"משחקי שעשוע" הוא הסרט הכי טוב שאתם ממש, אבל ממש(!) לא תרצו לראות.
שלא תבינו לא נכון – "משחקי שעשוע" הוא סרט מצוין, אפילו אחד הטובים שנעשו, בנוגע לכל מה שקשור להיותו סרט ומעיד על שליטתו המופלאה של הבמאי מיכאל האנקה בכל רזי הקולנוע. מעבר לזה, הוא קשה מאד לצפייה ? אפילו בלתי ניתן לצפייה, אבל מומלץ לכל מי שלא מתרגש מאלימות סאדיסטית במיוחד. מדובר ברי-מייק (עיבוד מחדש) לסרט האוסטרי השערורייתי מ- 1997 (שגם הוא באופן מפתיע נקרא), "משחקי שעשוע". הסרט למעשה עוסק בנושא האלימות ואופן הייצוג שלה על מסך הקולנוע, ובעזרת הצגתה במלוא "תפארתה" מנסה האנקה, לחשוף את המציאות המטרידה שמאחורי אקט האלימות, ללא כחל וסרק, ולגרום לקהל הצופים הנאיבי להפנים את תוצאותיה הנוראיות של האלימות (אותנו הוא שכנע!).
גרסתו המחודשת של "משחקי שעשוע", כמו גם בגרסתו המקורית, נוצר כתגובה לסוג מאד מסוים של קולנוע שנוצר בארה"ב ? כזה שהוא אלים ונאיבי בתפיסתו את המציאות. ואכן, האנקה, בעזרת עלילה פשוטה למדי, אך עם זאת עשויה למופת, וללא אפקטים מיוחדים, מצליח להעביר את המסר באופן חד (כמו סכין ממש!) וברור, בקצב איטי במיוחד המקשה עוד יותר על הצפייה.
האנקה יוצר יצירת מופת מן המעלה הראשונה אשר מעבירה בקהל הצופים תחושת גועל וסלידה, אך בעיקר חוסר אונים למול מעשי אלימות. כאן המקום לציין כי מי שראה את "התפוז המכאני" של סטנלי קובריק (הגאון!), אולי יצליח להבין מה חווה גיבור הסרט לאחר שעבר את שטיפת המוח המפורסמת.
למרות "שמשחקי שעשוע" מציג כמה מטובי השחקנים בהוליווד, וכן מציג עבודה מדהימה של במאי מנוסה, נופתע מאוד אם הוא יוגדר ש"שובר קופות", שכן על אף היותו סרט פשוט מעולה, הוא היה ועדיין נותר מחזה אימים שרק מעטים יוכלו להישאר ולצפות בו לכל אורכו.
*כאן המקום לגילוי נאות: אחד מאיתנו (גיא), לא הצליח לראות את הסרט לכל אורכו ויצא לקראת הסוף בשל תחושת גועל וסלידה ? ולאחר שנשבע שהוא נרפא(!) והבטיח להימנע מאלימות לעד.
עלילת הסרט מתחילה בהצגתה של המשפחה הכי אמריקאית (כמו בסדרות הטלוויזיה הנאיביות משנות ה-80) וביציאתה לחופשה בבית הקיץ: ג'ורג' אב המשפחה, המגולם ע"י טים רות' (כלבי אשמורת, ארבעה חדרים), אן אם המשפחה, המגולמת ע"י נעמי ווטס (סימנים של כבוד, הצלצול) וג'ורג'י הילד המגולם ע"י דבון גירארט. במפגש עם השכנים החביבים עליהם הם קובעים משחק גולף למחרת בבוקר, אולם עוד באותו יום בעוד אן מכינה את ארוחת הצהריים, דופק בדלת ביתם פיטר (בראדי קורבט) שמסביר לה שהוא אורח של השכנים ומבקש ממנה ביצים. כאשר פיטר שובר פעם אחר פעם את הביצים ופול (מייקל פיט), חברו של פיטר, מצטרף לסצינה הביתית גם הוא, מתערב ג'ורג', בעלה של אן, אולם התערבותו מביאה להתפרצות של אלימות בלתי נתפסת וסיוט אשר נמשך ונמשך…
גם אם נרצה למנוע ספויילרים מיותרים, צריך ממש להתאמץ כדי להפתיע בעלילה של הסרט הזה. מאותו רגע בו מתגלה פרצופם האמיתי של הבחורים הצעירים המגיעים לבית המשפחה, ברור לצופה, גם לנאיבי ביותר, כי משהו מאד רע הולך לקרות, השאלה היא רק מתי ועד כמה רע. ואכן, במהלך כל הסרט, הצופה יושב כבול בכיסאו, חסר אונים כמעט כמו בני המשפחה עצמם, סחוט נפשית וכמעט גם פיזית, ורק מייחל שכל הסיוט הזה יגמר. איך הוא נגמר ומה קורה תוך כדי אולי יפתיע ואולי גם לא, אבל את זה כבר נשאיר לצופה האמיץ שבחר להתמיד בסרט ולראותו עד הסוף (במהלך הקרנת העיתונאים בה נכחנו, רק מעטים, מאלה שהתיישבו באולם, נותרו ישובים עם הדלקת האורות בסיומו של הסרט).
ליהוקם של השחקנים המופיעים במשחקי שעשוע אינו עניין מקרי, שכן האנקה הודה כי התנה את הסכמתו ליצירת רי-מייק לסרטו הקודם בכך שאת דמותה של האמא, אן, תגלם נעמי ווטס. ואם אתם שואלים את עצמכם אם זו הייתה התעקשות חיובית, אז התשובה היא כן ? מאוד! נעמי ווטס תפורה על התפקיד (אולי היא כבר התכוננה לתפקיד המופתעת ב"הצלצול"…) ונוכחותו הכה חזקה של טים רות' במשחק משכנע למדי ? עושים את שלהם. ובתפקיד ההפתעה ? מייקל פיט (חולמים, הכפר, ילד רע) בתור הילד הטוב עם הטוויסט המופרע, ולצידו בריידי קורבט אשר מצליחים ליצור אווירה נוראית אך גם משכנעת ביותר ?משחק פשוט מעולה (אחחח, איזה צמרמורת ? פשוט מצוין!).
בלי לנסות להתפלסף יותר מידי, מדובר בעלילה מאד פשוטה, עם קו ישר שלא מותיר דמיון רב לסוף (למרות הפתעה מאוד מוזרה לקראת הסוף ? לא נקלקל!). אולי הדבר הבולט ביותר ב"משחקי שעשוע" הוא היעדרה של אלימות נראית לעין, (מוזר ? נכון?) ובמקום זאת הצופה יזכה רק לשמוע את האלימות, ולראות את תוצאותיה המזוויעות, של האלימות המתרחשת, וכן בנוכחותה הקשה שלה בלי יכולת לברוח למחשבות טובות יותר – כך, שאפקטים גרנדיוזים לא תראו. יחד עם בימוי ועריכה מעולים, הסרט מדייק בכל דרך אפשרית בהעברת המסר והעוצמה ? וכל זה בתקציב ממש דל (או לפחות כך זה משתמע).
הסרט משחקי שעשוע מדמה מצב אפשרי של כל משפחה אמריקאית ממוצעת, וזו הסיבה שאולי הוא מזעזע כל-כך. אנשים שמעריכים סרטים טובים, בימוי מדויק, צילום פשוט גאוני ומשחק מבריק ייהנו מהסרט אבל כנראה שלא יצליחו להתחמק מרגשות אשמה וגועל לאחריו או במהלכו, ואולי גם לא יצליחו לראות אותו לכל אורכו. בהחלט לא סרט לילדים, וגם לא לנשים בהריון או אנשים שחוו טראומות אלימות בעצמם. או במילים אחרות ? לא כך אחד מסוגל לראות את הסרט הזה ולצאת שפוי. ראו הוזהרתם.
דירוג: 
משחקי שעשוע
ארה"ב, 2008
111 דקות.
הפצה: סרטי יונייטד קינג, החל מ- 7.8.2008 בקולנוע
בימוי:
טימור מיכאל האנקה
תסריט:
מיכאל האנקה
שחקנים:
טים רות'
נעמי ווטס
מייקל פיט
בריידי קורבט
לא הולך לראות את הסרט הזה!
לא אמרת מילה על הסרט המקורי אותו ביים גם הנקה.האם הגרסה האמריקאית עולה על האוסטרית או שמה להפך?
לא ראיתי את הגרסה החדשה אבל קשה לי להאמין שהיא יותר טובה מהגרסה האוסטרית.סרטים אלימים לרוב נראים ונשמעים יותר טוב בשפה ארופאית או אסייתית.אנגלית…המ..
חיפאי יקר,
תודה על התיחסותך, ולשאלתך הנדרשת עד מאוד:
שאלתך מאוד במקום משום שגם לטעמנו (גם נטלי, עימה כתבתי את הביקורת יחדיו) בחינה והשוואה לסרט המקורי הינה כורח מן המציאות.
אולם, אהיה כן ואומר שלאחר שצפינו בגירסה המחודשת, לא יכולו אפילו לחשוב על לצפות במחזה אימים שכזה פעם נוספת, ולו רק בגלל "הקטרזיס החמקני" (בתור מישהו שצפה בסרט אני מתאר לעצמי שאתה מבין למה אני מתכוון ואין ברצוני להרוס ליתר הקוראים שטרם צפו בסרט) אשר "שבר" אותנו לחלוטין.
אני מבין שיש מקום להשוואה – והיא אף מהווה נדבך משמועתי בביקורת, אך הפעם היינו חייבים "לוותר" לעצמנו. מקווה שאתה ויתר הקוראים המתעניינים תוכלו לסלוח לנו.
נ.ב: נשמח מאוד אם תצפה בגירסה המחודשת ותתן רשמים משלך.
ושוב תודה
גיא
כל כך מדוייק.
ראיתי את הסרט היום בשעה 22:00, פריים טיים קולנועי, ולמרבה הפלא אף אחד לא עזב את האולם. להיפך, כולם היו מאוחדים בעינוי. תהיתי לעצמי איך הם מחזיקים מעמד, כי אפילו לי היה קשה, ואני חובבת גדולה של הז'אנר.
מה שמיוחד בסרט, הוא שלסרטים אמריקאיים (הוליודיים בעיקר) יש איזו תבנית, אפילו בסרטי אימה.
בסרט הזה נשברו כ-ל החוקים. מתשחק לי מאוד לפרוק ולערוך רשימה שלהם, אבל אתאפק למען אלו שלא צפו וטרחו לקרוא את הביקורת הנ"ל…
בכל אופן, אי אפשר להגיד שזה סרט רע, למרות שהוא עושה לך רע, ומצד שני נראה לי שזה לא אנושי -להמליץ- על הצפייה בו…
פשששש!!
באמת!
שנינו מסכימים עם כל מה שכתבת – כ"כ נכון.
באמת כולם נשארו?!…. בטח נפלת על כנס של S&M.
🙂
חחחחחח!!!!!
כנראה!! D:
אגב, כמה הצלחתם לקלוט מהקשקוש הפילוסופי בסוף?
וכמה הוא רלוונטי לסרט לפי דעתכם?
אכן, גאוני, משחק אדיר בעיקר של מייקל פיט. באמת לא כדאי לתת ספויילרים אבל הבמאי בהחלט מכניס את הצופה לאווירה.
אם היה קשה לצפייה? בכלל לא, ראינו הרבה יותר קשים מזה (סדרת המסור)… מומלץ לצפייה גם לבעלי לב חלש
סרט חרא זבל לא שווה צפיה אלימות נוראה משחיט את הנפש רוצח את העור שובר את הרגליים (גם שובר קופות) יותר שמן מלירן גולן וגם יותר מפחיד
צפיתי בסרט היום ונוכחתי לשמוע שלוש תגובות: 1. הסרט "מפגר"(כולל צחוק משועשע) 2. הסרט "גאוני" 3. אני לא מסוגל לצפות בסרט. אכן מדובר בסרט מעורר אבל לדעתי מי שיוצא ממנו ואומר שהוא מפגר לא הבין אותו לעומק. מי שיוצא ממנו וטוען שהוא גאוני זה מפני שהוא לא ממש הבין אותו ואם הוא לא הבין אותו אז כנראה שמדובר בסרט גדול… בקיצור אנקה יצר יצירת אומנות שבלתי ניתנת לפרשנות אחידה בעיני רבים או שהוא פשוט סדיסט מטורף או לפחות רוצח לשעבר. תראו את הסרט כי מדובר באחד שיזכר לעוד שנים רבות- לדעתי המטרה של אנקה הייתה ליצור חוסר וודאות במוחו של הצופה ולגרום לצופה להאמין שהוא מבין מה קורה מולו על המסך, התוצאה: הוא מנסה להתמודד ובסוף יוצא בתחושה רעה שהוא צוחק מאלימות אכזרית- רציתם entertainment קיבלתם!
ביקורת כל כך גרועה הרבה זמן לא קראתי, מילא הייתה בסרט אלימות, מילא היה בו רוע, מילא היה בו משהו מלבד חמישה אנשים משעממים ומוסיקה נוראית, אולי, אולי לא הייתי עוזב חצי שעה לפני הסוף
כשבחור שמן החל לנחור לצידי בדקה השלושים של הסרט הבנתי שמזה לא ייצא טוב, כשחצי מהאולם היה עוסק בהודעות לחברים ולחברות שלו, ו15 אנשים יצאו מהאולם בשלבים שונים, וזה רק מה שהספקתי לראות כי אחריי, לך תדע כמה עוד יצאו
אבל, לא באתי לספר לכם כמה הסרט עניין את הקהל שכנראה לא נופל בהגדרה שלכם ל"אנשים שמעריכים סרטים טובים, בימוי מדויק, צילום פשוט…ועוד חארטות", באתי לספר לכם מה אני ראיתי, משחק באנאלי ברמה של ניצבים בפרסומת של שני האשכנזים בלבן, אבא פתטי ועלוב, האמא הילד והכלב עוד יכולים לקבל הערכה בינונית מינוס איפשהו, בעיקר הכלב, בעיקר כשמת
לא יודע לגבי הצילום, זה שהבמאי לא הראה את המכות…אין לי עוד כוח לכתוב, בוא נסכם את העניין, זה הסרט הכי גרוע שראיתי אי פעם על מסך קולנוע כלשהו, איפשהו, מתישהו, אתם חבורה של פלצנים סוג ג', שאוהבים לבלבל את השכל, וביקורת הסרטים הכי לא קשורה לעולם שאי פעם עלתה לאינטרנט, ובמילה אחת
אתם גרועים כמו הסרט
נ.ב, וגם ילד בהריון שגדל אצל אמא טאליבן היה נרדם באמצע הסרט
ניר מלצקי היקר,
תודה על תגובתך.
חבל לנו שלא אהבת את הסרט, וזה מובן לגמרי, אבל חבל לנו עוד יותר שמכיוון שכ"כ לא אהבת אותו החלטת משום מה לרדת לפסים אישיים – זה לא הכי נעים… יושבים שני אנשים עם רגשות מאחורי הביקורות.
ועוד דבר – מטרת הסרט הייתה להשפיע על אנשים בדיוק כמוך, שכל מה שהם רוצים לראות בסרט זה את האלימות. בימאי הסרט רצה להראות לצופים כמוך (במיוחד, אבל לא רק) שלאלימות יש גם צד מאוד רע, ולכן הוא "זיקק" מתוך האלימות רק את הפן הרע שלה, ללא הפן "החיובי" – כלומר ה"אקשן" – כמו שהיית קורא לזה.
מסתבר שהוא לא הצליח להגיע אליך, וחבל…
ודבר אחרון, תן לי לנחש – אתה בטוח מאמין בלב שלם שהסרט פרדי נגד ג'יסון והמנסרים מטקסס 4 אלו יצירות מופת והסרטים הכי טובים שנעשו אי פעם, ואם אשאל אותך מה דעתך על קובריק – תחשוב בוודאי שאני מדבר על מחלת עור נוראית… אבל לא נורא, עם קצת ראש פתוח, ופה פחות שלוח רסן – אני בטוח שיש לך סיכוי לאהוב קולנוע איכותי ביום מן הימים.
נ.ב: אנחנו מתגעים בהיותנו פלצנים סוג א' ולא פחות!!
גיא
א' אתה או מי שמחק את התגובה שלי, פחדן
ב' אני ממליץ לך על האגדה, 'בגדי המלך החדשים', אולי תבין ממנה כמה דברים על עצמך, אתה הרי מומחה בהבנה של דבר מתוך דבר