למה עזבתני (2015)

נער דחוי משולי החברה, מגלה גבר זר ומנוכר, החולש על סמטאותיה של עיר מטונפת. בדבקות עיקשת מכניס עצמו הנער תחת כנפיו.

מוחמד, נווד בארצו ובשפתו, חי מחוץ לסדר של הדברים; כבנו של משתף פעולה לשעבר, הוא מודר על ידי ערבים ויהודים כאחד, לא ניתן לשייכו או למקמו באף אחד מצדי המתרס, הוא מאתגר ושובר את הגבולות ולכן אין לו מקום בחברה. מושלך מן העולם, הוא חי באינטנסיביות בצד החיים, בתוך שטח הפקר לימינלי. חייו הם חיים חשופים, פגיעים, פרוצים לכל התערבות, דמו מותר. גורביץ, הוא האני האחר, נווד מבחירה; פרש בודד הרוכב על אופנועו עמוק אל תוך הקרביים של העיר, דרך הסמטאות האחוריות של חנויות קצבים ומסעדות גורמה, להשחיז את סכיניהם וכליהם של בעלי העסקים. כמי שבחר בפרישות באופן רצוני, הוא שולט במרחבים וחולש בהם בביטחון. חריגותו מקנה לו בעיניו של מוחמד מעמד של קדושה; הוא לא רק אדם וגבר, אלא אידיאל. אלוהים. ומוחמד מבקש להיכנס תחת כנפו. בתוך הגיהינום האורבני והכאוטי הזה, הידע המוחלט, ההגמוניה וההרמוניה קורסים. השפה, המגדירה, הנותנת משמעות וסדר, מתפרקת. הרעשים הבנליים הופכים למוסיקה: מדממים, צורמים, הם אינם נותנים מנוח או הקלה, הופכים את החוויה בסרט לסומטית. א-מילולית, ועל כן בלתי מוגדרת. הכל עולה ועובר דרך הגוף; הרעש, לא כמו המילים, הוא מידי. כאן ועכשיו. חודר אל תוך הגוף. נחרט בו. פוצע אותו. מתוך הברוטליות של הרעש, תהדהד בקול הצרחה האילמת של השקט.