התחנה האחרונה 174 (2008)

ריו דה ז'נרו, 1983. מאריסה, צעירה בשנות העשרים המוקדמות לחייה מניקה בצריף עלוב את תינוקה בן השלושה חודשים, אלסנדרו. לפתע נפרצת הדלת וברון הסמים מלקה נכנס לגבות חוב סמים. כיוון שלמאריסה אין כסף, התינוק נלקח מזרועותיה וגדל ...

ריו דה ז'נרו, 1983. מאריסה, צעירה בשנות העשרים המוקדמות לחייה מניקה בצריף עלוב את תינוקה בן השלושה חודשים, אלסנדרו. לפתע נפרצת הדלת וברון הסמים מלקה נכנס לגבות חוב סמים. כיוון שלמאריסה אין כסף, התינוק נלקח מזרועותיה וגדל אצל מלקה. מנודה הן על ידי הקהילה והן על ידי חסרי הבית, למאריסה לא נותר דבר מלבד הזיכרון של אלסנדרו. היא מתחילה לפקוד אחת מכתות האווגליסטיות הרבות המשגשגות ברחבי העיר - הנחמה היחידה לאובססיה שלעולם לא תחלוף ולצלקת שלעולם לא תחלים: להתאחד עם בנה האבוד.

עשר שנים מאוחר יותר, בצדה השני של העיר, סנדרו בן העשר רואה את גופת אמו שנדקרה על ידי שודד שרועה על רצפת החנות שלה. הוא נאסף על ידי דודתו, אך הנער אינו מרגיש רצוי בביתה ומחליט לברוח. הוא מצטרף לחבורת ילדי רחוב שפותחים לו דלת לעולם של סמים וגנבות קטנות. במהרה סנדרו לומד את חוקי ההישרדות של הרחוב, פוגש את חברתו הראשונה, ולמרות שהוא אינו יודע קרוא וכתוב הוא חולם להפוך לראפר מפורסם. דמות האם היחידה שהוא מכיר היא וואלקריה, ליידי עשירה שהפכה לעובדת סוציאלית, אשר מביאה בכל לילה אוכל לילדי הרחוב.

מאריסה חוזרת לקהילה שלה לחפש אחר בנה כשהיא שומעת על מותו של ברון הסמים, ולומדת כי כל מי שהיה עמו נהרג למעט בנה, אלסנדרו, שנמלט.

סנדרו ואלסנדרו נפגשים, ראשית ברחובות ומאוחר יותר במוסד לעבריינים צעירים. מאריסה מוצאת את סנדרו וטועה לחשוב שהוא בנה האבוד אותו חיפשה כל השנים. מערכת יחסים מרגשת ועזה מתחילה לצמוח בין הילד לאישה שמגיע לשיא טרגי ביוני 2000, בחטיפת אוטובוס 174 אשר שודרה בשידור חי במשך שש שעות ושיתקה את ברזיל כולה.