3 במרץ 2022 בשעה 17:30

"ויג'יל"/"חקירה במצולות" – ביקורת: מותחת וראויה; אבל מה הקשר של פוטין?

"ויג'יל". סוראן ג'ונס.

עבור כל מי שלא מסתפק בדיווחים 24/7 על מעללי הצבא הרוסי בערבות אוקראינה, מגיעה בתזמון מעורר התפעלות סדרת מתח בריטית חדשה מתוצרת הבי-בי-סי, "ויג'יל"/"חקירה במצולות" (הוט ו-yes), וכבר בכותרות הפתיחה מופיע פרצופו המוכר של ולדימיר פוטין, שלאחר צפיה בשלושת הפרקים הראשונים (מתוך שישה פרקים בסך הכל) עדיין לא ממש ברור איך והאם יש קשר בינו לבין עלילת הסדרה. גם אם מדובר באזעקת שווא – והסדרה מלאה באזעקות שווא שכאלה, שבהן גם כשאתה בטוח שהתעלומה נפתרה, מסתבר שעבדו עליך – עדיין מדובר ביצירה ראויה לצפיה בזכות המתח שהיא מצליחה לייצר, כי המתח, בסופו של דבר, הוא האלמנט הכי חשוב בסדרת מתח.

הסדרה, שנוצרה על ידי טום אדג' ("חולה אהבה") ובוימה על ידי ג'יימס סטרונג ("ברודצ'רץ'", "דוקטור הו") עוקבת אחר שתי תעלומות מתח שנטוות במקביל, כשברמת המיקרו מתנהלת חקירת מותו של איש צוות הצוללת "ויג'יל" והבלשית שמופקדת על החקירה בצוללת עצמה היא איימי סילבה (סוראן ג'ונס, "כפילתה" הבריטית של ח"כ מירי רגב), ועזר כנגדה, על היבשה, בלשית קירסטן לונגקייר (רוז לזלי, יגריט מ"משחקי הכס") וברמת המאקרו נחקרות נסיבות טביעתה של סירת דייגים ונשאלת השאלה הגדולה יותר- האם צוללות רוסיות עוקבות אחר צוללות בריטיות ובסופו של דבר גם איך הכל קשור אחד בשני.

"ויג'יל". רוז לזלי.

יש בסדרה מספר נקודות תורפה, כמו קושי מסוים לעקוב ולזכור את כל מהלכי העלילה, הדמויות והיחסים בינהם. גם הדיאלוגים אינטנסיבים ולא מאפשרים אף לא איבוד ריכוז רגעי. ריבוי הטוויסטים, עוד בטרם מגיעים לנקודת האמצע של הסדרה, עשוי להוביל לירידת מתח ולפגיעה באמינות. גם הבחירה להפוך את שתי הגיבורות לסוג של וונדר וומן, ברוח עידן ה"מי- טו", כאלה שלא טועות אף פעם ויודעות הכל, הוא טעם לפגם, כמו גם הפלשבקים של איימי באמצעותם אנו לומדים שעברה עליה טראומה שמקשה עליה לשהות בצוללת סגורה השטה במעמקים ושמרמזים גם על מימד הומו-אירוטי ביחסים בינה לבין עמיתתה למשימה- מרכיבים נוסחתיים וקלישאתים שמוטב היה להמנע מהם.

כמו שכבר ציינתי, הסדרה מותחת מאוד וזאת מעלתה העיקרית ולא היה צורך להעמיס עליה אלמנטים נוספים שרק מחלישים את התוצר הסופי.

דירוג: