלהם באותו שוד אחרון שהשתבש, דורש את כספו בחזרה מהן. בלית ברירה בהתחלה, שמתפתח לרצון להעמיד את עצמן על הרגליים ולהוכיח שהן מסוגלות לדאוג לעצמן, הן יוצאות לשוד הבא שתכנן ראש קבוצה השודדים, הארי רולינס (ליאם ניסן).

לחצו לקריאת הפוסט המלא »