ביקורות קולנוע (עמוד 2)

1 בנובמבר 2019 בשעה 9:30, מאת גיא ברמן מכליס

"שליחות קטלנית: גורל אפל" – ביקורת #2: שום דבר מסעיר בסצינות האקשן

"שליחות קטלנית: גורל אפל". ארנולד שוורצנגר.

"שליחות קטלנית: גורל אפל". ארנולד שוורצנגר.

"שליחות קטלנית: גורל אפל" הוא סרט מיותר לחלוטין. זה לא הופך אותו באופן מיידי לסרט גרוע – בשביל זה צריך אלמנטים רבים אחרים, שלצערי כולם נמצאים בו.

כל סרט המשך הוא מיותר בבסיסו. מעטות הפעמים שסרט המשך מצדיק באמת את קיומו. אבל אם סרט המשך מצליח להיות מהנה, זה מספיק כדי להפוך אותו לבעל ערך כלשהו, כי בסופו של דבר תמיד כיף להיפגש שוב עם דמויות אהובות.

אחרי כמה המשכים לא מושכים, החלק החדש בסדרת "שליחות קטלנית" הבטיח להחזיר את העניין לסדרה כי ג'יימס קמרון, היוצר ומי שביים וכתב את שני הסרטים הראשונים, נמצא בעמדת המפיק. טים מילר, שביים את סרט דדפול הראשון, הבטיח להביא רעננות חצופה. ואולי הכי חשוב: ארנולד שוורצנגר ולינדה המילטון חזרו לתפקידים המיתולוגיים שלהם. הציפייה מכל אלה היא, כנראה, הסיבה שהתוצאה מאכזבת במיוחד.

לחצו לקריאת הפוסט המלא »

31 באוקטובר 2019 בשעה 17:00, מאת

"שליחות קטלנית: גורל אפל" – ביקורת #1: הבנה שטחית של הרעיון

"שליחות קטלנית: גורל אפל". ארנולד שוורצנגר, גבריאל לונה.

"שליחות קטלנית: גורל אפל". ארנולד שוורצנגר, גבריאל לונה.

אפשר להאשים גם את הנשיא דונלד טראמפ בחסרונות של "שליחות קטלנית: גורל אפל", אך בראש ובראשונה נדמה שהיוצרים לא הבינו את המהות שבסרטי "שליחות קטלנית" אלא רק לקחו את הרעיון באופן שטחי, וזה כולל את ג'יימס קמרון, שביים את שני הסרטים הראשונים בסדרה ובנוסף להיותו אחד המפיקים של הסרט חתום גם על הרעיון לתסריט.

אף אחד לא יזדעק שמתעלמים כאן מסדרות הטלוויזיה ומסרטי ההמשך שנעשו אחרי "שליחות קטלנית 2" (1991), שהיה סרט פעולה נהדר עם אפקטים חדשניים ומרהיבים וקצב נפלא, יחד עם דמויות מעניינות בנוסף לשתיים מהסרט הראשון (ג'ון הנער, המחסל T-1000 המאיים). בניגוד ל"שליחות קטלנית 2" ול"שובו של הנוסע השמיני", שקמרון ביים ויצר בהם משהו שונה מהסרט שקדם לכל אחד מהם, בסרט הזה משתמשים ומשחזרים קטעים אייקוניים במקום לנסות לייצר חדשים, בין השאר עם מסוק ומראה המפעל שבו נלחמים ברשע. נראה שלג'יימס קמרון יש אובססיה כלשהי למים. עם "טיטאניק", "מצולות" וסרט המשך של "אווטאר" שיתרחש בתוך ים, פה יש קטע שלם מתחת למים.

לחצו לקריאת הפוסט המלא »

25 באוקטובר 2019 בשעה 7:00, מאת גל סדלינסקי

"מי אתה חושב שאני?" – ביקורת: ז'ולייט בינוש ברכבת הרים רגשית

"מי אתה חושב שאני?". פרנסואה סיביל, ז'ולייט בינוש.

"מי אתה חושב שאני?". פרנסואה סיוויל, ז'ולייט בינוש.

"מי אתה חושב שאני?" הוא סרט דרמה המבוסס על ספר מאת קאמי לורנס על התבגרות, זהות ועל ההשפעה ההרסנית של מתיחת גבולות רגשיים בעידן הוירטואלי. ההתעסקות בסוגיית העמדת פנים והמחיר שהיא עלולה לגבות מרתקת. רובו של הסרט מאזן היטב את המשקל הרגשי מול המתח העלילתי, אך מאבד את שניהם באחת כשאופי הסרט משתנה בחציו השני. למרות זאת, הסרט מעניין ויפנה לקהל יחסית רחב, עם דגש על אוכלוסיה בוגרת יותר.

זהו לא הספר הראשון שהבמאי ספי נבּו בחר לעבד לתסריט ולביים. עיבוד טוב, כמו זה, מצליח לטשטש את התחושה שהוא מבוסס על יצירה אחרת. במקרה הזה הוא לא טשטש מספיק. הסרט, שמתמקד כמעט באופן בלעדי בדמות אחת, שומר על עניין וקצב טוב בחלקים גדולים ממנו. הצגת שיחות טלפון ככלי להעברת דרמה, כשרואים רק צד אחד של השיחה ורק שומעים את השני, היא לא פעולה פשוטה (פעולה שנעשתה באופן מופתי ב"האשמים" הדני) ונבו משתמש בכלי זה לא מעט במהלך הסרט ועושה זאת במקצועיות. ודאי שעוזר כשהשחקנית הראשית היא וירטואוזית.

לחצו לקריאת הפוסט המלא »

20 באוקטובר 2019 בשעה 9:35, מאת

"קופים" – ביקורת פסטיבל חיפה: חסר קשר רגשי

"קופים". מויסס אריאס.

"קופים". מויסס אריאס.

פסטיבל חיפה 2019 – הסרט "קופים" (Monos) מרהיב לעין, וניכר שיש מאחוריו תסריט מענין, ברם הבמאי אלחנדרו לנדס אינו מצליח ליצור אצל הצופים קשר רגשי ואכפתיות כלפי הדמויות שלו, כך שאנו צופים באדישות גדולה בריקבון המוסרי ההולך וגדל של ילדים (בעיקר).

"קופים" מגיע לפסטיבל חיפה אחרי הקרנות מעוטרות בשבחים בפסטיבלים ברלין וסאנדנס, באחרון הוא זכה בפרס מיוחד של השופטים, ונבחר ליצג את קולומביה בפרס האוסקר. רגע לפני שצפיתי בסרט, הוא קטף ציון לשבח גם מפסטיבל חיפה. זהו סרטו העלילתי השני של לנדס והשלישי בסך הכל, והוא כתב את התסריט שלו עם אלכסיס דוס סנטוס. על הצילום הופקד ג'ספר וולף שמצליח ללכוד יופי מרשים מהזוהמה שבהתחלה ומהג'ונגלים שבהמשך, ואת המוסיקה המסעירה ברגעים הנכונים הלחינה מיכה לוי (הבריטית נטולת הקשר ישראלי, ככל הידוע לי).

לחצו לקריאת הפוסט המלא »

17 באוקטובר 2019 בשעה 22:45, מאת

"יום גשום בניו יורק" – ביקורת: שטחיות בלתי נסבלת

"יום גשום בניו יורק". אל פאנינג, טימותי שאלאמה.

"יום גשום בניו יורק". אל פאנינג, טימות'י שאלאמיי

וודי אלן ידע בעבר לעשות סרטים קלילים. ל"יום גשום בניו יורק" אין יומרות להיות סרט "רציני" או עמוק, אך השטחיות בלתי נסבלת. לא ברור איזה סיפור הוא רצה לספר וגם בלי להשוות אותו ליצירות קודמות שלו (והיו לו יצירות מופת), הסרט, שלא יוקרן בבתי הקולנוע בארה"ב אחרי ש"אמזון" חזרו בהם מההסכם עם אלן, לא מספק את הסחורה. הוא לא מבדר ולא מחדש דבר.

לחצו לקריאת הפוסט המלא »

בשעה 8:52, מאת גל סדלינסקי

"מליפיסנט: אדונית הרשע" – ביקורת: האיכות והמורכבות שבסרט הראשון נשמרות

"מלפיסנט 2: אדונית הרשע". אנג'לינה ג'ולי.

"מלפיסנט 2: אדונית הרשע". אנג'לינה ג'ולי.

"מליפיסנט: אדונית הרשע" הוא סרט פנטזיה הממשיך את הסרט הקודם "מליפיסנט" משנת 2014 ובוחן, על רקע התבגרותה של אורורה (היפהפיה הנרדמת), את הקשר שלה ושל הסנדקית שלה, הפיה שופעת כח הקסם, מליפיסנט. התסריטאים מצאו דרך לקדם את העלילה באופן לא מאולץ, דבר שאיננו מובן מאליו. כמו כן, האיכות והמורכבות שבסרט הראשון נשמרות, כך שההמשך מומלץ לצפייה למי שאהב אותו. למרות שלא בלתי אפשרי להבין את הסרט בלי צפייה בקודם, אני יכול רק להניח שההנאה ממנו תפגם. ולמה שלא תצפו בו לפני החדש? הוא אחלה סרט.

לחצו לקריאת הפוסט המלא »

13 באוקטובר 2019 בשעה 9:00, מאת

"פורד נגד פרארי" – ביקורת פסטיבל חיפה

"פורד נגד פרארי". כריסטיאן בייל, מאט דיימון.

"פורד נגד פרארי". כריסטיאן בייל, מאט דיימון.

פסטיבל חיפה 2019 (ה-35 במספר) נפתח אמש בחגיגיות על הרי הכרמל. המנהלת האמנותית הותיקה פנינה בלייר וראש העיר החדשה ד"ר עינת קליש-רותם הפגינו הרבה חמימות, והוקרנה דרמת הספורט "פורד נגד פרארי", שבהחלט יש לה את הרוח הקלילה הדרושה לתפקיד של סרט פתיחה, אך ז'אנר הספורט אולי הרתיע חלק מן הקהל, למרות שקשה לטעות בז'אנר לפי שם הסרט: יש באמת מישהו שלא יודע מהי פרארי?

זו בדיוק נקודת המוצא של הסרט: אנזו פרארי בנה מותג מדהים על שמו, וחברת המכוניות האמריקאית פורד רוצה לגנוב קצת מן התהילה הזו. זוהי תחילתן של שנות ה-1960, ופורד פונים אל קרול שלבי, האמריקאי היחיד שניצח במירוץ היוקרתי 'לה מאן' (עם מכונית 'אסטון מרטין'), כדי שיוביל את פורד לניצחון במירוץ עם דגם שלה. שלבי מבין שזה לא מספיק לבנות דגם מנצח, אלא צריך גם נהג מוכשר במיוחד, ויעד לתפקיד את קן מיילס הבריטי שחי ועבד באמריקה.

לחצו לקריאת הפוסט המלא »

11 באוקטובר 2019 בשעה 11:30, מאת גיא ברמן מכליס

"משפחת אדאמס" – ביקורת #2

"משפחת אדמס".

"משפחת אדמס".

גרסת האנימציה החדשה של "משפחת אדאמס" מוותרת על כל יחוד אמיתי שהיה למשפחה בעבר. אני מניח שהסיבה העיקרית לכך היא שהסרט מיועד הפעם לילדים קטנים והדמויות פשוט לא מתאימות להם.

"משפחת אדאמס" בגרסתו המצויירת החדשה מספר על הזוג הצעיר מורטישה וגומז, שבורחים בליל כלולותיהם ממקום מושבם, לאחר שתושבי העיירה מגרשים אותם. תושבי העיירה לא מוכנים שמפלצות יגורו בקרבתם. הם מגיעים אל ניו ג'רסי ושם, במקם מרוחק מבני אדם, לצד הביצה, הם מקימים את ביתם בבית חולים נטוש לחולי נפש, יחד עם לארצ' משרתם האהוב ו"זה", היד הקטועה והאהובה המלווה אותם.

לחצו לקריאת הפוסט המלא »

בשעה 7:10, מאת גיא ברמן מכליס

"קסם של מפלצת" – ביקורת

"קסם של מפלצת".

"קסם של מפלצת".

"קסם של מפלצת" הוא סרט שראיתם כל כך הרבה פעמים, שעוד לפני שהוא יסתיים כבר תשכחו אותו או לפחות תבלבלו אותו עם עשרות סרטים אחרים.

הפוסטר של הסרט מתהדר בכך שמדובר בסרט מהאנשים שהביאו לכם את "הדרקון הראשון שלי". אל תלכו שולל אחר המשפט הזה. אני מניח שנכון יותר יהיה לכתוב על הסרט הזה שהוא הגיע מהאנשים שצפו ב"הדרקון הראשון שלי" ובכל סרט אנימציה אחר שהיה בנמצא.

לחצו לקריאת הפוסט המלא »

10 באוקטובר 2019 בשעה 18:00, מאת

"משפחת אדמס" – ביקורת #1

"משפחת אדמס".

"משפחת אדמס".

ילדים הם קהל היעד המרכזי של "משפחת אדמס" המצויר החדש, וזו בחירה מצערת של היוצרים כי מדובר במותג שיכול להתאים לסרט לכל המשפחה (מה שהיה מגדיל את פוטנציאל הרווחים) או לסרט לקהל מבוגר בלבד.

סרט האנימציה מבוסס על קומיקס שכבר הפך לסדרת טלוויזיה מצליחה, שני סרטי קולנוע בשנות ה-90, סדרת טלוויזיה פחות מצליחה ושתי סדרות מצוירות. בזכות השם "משפחת אדמס" ולא התסריט, כנראה, הצליחו למשוך סוללה מרשימה מאוד של שחקנים, שכל סרט לא-מצויר היה שמח בהם: שרליז ת'רון ואוסקר אייזק כמורטישה וגומז, קלואי גרייס מורץ ופין וולפהרד ("דברים מוזרים") כילדיהם ונדזיי ופאגסלי, ובתפקידים קטנים יותר בט מידלר, קת'רין או'הארה ומרטין שורט.

לחצו לקריאת הפוסט המלא »

בשעה 13:00, מאת גיא ברמן מכליס

"ג'וקר" – ביקורת #2

"ג'וקר". חואקין פיניקס.

"ג'וקר". חואקין פיניקס.

"ג'וקר" הוא לא סרט רע, אלא שהוא גם לא טוב במיוחד, ובטח לא עומד ברף שהציבו לו סרטים טובים אחרים בז'אנר. הוא מגיע אלינו לאחר שהיה לסרט הראשון מעולם גיבורי העל שזכה בפרס הגדול בפסטיבל חשוב (פסטיבל ונציה). הדיווחים הנלהבים הבטיחו יצירת מופת יוצאת דופן בעולם הקולנועי אליו משתייך הסרט. אז הבטיחו.

"ג'וקר" מספר את סיפור ההפיכה של ארתור פלק, קומיקאי כושל בעל הפרעות נפשיות, לג'וקר, אחד הנבלים הידועים ביותר בעולם הקומיקס, אם לא המוכר שבהם. הסרט כולו מוקדש לדרך היסורים אותה הוא עובר. ארתור, שמטפל באמו החולה (שסובלת גם היא ממחלת נפש) מנסה בכל כוחו לעמוד אל מול החברה שדורסת אותו פעם אחר פעם. בעקבות מקרים חוזרים ונשנים של אלימות פיזית ומילולית ומפחי נפש רבים, ארתור נשבר בסופו של דבר. הפיכתו של ארתור לג'וקר אינה נובעת מרצון להפוך לפושע, אלא מהווה תגובה לרוע ולאדישות של החברה שכמו מכריחה אותו להגיב בצורה אלימה ליחס בו הוא נתקל.

לחצו לקריאת הפוסט המלא »

בשעה 8:00, מאת

"ג'וקר" – ביקורת #1

"ג'וקר". חואקין פיניקס.

"ג'וקר". ואקין פניקס.

בחודש שעבר חגגו 80 שנה לבאטמן. האויב המפורסם ביותר של אחת מדמויות הקומיקס המפורסמות ביותר הוא הג'וקר עם הפנים הלבנים והחיוך התמידי. הסרט "ג'וקר", שזכה בפסטיבל ונציה השנה, לא מבוסס על חוברות קומיקס מסוימות אך נשען על פרטים מהביוגרפיה של ג'וקר ושל ברוס ויין/באטמן.

הדמות של ג'וקר והשם טוד פיליפס כבמאי עלולים לגרום לך לחשוב שמדובר בסרט מצחיק, משעשע, פרוע או קליל. הסרט הזה הוא בדיוק ההיפך מכל הבחינות. פיליפס ביים לפני כן את שלושת "בדרך חתונה עוצרים ב…" (The Hangover) וקומדיות נוספות. סרטו הטוב ביותר היה הקודם, "כלבי מלחמה" (2016), עם ג'ונה היל. שום דבר לא נראה כהכנה לסרט השונה, המדכדך והמהורהר הזה.

לחצו לקריאת הפוסט המלא »