"צ'יקו וריטה" – ביקורת

"צ'יקו וריטה".

"צ'יקו וריטה".

קיץ חם בפתח ובתזמון מושלם מגיע סיפורם של צ'יקו וריטה, סיפור מלא אהבה, תשוקה וקצב קובני. "צ'יקו וריטה" הוא סרט אנימציה רומנטי, שעלילתו מתרחשת בין ניו יורק לבין קובה שלפני פידל קסטרו, ובתקופה בה התגלה לעולם יופיה של המוסיקה הקובנית. מדובר בסרט מרגש ומקסים שהפן האנימטורי שבו רק מעצים את היצירתיות והחיות המאפיינת את מערכת היחסים בין שני הגיבורים וכן בינם לבין המוסיקה הקובנית הממלאה את חייהם.

הסרט הינו תוצר של שיתוף פעולה בין פרננדו טרואבה, במאי ומפיק סרטים שעבודותיו היו מועמדות לפרסים רבים, ובין חבייר מריסקל, מעצב ואמן מוערך. מטרתם של טרואבה ומריסקל הייתה להביא לחיים את הוואנה של סוף שנות ה- 40', שהיוותה תקופה נדירה לעיר מבחינה ויזואלית ויצירתית. על ידי מיקוד העלילה בסיפור אהבה, הצליחו טרואבה ומריסקל לשלב את היצירתיות והיצרים שאפיינו אז את קובה ומאפיינים עדיין תרבות לטינית וחמה, שעקב מצבה הפוליטי קצת נשכחה מן העולם. התוצאה מקסימה ובהתאם כיכב הסרט כבחירה הרשמית של פסטיבל טורונטו, זכה בפרס הגויה וקיבל מועמדות לפרס האוסקר כסרט האנימציה הטוב ביותר לשנת 2011.

השנה היא 1948 ורגע לפני שמגיע קסטרו, נועל את קובה מפני העולם ועוצר את פיתוחה, הוואנה היא עיר שוקקת ומלאת תיירים המגיעים אליה על מנת לטעום מהאקזוטיות שלה. זו התקופה בה המוסיקה הקובנית זוכה להכרה והערכה עולמית ומוסיקאים קובנים נחשבים לחדשניים ומבוקשים. בין האומנים המבקשים לפרוץ לעולם הגדול, נמצאים גם גיבורי הסיפור- צ'יקו, פסנתרן בחסד וחם מזג, וריטה, זמרת צעירה, יפה ומוכשרת. המפגש בין השניים מוליד ניצוצות רגשיים ומוסיקליים ומכאן נורית יריית הפתיחה לסיפור אהבה סוחף ובלתי אפשרי. צ'יקו וריטה מתאחדים ונפרדים שוב ושוב, כאשר הם מלווים בחלומות גדולים על הצלחה ומונעים על ידי לב פזיז, מלא תשוקה ומקצב קובני לוהט וסוחף.

האנימציה של הסרט אינה מובנת מאליה: הדמויות משורטטות בקווים כלליים למדי וכך מייצגות יותר סכמות אנושיות מאשר דמויות מפורטות. בתוספת העובדה שמלכתחילה שימוש בכלי אנימטורי יוצר מרחק בין הצופה לסיפור, היה אפשר לחשוב שהבחירה להציג את הדמויות בקווי מתאר גסים למדי יהיה בעוכרי הסרט. עם זאת, לא כך הדבר. התווים הכלליים מאפשרים לסרט להציע יצירה שהנה גדולה מהדמויות עצמן והיא מחווה להוואנה ולתרבות הקובנית. צ'יקו וריטה הן בהחלט שתי דמויות קוסמות וסיפור אהבתם מרגש וסוחף, אך הסרט כולו מתעלה מעל סיפורן ומעניק לצופה תחושה ואווירה של קסם ולהט וכך התוצאה הסופית מוצלחת וסוחפת.

בסרט, שעיסוקו בתקופה בה גילה העולם את התרבות הקובנית, מוקדש מקום להצגת התרבות האמריקאית והתוצאה אינה חיובית. העלילה מדגישה באופן בוטה את הפטרונות שבתרבות זו ומבליטה את הזרות וקלילות הדעת שלה. ביקורת זו אינה שמורה לכלל התרבויות הזרות המוצגות בסיפור והיא לא מופיעה כאשר מתמקד הסרט לרגעים בתרבות האירופאית ויחסה לטעמים הקובנים. לצד יחס זה, נעשה בסרט שימוש בעיר ניו יורק כעיר מפתח המקבילה להוואנה. הוואנה משמשת כמגרש המשחקים האחורי והמרגש של התפוח הגדול, שבתמורה מחזיק במפתח להגשמת החלומות הנרקמים בה. ההשוואה שנעשית בסרט בין שתי ערים אלה הופכת מרתקת כאשר פוגשים לראשונה באיוריה של רחובות ניו יורק. השוני בין שתי הערים נובע כמעט רק מגודלן אך למעשה מבחינה ויזואלית אין הבדל משמעותי בין השתיים מבחינת צפיפות או כרזות השיווק והפרסום המציפות כל חלקה טובה. מעניין לבחון את האופן שבו מרכיבים זהים נתפסים ומשפיעים אחרת כתלות בגובה הבניינים שלצידם הם מופיעים. מה שנתפס כחם ואמיתי בהוואנה, הופך מנוכר ועסקי תחת גודלה של ניו יורק, שבהתאמה מלווה בגוונים מונוכרומטיים יותר מאלה הקובניים.

"צ'יקו וריטה".

"צ'יקו וריטה".

נקודה מעניינת נוספת היא הסטריאוטיפים המגדריים בהם נעשה שימוש די נרחב בסרט. בעוד רובם מתקבלים כדרך לאפיין עלילה המתרחשת בתרבות לטינו חמת מזג, הפער בהצגת המיניות מעלה בכל זאת סימן שאלה. כסרט המיועד למבוגרים, העלילה אינה נרתעת ואף נעזרת בהצגת מיניות, אך מעניין לראות שגם בעולם האנימציה השמרנות הבסיסית נשמרת ובעוד עינטוז ועירום נשי מתקבלים בברכה, העירום הגברי מוגבל לחלק עליון בלבד.

מילה אחרונה ונכבדת על המוסיקה המשגעת של הסרט. מאחר ומטרת הבמאים הייתה לשקף תקופה שהיוותה פריצת דרך בדרכה של המוסיקה הקובנית, מוסיקה זו היא מרכיב עשיר ונכבד לאורך כל העלילה. כתוצאה זהו סרט חובה לחובבי ג'ז ומוסיקה קובנית, אך מתאים גם לאוהבי מוסיקה בכלל שכן הוא כטיול בהיסטוריה של התחום ונעשה בו כבוד גדול לענקים כגון צ'רלי פרקר ודיזי גילספי. גם צ'אנו פוזו, מחלוצי המוסיקה הקובנית שהתקבל במערב, מככב בסרט ועמו כל המקצבים הלטיניים והאפריקאיים שנגלו אז לעולם הרחב. אסטרלה מורנטה, אחת מזמרות הפלמנקו המובילות, שגם הופיעה בישראל, מגיחה גם היא בתפקיד עצמה.

לסיכומו של עניין מדובר בסרט מקסים, מתאים למזג האוויר הלוהט ואף מתחרה בו על ידי הגשת קוקטייל של יצרים וקצב, המקבלים כנפיים בזכות האנימציה המיוחדת.

דירוג: ★★★★☆

צ'יקו וריטה
ספרד, אנגליה, 2010
הפצה: עדן סינמה, החל מה-28.06.2012 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע.
קדימון:

בימוי:
טונו ארנדו
חבייר מריסקל
פרננדו טרואבה
תסריט:
איגנסיו מרטינס דה פיצ'ון
פרננדו טרואבה
קולות:
לימרה מנסס
אמר שור אונייה
מריו גוורה

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?