"ג'ולייט, הגרסה העירומה". רוז בירן, איתן הוק.
"ג'ולייט, הגרסה העירומה", הוא סרט נפלא שמצליח להיות רומנטי ואופטימי בלי לוותר על הלכלוך שהחיים מוסיפים להכל.
זהו סרט נוסף שנעשה על פי ספר של ניק הורנבי, שלעיתים נדמה לי שהסרטים שנעשים על פי ספריו טובים מספריו – שתי דוגמאות מצוינות מהעבר הן "נאמנות גבוהה" ו"רווק פלוס ילד".
הסרט מספר על דאנקן (כריס אודאוד הנפלא), מעריץ מושבע של טאקר קרואו, זמר שהוציא תקליט מושלם לפני 25 שנים ומאז נעלם. דאנקן מתפעל בלוג ויש לו קהילה של מעריצי טאקר קרואו איתה הוא דן בכל פרט בקריירה ובחיים שלו ובכל תאוריה אפשרית על הימצאו.
לחצו לקריאת הפוסט המלא »
"אימה במצולות".
"אימה במצולות" הוא שם מטעה, כי יש סיכוי שמי ששומע אותו יחשוב שקיימת בסרט איזושהי אימה או מתח. לכן ראוי היה אולי לתרגם את שמו ל"שעמום במצולות" או "חוסר השראה במצולות", כי בכל מקרה אין שום קשר בין השם העברי לשם המקורי.
לא משנה כמה ננסה להתעלם מכך, כאשר סרט מספר על אנשים בסירה בים כשמסביבם חג כריש, "מלתעות", סרטו המופלא של סטיבן שפילברג מ-1975, עולה באופן מיידי כמקור להשוואה. זה אולי לא הוגן, אבל כאלה הם החיים. בהשוואה הזו, ובהנחה שאתם מסכימים איתי ש"מלתעות" הוא סרט מעולה, "אימה במצולות" יקבל ציון של כוכבים במינוס, כלומר, יהיה חייב לי על השעתיים שבזבזתי מחיי. מדובר בסרט כל כך מגוחך שבאמת קשה להבין מה רצו להשיג היוצרים (לזכותם של במאי הסרט ג'ון טורטלטאוב וכוכב הסרט ג'ייסון סטיית'האם יאמר שהם טוענים כי האולפן חתך קטעים שלמים כדי להגיע לדירוג צפייה של 'מוגבל לגיל 13').
לחצו לקריאת הפוסט המלא »
"ג'ולייט, הגרסה העירומה". אית'ן הוק, רוז ברן
על אף ששמו עשוי לרמוז אחרת, "ג'ולייט, הגרסה העירומה" הוא סרט קומדיה מוצלח מאוד. הוא מצחיק, אנושי, מקורי, בוגר ועשוי טוב. אני מקווה שיזכה לתשומת הלב הראויה כי עם הפגמים שיש בו הוא אחד הסרטים המהנים שראיתי השנה עם כמה רגעי שיא מרגשים. הוא מומלץ גם לאלו שאהבו את "התחלה חדשה" (2013) שבו מארק רופאלו גילם מפיק מוזיקלי.
לחצו לקריאת הפוסט המלא »
"אי הכלבים".
"אי הכלבים" הוא סרט אנימצית הרפתאות קומי שמכוון לקהל בוגר ומתרכז בכלבים שהורחקו לאי מבודד ביפן העתידית. אנימצית הסטופ-מושן (Stop Motion) מהפנטת ביופיה ויצירתית, אך העלילה צפויה, נמרחת ואפילו מעט משעממת בחציו השני של הסרט (הייתי צריך לעורר את המלווה שלי משינה). הנושאים הכבדים שהסרט נוגע בהם, בליווי הגרפיות המעט אלימה, לא יתאימו לקהל צעיר מאוד.
זהו סרט האנימציה השני של הבמאי ווס אנדרסון וגם הקודם, "מר שועל המהולל", נעשה באנימצית סטופ-מושן, כך שהוא לקח את הניסיון שצבר צעד אחד קדימה. כמו בשאר סרטיו – גם סרט זה מסוגנן באופן מובהק והאסתטיות שלו ברמה גבוהה מאוד. שלא כמו "מר שועל", הפעם הוא לא מבוסס על ספר ילדים, מה שאיפשר לאנדרסון לחזור לתמות שהוא רגיל לעסוק בהן – חבורות משונות של אנשים עם אג'נדות מאוד ספציפיות. כמו בשאר הסרטים שלו, גם כאן הדיאלוגים שנונים, אך חסרי רגש. וכמו בסרטיו האחרונים, ישנה האדרה רבה של טוהר הילדים מול שחיתות המבוגרים.
לחצו לקריאת הפוסט המלא »
"אבא אווזה".
עם אנימציה יפה ותסריט שבלוני, "אבא אווזה" לא מצליח להתרומם ולהיות יותר מבידור בינוני. אבל צריך לזכור שקהל היעד שלו הוא באופן מובהק ילדים צעירים, והילדים שלי נהנו ממנו מאוד.
זהו סרטו הראשון כבמאי וכותב של כריס ג'נקינס, שעובד בתחום סרטי האנימציה כבר משנות ה-80, אבל בתפקידיו אלה הוא לא מביא לא ייחוד ולא בשורה לתחום. זהו סרט אנימציה קטן שהופק בשיתוף פעולה על ידי גורמים מארה"ב וסין. בארה"ב הוא בסופו של דבר לא יצא בקולנוע והגיע שם ישירות לנטפליקס.
לחצו לקריאת הפוסט המלא »
9 באוגוסט 2018 בשעה 11:00, מאת רותם יפעת
"שחור על לבן". ג'ון דיויד וושינגטון, אדם דרייבר.
לפני כמה שנים כשספייק לי הריץ פרויקט מימון המונים לסרטו "The Sweet Blood of Jesus", סטודנטית שלי לשעבר, שידעה שאני מעריץ שלו, שאלה אם אני משתתף. עניתי לה שראיתי את "רד הוק סאמר" ולכן אני פטור. אי אפשר להתעלם שב-12 השנים האחרונות, מאז "האיש שבפנים", הסרטים של ספייק לי כמעט ובלתי ניתנים לצפיה. ברם, אחרי שהסדרה "לא יכולה בלי זה" (עיבוד לסרט הביכורים שלו משנת 1986) יצאה בשנה שעברה כסדרה בנטפליקס, נראה היה שהוא במסלול הנכון. עתה עם "שחור על לבן" ניתן לומר שהוא חוזר לעצמו עם סרט מעניין ומוצלח. למרות הרצינות של הנושא והרלוונטיות שלו לימינו לי משלב בו הומור ונמנע מלהפוך את זה לסרט דוגמתי. יש חריקות פה ושם אבל בניגוד לסרטים האחרונים שלו זה בהחלט סרט ראוי.
לחצו לקריאת הפוסט המלא »
"כוח הטיטאנים! חיים בסרט".
על אף השם העברי הכל כך גרוע שלו, הסרט המצויר "כוח הטיטאנים! חיים בסרט" הינו קומדיה נהדרת לילדים ולמבוגרים שאוהבים גיבורי על.
הסרט מבוסס על דמויות הטיטאנים הצעירים כפי שהן מופיעות בסדרת הטלוויזיה GO Teen Titans. דמויות הסדרה הן גרסאות קומיות לטיטאנים הצעירים מסדרת הקומיקס.
לחצו לקריאת הפוסט המלא »
"האישה". ג'ונתן פרייס, גלן קלוז.
"האישה" הוא סרט דרמה על דינמיקה זוגית בוגרת שמתפתח באיטיות וחושף את עומק הדמויות שכבה אחר שכבה ובכך מקרב אותן לצופה ממקום אנושי ומזדהה, לעומת שטחי ונוסחתי. הוא מדוד ובזה סוד הקסם שלו. אמנם ישנן מעט סצינות שמצליחות ממש לרגש, זה לא מפריע לצפייה בחתיכת החיים המוצגת על המסך. כפי שניתן להבין משמו, הסרט שם דגש על דמותה של האישה ומקומה בתוך מארג החיים של הזוג.
על אף היותו גבר, הבמאי השוודי ביורן רונגה נותן נקודת מבט נשית מורכבת. הייצוג הגברי נוכח ובולט, אבל בדיוק זה מה שמעניק את הייחוד בדרך בה מוצג הסיפור. מן הסתם, נקודת המבט הנשית נובעת מן התסריט שנכתב על ידי התסריטאית ג'יין אנדרסון שמבוסס על ספר של הסופרת מג ווליצר. התסריט עשיר ברגעים אותנטיים מאוד, כמו שיחות לילה במיטה, מעבר חד מריב קשוח לשמחה וקרבה בין הזוג, התנהלות שונה של זוג מול ילדיו. למרות הקצב האיטי יחסית של הסרט, הוא מצליח להישאר מעניין לכל אורכו.
לחצו לקריאת הפוסט המלא »
"קוסמים ליום אחד: הפרח המכושף".
סרט הילדים "קוסמים ליום אחד: הפרח המכושף" אינו קסום ואינו מכושף. שרוי בבינוניות – הוא לא יותר מאופציה סבירה ליומית במזגן עם הילדים.
בפרסומים של הסרט נכתב כי "קוסמים ליום אחד" הוא סרט אנימציה מרתק ומרגש בסגנון הייחודי של סטודיו ג'יבלי ("המסע המופלא", "הטירה הנעה", "פוניו על הצוק ליד הים"). הגדרה נכונה יותר היתה כי הסרט הוא נסיון העתקה חסר רגש וברק ליכולות של אותו אולפן נפלא ולאוטר המרכזי שלו, היאהו מיאזקי האחד והיחיד. ובאופן מדוייק יותר – זהו נסיון להעתיק את "שירות המשלוחים של קיקי" הנפלא כל כך.
לחצו לקריאת הפוסט המלא »
"משימה בלתי אפשרית 6: התרסקות". טום קרוז.
"משימה בלתי אפשרית: התרסקות" מהנה ומבדר, והנעימה האלמותית של לאלו שיפרין מנצחת כתמיד ומוסיפה המון לכל קטע שבו היא מתנגנת.
זהו הסרט השישי והארוך ביותר בסדרת סרטי "משימה בלתי אפשרית" בכיכובו של טום קרוז שהחלה ב-1996! המקור, כמובן, הוא שתי סדרות הטלוויזיה (משנות ה-60 בכיכובו של מרטין לנדאו, ומסוף שנות ה-80). כריסטופר מקוורי, שביים את הסרט הקודם, "משימה בלתי אפשרית 5: אומת הנוכלים", וכתב את "החשוד המיידי". הוא הראשון שמביים שני סרטים בסדרה. הרביעי ("משימה בלתי אפשרית: קוד הצללים"), שביים ברד בירד, עדיין האהוב עליי.
לחצו לקריאת הפוסט המלא »
"משימה בלתי אפשרית 6: התרסקות". טום קרוז.
"משימה בלתי אפשרית: התרסקות", השישי בסדרת הסרטים של טום קרוז, הוא סרט פעולה מסעיר, וגם אם הוא נופל מקודמו כסרט שלם, המערכה האחרונה שלו היא מופתית.
"משימה בלתי אפשרית" כמותג, הוא הבייבי של טום קרוז. די מדהים לחשוב על זה שהוא התחיל את סדרת הסרטים הזו כבר לפני 22 שנים, בשנת 1996 (זה הסרט הראשון עליו היה חתום כמפיק). אבל יש להודות, גם היום, בגיל 56, קרוז עדיין מבצע את התפקיד בצורה נהדרת. מה שעוד כל כך יפה במותג, הוא שלמרות שקרוז הוא ללא ספק הפנים המזוהות איתו, הצוות הקבוע שלו, וינג ריימס ובעיקר סיימון פג, הם חלקים בלתי נפרדים מהקסם.
לחצו לקריאת הפוסט המלא »
"אהבתה מרתיחה את מי האמבט".
"אהבתה מרתיחה את מי האמבט" הוא סרט דרמה יפני שעיקרו יחסי הורים וילדים ובפרט יחסי אם ובת, המציג סיטואציות טעונות רגשית ולפעמים מרגיש שמפספס את המטרה. עלילת הסרט מלאת פיתולים, מה שגורם לה לעתים להיות לא אותנטית, למרות הנטייה הכללית של הסרט לריאליסטיות. סצינות רבות מדי מלוות בסחטנות רגשית שהמלווה שלי לסרט תיאר שמרגיש כאילו חותכים לו בצל מול הפנים.
את הסרט ביים ריוטה נאקאנו, שזהו סרטו השני באורך מלא, וקיבל מועמדות לפרס האקדמיה היפני על עבודתו. הבימוי מעט מפוזר מבחינת רכבת ההרים הרגשית. המתח לא נבנה כראוי ומרגיש שפשוט מפילים על הצופים מנות גדושות של סצינות כבדות ללא הכנה מוקדמת. הסרט מרגיש ארוך יותר מאורכו האמיתי, כי הקצב שלו לא עקבי. לעומת "פרידות", שהשכיל להציג סיפור אנושי ישיר בתוך מסגרת של תרבות יפנית מסורתית, העומס של סרט זה לא מאפשר התמקדות במסר העיקרי של הסרט.
לחצו לקריאת הפוסט המלא »
