ליליאן. משוררת (2016)

סיפורה של המשוררת המזרחית ליליאן לוי, שנדחתה על ידי הממסד בישראל וברחה לפריס.

בשנות ה-70, קנתה הזמרת הצרפתיה עמנואל טיבוֹ את עולמה בזכות להיט ענק בשם "Ma Vie" ("חַיַי"), ובן-לילה הפכה לכוכבת ענקית בצרפת.
מי שכתבה את "חיי" היתה ליליאן לוי, משוררת ישראלית שלא היתה מוכּרת בישראל.
כל חייה של ליליאן היו חיפוש אחר המקום שיהיה לה בית. מקומות שהיו אמורים להפוך לה קרקע פורייה לנטיעת שורשים היוו מקור לסבל, וכך מציאת ״בית״ היה למשאת נפש עבורה.
לילאן נולדה ביום הפַרהוּד הנורא, בו התבצעו פְּרעות בקהילת יהודי עיראק, ומצעירותה חיה בנדודים שלא הסתיימו עד מותה ממחלה קשה.
הנדודים והזרות היוו מקור השראה לשיריה, אבל בישראל לא הכירו בה כיוצרת ולא העריכו את פועלה, מה שהסב לה צער גדול וכאב שהשתלטו על חייה.
בשנות החמישים, כשהגיעה לישראל, שנחשבה עבור יהודי עיראק לארץ המובטחת ולבית האולטימטיבי - נתקלה בחומה בצורה של גברים מקומיים ששלטו בשיח התרבותי. הישראלים סירבו להתייחס ליצירתה ולהכניס אותה למעגל ההכרה.
היא עזבה לפריז, שם פגשה את בעלה - מפיק מוסיקלי שקידם את הקריירה שלה, אלא שגם שם לא מצאה נפשה מרגוע והיא המשיכה לשאת את כאב הנידוי, שהתערבב בטרגדיה אישית גדולה.
מי שהתוודע לשיריה מספר על משוררת פורצת דרך, מסעירה, יצרית, מרגשת ומלאת תעוזה. יוצרת שידעה לעמוד על שלה ולא נכנעה למוסכמות של החברה הפטריארכלית, הלבנה. שלא נרתעה מהמישטור ולמרות זאת נמחקה וגאונותה לא עזרה לה מול גדרות התיל של הממסד הספרותי.
האם ליליאן היתה? החוקרים שקראו את יצירתה ורותקו לשיריה, היוצרות שהושפעו מהדהוד שיריה, ויצרו בהשראתה - כל אלה מתכנסים כדי לספר את הסיפור שלה. הסיפור על נשים יוצרות רבות שלא זכו להכרה ונעלמו.