הפילגש (2023) למקצוענים: איך צולם, פרסים, הצלחה, טריויה, ציטוטים, פסקול

דילוג מהיר בעמוד זה: עלילה דבר הבמאי/ת תקציר קצר חדשות
פרסים והצלחה עריכה

יודעים באילו פרסים זכה "הפילגש"? באפשרותכם לעדכן אותנו.


הפצה בקולנוע:
07.03.2024 (ישראל)

קופות הקולנוע: מכירת כרטיסים והכנסות

אין לנו את המידע הזה, אבל אם לכם יש, באפשרותכם: לעדכן אותנו.

קו סיפורי #תקציר עלילה, עריכה
אלה היא מלבישה בתיאטרון שמנהלת רומן עם אסף, מחזאי מוערך אבל נשוי. כשאסף נפטר, היא נאלצת להגיע לשבעה מבלי שאישתו ובני משפחתו ידעו את הסוד, אך במקביל היא נלחמת על מנת לקבל את ההכרה בכאבה. (מאת צוות אידיבי)
דבר הבמאי/ת עריכה
את התסריט התחלתי לכתוב בעקבות פרידה מאהוב סודי, הרגשתי שהקרקע נשמטת תחת רגליי אך כיוון שאף אחד לא ידע על הקשר, לא יכולתי לשתף בפרידה ונאלצתי להמשיך לתפקד כרגיל. מצאתי את עצמי צועדת ברחובות תל אביב עם לב שבור וחיוך מאולץ על הפנים. הביך אותי לספר שהייתי "מקום שני" בחייו של מישהו, אבל העדפתי מקום זה מאשר לוותר על האהבה שהייתה לי. מבחינתי היה מוסרי יותר להיות נאמנה לרגשותיי מאשר לציית למה שהחברה מגדירה כמוסרי. ידעתי שממבט חיצוני הדברים נראים אחרת.

עם הזמן גיליתי שסביבי מתהלכים אנשים רבים עם כאב לב שהם מחזיקים בבטן.

הצורך למצוא מקום שבו נכון לבטא כאב אסור זה – העסיק אותי, ו"פילגש" מספר את סיפורה הדומה-שונה של אלה, מלבישת תאטרון שהגבר הנשוי עמו היא מנהלת רומן – מת במפתיע.

הסרט מתחיל כשאלה מגלה שאסף מת וכיוון שלא הודיעו לה היא מפספסת את הלוויה שלו, תחושת פספוס שמהדהדת את ההחמצה שאלה חשה לגבי הקשר עם אסף, ולגבי חייה. תחושת העצב והצורך להתאבל מניעים את הסיפור ומייצרים פער בין עולמה הפנימי של אלה לעולם החיצוני, פער שבו אלה נאבקת במשך כל הסרט.

תל אביב כעיר מספקת מקום בו קל לשמור על דיסקרטיות ולהשתלב בזרם התנועה. התיאטרון הינו מוסד שמצד אחד ״תקוע״ ומצד שני לא יציב, בולע לתוכו יוצרים העונדים מסיכות ומתחלפים כל עונה. בסיפור שלנו התיאטרון הוא המקום היחיד בו אלה ואסף יכלו לקיים את הקשר בשלמותו, המקום בו הקשר הזה היה חי, ולכן אלה לא תוותר עליו, אך מנגד היא נמשכת כל העת אל העולם האחר של אסף, העולם ה"אסור" שהיה מחוץ להישג ידה כשאסף היה חי, ועכשיו, בתקופת השבעה, פתוח בפניה. אלה נחושה, דווקא עכשיו, לא לקבע את גורלה כפילגש, והיא יוצאת למסע כמעט מתריס, במטרה לקבל הכרה באהבה שהייתה להם, ומקום באבל המשותף.

הסרט הוא "סרט דמות"- מועבר רק דרך עיניה ומנקודת מבטה האישית, אנו חווים את עולמה מתוך עומק רגשותיה, דמיונותיה צפים ועולים בדיסוננס לריאליזם שבסרט.

אלה היא דמות מקאברית – היא מתאבלת ומסתירה את האבל בו זמנית.

השבעה מספקת קרקע לסיטואציות אבסורדיות בהן מוצאת רגעים משותפים עם האנשים הכי קרובים לחייו של אהובה, כשזהותה נותרת נסתרת בפניהם. הפער בין מה שידוע לצופה לבין שידוע לדמויות מקנה לסרט טון הומוריסטי שבוחן את משמעות תפקיד הפילגש.

מבחינת העיצוב האמנותי – עולמה המדויק והסימטרי (שחור ולבן) של נטשה, אשתו החוקית של אסף, שבו כל דבר נמצא במקום אליו מיועד; מהרהיטים המסודרים, הקריירה המשגשגת ועד לזוגיות שנדמית מבחוץ כמושלמת, מגיע בדיסוננס מול זה האפור של אלה, שבו דבר לא מתפקד כראוי – מהמקרר המקרטע, ועד לניסיונה חסר הסיכוי לעמוד בדרישות ההפקה או לנהל זוגיות "נורמטיבית".

ב״פילגש״ ניסיתי להמשיך ולפתח את השפה שיצרתי בסרט הגמר שלי "על מרתה לעוף" ושמאופיינת על ידי עולם היפר ריאליסטי כשהפעם הוא מתגלה בצורה של עולם פנימי שחור ומורבידי שמפריע לתפקודה של אלה ברגעים לא צפויים. ככל שהתהליך מתגבר הוא מוצא גם ביטוי פיזי בדמות פס לבן שצץ פתאום בשיערה של אלה ודימום טורדני ולא מוסבר מאפה. (מאת יחסי ציבור)

פסקול

עריכה

אין לנו את המידע הזה, אבל אם לכם יש, באפשרותכם: לעדכן אותנו.

ניתוח

עריכה
ידוע לכם על שגיאות בעמוד זה? אתם בעלי הזכויות על כותר זה וברצונכם להעשיר את עמוד זה? באפשרותכם לעזור ולשפר את אידיבי באמצעות עריכת עמוד זה, בחינם ובקלות: לחצו על הכפתור מימין.