הכי הרבה אני אוהב אותי (2015)

הסיפור שטרם סופר על יצירת שירי הילדים שגדלנו עליהם, ועוסקים ב"אני".

שירי "הכבש ה-16", ו"והילד הזה הוא אני", לצד שירי הילדים של אריק איינשטיין, חוה אלברשטיין, מתי כספי ואחרים, הם כבר מזמן קלאסיקה ישראלית. כמעט כל אחד יכול לצטט לפחות שורה או שתיים מ"הילדה הכי יפה בגן", "גן סגור", "ברקים ורעמים", ו"איך שיר נולד"; או לעצום עיניים ולראות בעיני רוחו את החלונות המצוירים בסדרת "והילד הזה", שבו יהודה אטלס סיפר לנו בחרוזים כנים ונוגעים ללב, איך נראה באמת עולמו של ילד.
שני דורות של ילדים כבר גדלו - ועדיין גדלים - על השירים האלה, אבל מעטים מכירים את הסיפור שמאחוריהם. סרטו של הבמאי תום שנאן, יוצא לחשוף את המהפכה הנסתרת מהעין, שעומדת בבסיסם. יוצרי השירים הרי גדלו בעצמם על שירים כמו "אנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות בה", אבל החליטו להנחיל לילדיהם ערכים שונים לחלוטין, כאלה המגולמים בשורות כמו "הכי הרבה אני אוהב אותי".
באמצעות ראיונות עם יהונתן גפן, יהודה אטלס, יוני רכטר, חוה אלברשטיין, מתי כספי ואחרים, מביא הסרט את הסיפור שטרם סופר על יצירת שירי הילדים שגדלנו עליהם. לצד הראיונות, נחשפים סרטים ביתיים וחומרי ארכיון, והצופה יוצא במסע מוסיקלי אל ימיו הראשונים של דור ה"אני".