"רוצחי פרח הירח". ליאונרדו די'קפריו, רוברט דה נירו.
בגיל 81 מרטין סקורסזה מביים מערבון לראשונה בחייו, והתוצאה "רוצחי פרח הירח" מוכיחה שלפחות לגבי במאים, גיל הוא באמת רק מספר. מצד שני, יש לסרט כמה בעיות שעלולות להקשות על קהל הצופים.
"רוצחי פרח הירח". ליאונרדו די'קפריו.
מה יותר גרוע מסרט משעמם? סרט משעמם בן 206 דקות, ועוד כזה שזוכה להערכה רבה (עם הכרזות של "סרט השנה" וצפי למועמדויות בטקסי הפרסים השונים). יש סיכוי שתפיקו הנאה מסרט הדרמה הארוך מאוד "רוצחי פרח הירח", אם אהבתם את "כנופיות ניו יורק" ו"שתיקה" של מרטין סקורסיזה ואת "כוחו של הכלב" של ג'יין קמפיון ו"חוטים נסתרים" של פול תומאס אנדרסון. אם תצליחו לצפות בו בבית מבלי לעשות ולו הפסקה אחת קצרה, כל הכבוד לכם, כנראה שאתם קרובי משפחה של סקורסיזה.
"עניין של מזל". לו דה לאז', מלוויל פופו.
"עניין של מזל", סרטו ה-50 של וודי אלן והראשון דובר צרפתית, הוא כמו סיפור די מוכר עם מרכיב אפל מפי זקן שמזכיר פרטים שלא קשורים לדבר, חוזר על עצמו, מתקשה להגיע לעיקר, ומסביר דברים שכבר ידועים. לו לפחות היו משפטים מצחיקים כמו שאלן נהג לשבץ גם בסרטיו הרציניים ביותר בעבר. הסרט בעיקר מזכיר את "חלומה של קסנדרה" הנשכח של אלן, עם יואן מקגרגור וקולין פארל, שצולם באנגליה, אך מצליח להיות פחות טוב ממנו.
"נוסטלגיה". פיירפרנצ'סקו פאבינו.
"נוסטלגיה" של מריו מרטונה מגיע אל בתי הקולנוע שלנו לאחר שהשתתף בתחרות הרשמית של פסטיבל קאן אשתקד, והוא מתנהל בקצב משלו, מהורהר ונטול נרטיב של ממש, מה שלא פגם כלל ברמת העניין שלי מהסרט.
פליצ'ה (שמחה בעברית) חוזר לאיטליה לאחר היעדרות של כ-40 שנה, שבמהלכם עבד עם דודו בעבודות בניין בלבנון ולאחר מכן התחתן וגר בקהיר עם אשתו. הוא פוגש את אימו הקשישה, אותה לא ראה במשך כל זמן היעדרותו, ונזכר בחברותו עם אורסטה, המאפיונר המקומי, שהיה חברו הטוב ביותר כאשר היו ילדים. הוא גם רוכש וספה ישנה על מנת לשחזר את הטיולים שעשה עם אורסטה בילדותו ומחליט לחזור ולחיות בנאפולי.
"היוצר". ג'ון דיויד וושינגטון. באדיבות פורום פילם, 20th Century Studios. © 2023 20th Century Studios. All Rights Reserved.
"היוצר" הוא סרט מד"ב על חייל לשעבר שמחפש את אשתו האבודה כשנקלע בעל כורחו למשימה גורלית שתשנה את מאזן הכוחות במלחמה בין תומכי אינטיליגנציה מלאכותית רובוטית לבין מתנגדיה. האפקטים מדהימים והסרט מעביר תחושה עתידנית שנמנעת ממלאכותית, עם הרבה מאוד יריות ואלימות גרפית במידה. הסיפור עצמו די שחוק וכולל אלמנטים צפויים מראש, מה שלא מפריע לו להיות סרט מהנה ברובו. לאוהבי אקשן עתידני בלבד.
"משפחה אמיתית".
"משפחה אמיתית" הוא סרט דרמה צרפתי שמציג בצורה פשוטה מקרה עצוב על משפחה אומנה.
אנה (מלאני תיירי) ובעלה מגדלים בביתם את שני הילדים הביולוגיים שלהם ואת סימון בן השש, ילד אומנה שקורא לה "אמא" וגר אצלם מאז שהוא בן שנה וחצי. אחרי שנים של היעדרות חוזר לתמונה אביו הביולוגי האלמן של סימון ומשבש את חיי השגרה שהמשפחה היתה רגילה אליהם.
"רדופים בוונציה". קנת' בראנה.
"רדופים בוונציה" (במקור: A Haunting in Venice) הוא הסרט השלישי של קנת' בראנה בתפקיד הרקול פוארו, הבלש הבלגי המשופם של הסופרת אגתה כריסטי. בניגוד לשני הסרטים הקודמים ("רצח על האוריינט אקספרס", "מוות על הנילוס"), הפעם כלולים אלמנטים קלים של סרטי אימה (בעיקר מהסוג המבהיל של בית מכושף).
"ההר". תומא סלבדור.
"ההר" הוא סרט צרפתי שאחרי כשעה מאבד את זה בצורה קשה, קיצונית, בלתי נסלחת. הוא הוקרן בשנה שעברה בפסטיבל קאן ולאחר מכן בפסטיבל חיפה, והוא מתאים כסרט שלישי ביום החמישי של פסטיבל, כשהעיניים כבר מזוגגות ומצפים לראות כתוביות תרגום כשמסתכלים על אנשים מדברים מחוץ לאולם הקולנוע.
"גולדה". הלן מירן.
"גולדה" הוא סרט המגולל את סיפור מלחמת יום הכיפורים מהזווית של ראשת הממשלה גולדה מאיר, ומאיר נקודות שנעלמו מהעין הציבורית הישראלית. אמת היסטורית בצד, סרט אמור להזיז בנו משהו ובעוד שהוא לא חף מבעיות, את זה הוא עושה בהצלחה. הבעיה העיקרית שלו הוא שהוא באופן קבוע שובר את האשליה של המציאות, שאמורה להיות חלק מהקסם הקולנועי, באמצעות שילוב קטעי ארכיון וערבוב של אנגלית ועברית לכל אורכו. האלמנט הרגשי עשוי לעבוד על אנשים שהם ישראלים-יהודים, ועבורם בהחלט שווה צפייה – ספק גדול לגבי האחרים.
"גולדה". הלן מירן.
"גולדה" הוא סרט מרשים חזותית, אבל בעייתי ביותר מכל הבחינות האחרות (כן, גם מבחינת הלן מירן).
ראשית אפרגן באמת לבמאי גיא נתיב, שהגיע הכי רחוק שאפשר. חוץ ממשה מזרחי, הוא הבמאי הישראלי (לשעבר) היחיד שזכה באוסקר ולהגיע כל כך גבוה בהוליווד זה ממש מרשים. ללהק את הלן מירן זה חלום ואני בטוח שהוא עוד יגיע להישגים גדולים. יש משמעות גדולה בלקבל שחקנית A-ליסט כזאת וזה לפעמים חשוב כמו המהות. בנוסף, זו הפקה מרשימה. יש סצינות שמצולמות יפה, ערוכות טוב ומעוצבות יפה. אבל לגבי היתר, הסרט בעייתי מאוד.
"חיים שלמים". גרטה לי, טאו יו.
"חיים שלמים" הוא סרט דרמה אמריקאי, שרובו דובר קוריאנית. זוהי דרמה מאופקת, וכולה סביב מערכות יחסים בין אנשים לאורך שנים, דרמה אנושית בסיסית שמתרחשת בסיאול ובניו יורק. זהו סרט שיימצא חן בעיני מי שאהב את "לפני הזריחה" והמשכיו.
"ברבי". מרגו רובי, ריאן גוסלינג.
הבמאי האחרון שהייתי יכול לחשוב עליו שיהיה חתום על אדפטציה קולנועית למותג של ברבי, הוא, או בעצם היא, גרטה גרוויג, במאית (ושחקנית) האינדי, שברזומה שלה הסרטים הצנועים למדי "ליידי בירד" ו"נשים קטנות" ועכשיו אחראית לפרוייקט עתיר תקציב בכיכובם של סופרסטארים כמארגו רובי וריאן גוסלינג. אולם משמח לגלות שההימור הצליח ולאחר כ-3 שנים שבהן התוצרת ההוליוודית הקולנועית הצטמצמה בעיקר לסרטי מארוול וזוועתונים סוג ז'- הסרט "ברבי" שלה מעניק סוף סוף סיבה טובה לצאת מהבית.