ביקורות קולנוע

8 בדצמבר 2019 בשעה 9:00, מאת גל סדלינסקי

"השקרן הטוב" – ביקורת: הדינמיקה מצוינת בין הלן מירן ואיאן מק'קלן

"השקרן הטוב". איאן מק'קלן, הלן מירן.

"השקרן הטוב". איאן מק'קלן, הלן מירן.

"השקרן הטוב" הוא דרמת פשע מותחת עם שניים מטובי שחקניה של בריטניה המבוססת על רב מכר ועוסקת בהונאה, באהבה ובהזדקנות ומה שקורה כשמערבבים אותן ביחד. הסרט מתחיל טוב ובמהלכו, עם כל תפנית עלילתית, שניתן לראות שעומדת להגיע מקילומטרים, מאבד עוד קצת מהעניין שנבנה בתחילתו. כמעט אין דבר שיוכל לגרוע מתצוגת המשחק המרשימה של כוכבי הסרט הותיקים הלן מירן ואיאן מק'קלן, והדינמיקה המצוינת ביניהם, רק חבל שזה הסרט בו הם משתפים פעולה לראשונה. הסרט אמנם לא טוב במיוחד, אבל הוא גם לא רע וקהל מבוגר יוכל למצוא בו עניין.

זהו הסרט השלישי ברציפות, והפעם הרביעית בסך הכל, בו ביל קונדון מביים את איאן מק'קלן (השלושה הקודמים היו "אלים ומפלצות" מ-1998, "מר הולמס" מ-2015 ו"היפה והחיה" מ-2017). על "אלים ומפלצות" אף זכה באוסקר על התסריט המעובד הטוב ביותר. אך הדרמה המדודה שעבדה היטב שם ובסרטו "קינסי" (2004), מרגישה מעט מאולצת בסרט זה. הכניסה החלקה לתוך העלילה מאבדת מומנטום בשינויי המיקום והתקופות בסצינות השונות שאולי תפסו את עין הקורא בספרו של ניקולס סירל (הסופר שבעברו עבד במודיעין הבריטי), אך שחררו את עין הצופה.

לחצו לקריאת הפוסט המלא »

5 בדצמבר 2019 בשעה 14:00, מאת

"השמים הם הגבול" – ביקורת: מסע מרהיב ללא דמויות מעניינות

"השמיים הם הגבול". פליסיטי ג'ונס, אדי רדמיין.

"השמיים הם הגבול". פליסיטי ג'ונס, אדי רדמיין.

הסיפור שרצו לספר ב"השמים הם הגבול" לא בא לידי ביטוי בצורה טובה והסרט עצמו אינו מספיק מרתק, מרגש או מלהיב כפי שהסיפור יכול היה להיות.

לאורך ההיסטוריה היו צמדים של שחקנים שחזרו וכיכבו יחד במספר סרטים מבלי להיות בני זוג בחיים, כמו ויליאם פאוול ומירנה לוֹי הנהדרים, קרי גרנט וקת'רין הפבורן המקסימים, טום הנקס ומג ריאן החביבים, ואמה סטון וריאן גוסלינג המשגעים. אף אחד לא ייחל בקוצר רוח לראות שוב את אדי רדמיין ופליסטי ג'ונס, שכיכבו ב"התאוריה של הכול" על סטיבן הוקינג. העולם לא השתוקק ל"התאוריה של הכול: הנקמה". וגם בליהוק של השניים חולשתו של הסרט.

לחצו לקריאת הפוסט המלא »

בשעה 7:08, מאת גל סדלינסקי

"רצח כתוב היטב" – ביקורת: הקצב מגחיך באופן לא חיובי את העלילה

"רצח כתוב היטב". ג'יידן מרטל, ריקי לינדהום, מייקל שאנון, דון ג'ונסון, ג'יימי לי קרטיס, טוני קולט, קת'רין לנגפורד.

"רצח כתוב היטב". ג'יידן מרטל, ריקי לינדהום, מייקל שאנון, דון ג'ונסון, ג'יימי לי קרטיס, טוני קולט, קת'רין לנגפורד.

"רצח כתוב היטב" הוא דרמת תעלומה בסגנון ספריה (והסרטים המבוססים עליהם) של אגת'ה כריסטי על רצח שמתרחש באחוזה, אשר כל המשפחה ומקורביה חשודים במעשה. כפי שהמעמד דורש, העלילה מלאת תפניות והצופים עסוקים בלנחש מיהו האשם האמיתי, אבל הגילויים המוקדמים שמנטרלים את המתח והבימוי הבעייתי מרחיקים את הצופים מלשבת בקצה המושב בציפייה לבאות. התסריט חסר המעוף לא ממש עוזר לסרט להתרומם. אולי היחידים שעשויים להנות ממנו הם צעירים שלא צפו בסרט תעלומה מימיהם.

לחצו לקריאת הפוסט המלא »

28 בנובמבר 2019 בשעה 11:00, מאת

"סיפור נישואים" – ביקורת: השחקנים נהדרים

"סיפור נישואים". אדם דרייבר, סקרלט ג'והנסון.

"סיפור נישואים". אדם דרייבר, סקרלט ג'והנסון.

"סיפור נישואים", שכתב וביים נואה ("נוח") באומבך, אינו השם הנכון לסרט והוא אפילו מטעה כי הוא לא על נישואים וגם לא לגמרי על סיום נישואים, מה שהיה עדיף. הסרט של נטפליקס, שמוקרן בבתי הקולנוע לפני שיגיע למכשיר הביתי של המנויים, כמו "רומא" בשנה שעברה ו"האירי" של מרטין סקורסיזה, ארוך מדי וצריך היה להיות ממוקד יותר.

לחצו לקריאת הפוסט המלא »

24 בנובמבר 2019 בשעה 7:30, מאת גל סדלינסקי

"עיר יתומה" – ביקורת: משחק איכותי בקצב עלילה איטי

"עיר יתומה". אדוארד נורטון.

"עיר יתומה". אדוארד נורטון.

"עיר יתומה" הוא דרמת פשע בסגנון פילם נואר שעוסקת בתעלומה מורכבת ומסואבת אותה מנסה לפתור עוזר בחברה לבילוש פרטי הסובל מתסמונת טורט בשנות ה-50 בניו יורק. העלילה נוגעת בנושאים של מתח בין-גזעי, פערים חברתיים-כלכליים ושחיתות פוליטית (יחסי הון-שלטון בפרט) – נושאים טעונים בפוליטיקה האמריקאית העכשווית (גם הישראלית, בעצם). למרות הבסיס המבטיח של הסרט, הוא לא ממש תופס ומרגיש ארוך יותר מאורכו הארוך ממילא (כמעט שעתיים וחצי), אך ניתן להנות מהליהוק המוצלח שלו והמשחק האיכותי.

לחצו לקריאת הפוסט המלא »

22 בנובמבר 2019 בשעה 9:30, מאת גיא ברמן מכליס

"האירי" – ביקורת: מלהיב ומתסכל, גדוש אך מתגמל

"האירי". אל פאצ'ינו, רוברט דה נירו.

"האירי". אל פאצ'ינו, רוברט דה נירו.

"האירי" של מרטין סקורסזה הוא סרט מלהיב ומתסכל, מרתק ומשעמם, מהיר ואיטי, ארוך וארוך. יש בו גודש רב, לפעמים רב מדי, ועם זאת, למי שיתן לו סיכוי מצפה תגמול גדול.

ראשית, שניים מגדולי השחקנים של שנות השבעים נותנים בסרט הזה תפקידים מעולים. שנים רבות עברו מאז שהם החלו לבלבל בין משחק למניירות. מי זכר שאל פאצ'ינו יודע לשחק ככה? מי זכר שהוא יודע מצד אחד להיות עוצמתי ומצד שני להיות פגיע? מי זכר שהוא יכול לחשמל את המסך? אני זכרתי. לכן השנים האחרונות היו כל כך מתסכלות. מי זכר שרוברט דה נירו הוא אחד מגדולי השחקנים אי פעם? מי זכר שהחיוך והמבט שלו יכולים להעביר כל כך הרבה? מי זכר שהוא יכול להיות כל כך רגיש ועדין? אני זכרתי. דה נירו באמת היה גדול השחקנים של דורו ואבדה גדולה לקולנוע. והנה, לפתע, שניהם מציגים תצוגת משחק מפעימה. זה לא פחות ממרגש.

לחצו לקריאת הפוסט המלא »

21 בנובמבר 2019 בשעה 17:00, מאת גל סדלינסקי

"לשבור את הקרח 2" – ביקורת: מקוריות שמוצגת בצורה שטוחה

"לשבור את הקרח 2".

"לשבור את הקרח 2".

בדיוק כשהשיר "Let It Go" הפסיק להתנגן לנו בראש, מגיע "לשבור את הקרח 2" – סרט ההמשך ללהיט האנימציה ההיסטרי של דיסני משנת 2013 על שתי האחיות בנות המלוכה אנה ואלזה, כשלזו האחרונה יש כוח הקפאה קסום. גילוי נאות, הסרט הראשון היה בעיני לא מוצלח במיוחד, כך שמי שאהב אותו מאוד, צריך לקרוא את הביקורת בערבון מוגבל. סביר להניח שהסרט יצליח מבלי קשר לאיכויות שלו, ואולי על זה דיסני הסתמכו כשאישרו תסריט כל כך לא מעניין ותבניתי. העיקר שאלזה מחליפה מספר תלבושות במהלכו (וזאת, חברים, חשיבה עסקית!).

לחצו לקריאת הפוסט המלא »

16 בנובמבר 2019 בשעה 18:00, מאת גל סדלינסקי

"פורד נגד פרארי" – ביקורת #3: סוחף ומהנה עם סצינות מיותרות

"פורד נגד פרארי". כריסטיאן בייל, מאט דיימון.

"פורד נגד פרארי". כריסטיאן בייל, מאט דיימון.

"פורד נגד פרארי" הוא דרמת מרוצים המבוססת על סיפורם האמיתי של קרול שלבי, נהג מרוצים לשעבר ומנהל עסק לבניית מכוניות מרוץ ושל קן מיילס, מכונאי ונהג מרוצים, אשר מציגה את הדינמיקה המיוחדת ביניהם וההישג המפעים אליו הגיעו בשנת 1966. הסרט מתחיל טוב מאוד בצלילה עמוקה לתוך עולם הרכב, אך מתלכלך בסצינות מיותרות שנועדו לנפח את העלילה ללא צורך. ובכל זאת, מדובר בסרט סוחף ומהנה לצפייה על המסך הגדול.

אין אחידות באיכות ובתוכן סרטיו של הבמאי ג'יימס מנגולד – מסרטים שאהבתי מאוד, הדרמה "נערה בהפרעה" (1999), המערבון "3:10 ליומה" (2007) וסרט הפעולה-מד"ב "וולברין" (2013) ועד לסרטים שהיו סבירים עד בלתי צפיים – "כמו יום ולילה" (2010) ו"קייט וליאופולד" (2001). הוא ללא ספק יודע להציג מכלול סיפורי בצורה טובה, אך מתקשה להתמקד בעיקר, מה שלא רק פוגם בקצב של הסרט, אלא גם מסכן את העיניים שלי מפגיעה אחרי מספר רב של גלגולי עיניים.

לחצו לקריאת הפוסט המלא »

15 בנובמבר 2019 בשעה 10:30, מאת גל סדלינסקי

"המלאכיות של צ'רלי" (2019) – ביקורת #2: מלהיב ומשעשע לבאים עם הציפיות המתאימות

"המלאכיות של צ'רלי". נעמי סקוט, אלה בלינסקה, קריסטן סטוארט.

"המלאכיות של צ'רלי". נעמי סקוט, אלה בלינסקה, קריסטן סטוארט.

"המלאכיות של צ'רלי" הוא סרט פעולה מהסוג החדש – כזה שמצד אחד מנסה להרגיש אותנטי, מסוכן ועוצמתי ומן הצד השני להיות הומוריסטי ומודע לעצמו, תוך העברת מסר חברתי, כשכמובן, במקרה הזה הוא העצמה נשית. הסרט על סוכנות הריגול היפהפיות והמיומנות סוחף, מלהיב ומשעשע, אבל צריך להגיע אליו עם ציפיות מותאמות לסרט שלא מספק איזשהי הבנה עמוקה יותר על העולם, שזה, כמובן, לא דבר רע ("ניקוי הראש הוא הכרחי", ככה לימדו אותי).

אליזבת' בנקס ביימה, כתבה, הפיקה ומשחקת בסרט והוא מתאים כמו כפפה ליד למישהי שחרטה על דגלה קידום תפקידים נשיים עגולים. כמו בסרט הארוך הראשון אותו ביימה, "פיץ' פרקפט 2" משנת 2015 (שלא היה טוב), היא דאוגת לשלב הומור שנון, ברמה זו או אחרת, והומור פיזי. שלא כמו בסרטים הקודמים בזיכיון (מהשנים 2000 ו-2003), האווירה הקאמפית נחתכה מסרט זה ופינתה מקום לסצינות פעולה בסגנון "משימה בלתי אפשרית" שכמעט ולא עוצרות לקחת אוויר.

לחצו לקריאת הפוסט המלא »

בשעה 6:45, מאת

"המלאכיות של צ'רלי" (2019) – ביקורת #1: כימיה לא מושלמת בסרט מבדר

"המלאכיות של צ'רלי". אליזבת' בנקס, אלה בלינסקה, קריסטן סטוארט, נעמי סקוט.

"המלאכיות של צ'רלי". אליזבת' בנקס, אלה בלינסקה, קריסטן סטוארט, נעמי סקוט.

"המלאכיות של צ'רלי" הוא סרט פעולה קליל שבכל שנה יש כמה כמותו, אך בזה מככבות ארבע נשים (שלוש מלאכיות ובוסלי) ותחת מותג מפורסם מאוד.

אל קריסטין סטוארט (סרטי "דמדומים") צירפו שתי שחקניות ממוצא בריטי בתחילת דרכן: נעמי סקוט (יסמין ב"אלאדין" השנה) ואלה בלינסקי. כל אחת מהן בסדר, אך יחד הכימיה עוד לא לגמרי שם; אולי בסרט ההמשך שיופק אם הסרט יצליח מאוד.

לחצו לקריאת הפוסט המלא »

14 בנובמבר 2019 בשעה 17:00, מאת

"פורד נגד פרארי" – ביקורת #2: לכריסטיאן בייל סיכוי טוב באוסקר

"פורד נגד פרארי". כריסטיאן בייל.

"פורד נגד פרארי". כריסטיאן בייל.

עולם הרכב ומכוניות המרוץ, ובוודאי זה של שנות ה-60 בארה"ב, היה גברי (ולבן) מאוד לכן אין כמעט נשים ב"פורד נגד פרארי". יש בסרט בן השעתיים וחצי הרבה מנועים, צמיגים, נהגים וגברים בחליפות. בחלק גדול מהסרט רואים מישהו נוהג אבל זה לא משעמם.

קרול שלבּי (מאט דיימון, שנדמה שנעדר הרבה זמן מסרטים), אלוף מרוץ 24 השעות "לה מאן", נאלץ לפרוש מהספורט מסיבות בריאותיות ומשתמש בפרסום שלו למכירת מכוניות. מלבד זה אין לו חיים פרטיים, לא חושפים פרט נוסף כלשהו עליו מעבר לעבודתו. אחד ממכריו הוא קן מיילס (כריסטיאן בייל), מוסכניק נשוי חובב מרוצים ממוצא בריטי, עם בן שמעריץ אותו. קרול מגייס את קן לעזרתו כשחברת "פורד מוטורס" שוכרת אותו כדי לעצב את מכונית המרוצים הראשונה שלהם. המטרה הסופית: זכייה במרוץ "לה מאן".

לחצו לקריאת הפוסט המלא »

7 בנובמבר 2019 בשעה 8:30, מאת

"דיוקן של נערה עולה באש" – ביקורת: פוטנציאל שנופל ליותר מדי רגעים מתים

"דיוקן של נערה עולה באש". נעמי מרלן, אדל האנל.

"דיוקן של נערה עולה באש". נעמי מרלן, אדל האנל.

"דיוקן של נערה עולה באש" הוא סרט דרמה צרפתי תקופתי, שזכה בפרס התסריט בפסטיבל קאן, והיה לו פוטנציאל להיות סרט טוב אבל הרעיון שלו מוצלח יותר מהביצוע. אפילו השם המוצלח, שנשמע כמו שם של יצירה אמיתית, חוטא לסרט גם אם הוא משמש בעיקר כמטפורה.

יש סיפור מסגרת קטן ומיותר ורוב העלילה מתרחשת ב-1770. ה"נערה" שבשם המקורי של הסרט היא "ליידי", כלומר "אישה" וגם מעיד על המעמד שלה. זוהי אלואיז (אדל האנל בת ה-30 מ-"120 פעימות בדקה") שחזרה לאחרונה לגור באחוזה המשפחתית בצרפת עם אמה ומשרתת. מריאן (נעמי מרלן, שנראית כמו בת דודה צרפתייה ופחות יפה של אמה ווטסון מסרטי הארי פוטר) מובאת כדי לצייר דיוקן שלה מאחורי גבה, מבלי שהיא תדע שזו המשימה שלשמה הגיעה.

לחצו לקריאת הפוסט המלא »