אנצאר (2022)

סיפורו של מחנה השבויים היחיד שהקימה ישראל בשטח לבנון. הסרט מגלה כיצד התקבלה ההחלטה על הקמתו, דרך נקודות ציון משמעותיות בציר הזמן ועד להחלטה לסגור אותו על רקע עסקת ג'יבריל, שבמסגרתה שוחררו 1,151 אלפי עצורים, תמורת 8 חיילי צה"ל שנפלו בשבי.
בשיאו, הכיל המחנה כ- 7,000 עצורים, שכל אחד מהם נשא עימו את הזיכרונות הקשים זמן רב לאחר סגירת שעריו, ורוחו של המחנה עדיין ממשיכה לרחף במזרח התיכון.
הסרט מביא עדויות דרמטיות הנחשפות לראשונה, הן של החיילים והן של העצורים הפלסטיניים ששהו במחנה, ולראשונה נחשפים חומרים ארכיוניים מתוך המחנה.

בין המרואיינים:

גיל באואר, קצין הקבלה של אנצאר, חי בקנדה כבר 37 שנים, מאז שחרורו מצה"ל. שירותו באנצאר עדיין רודף אותו ולא מרפה, גם לא מה שעשה שם לעצורים במחנה.
סיגל טובבין, הייתה אחת הנשים הבודדות ששירתו באנצאר ואחת הבודדות ששרתו בשטח לבנון. המראות, הקולות והפחד שחוותה שם עדיין מלווים אותה, ולראשונה היא מספרת על התקופה שטלטלה אותה
סא"ל (במיל.) דוד אוחיון, המפקד הראשון של מחנה אנצאר, מספר לראשונה על מכלאת הילדים במתחם, אלו שכונו "ילדי אר.פי.ג'י", ומספר בכאב על ההתמודדות עמם אז, ובעיקר- עם עצמו כיום.
בנוסף, משלב הסרט גם ראיונות עם ילדי אר.פי.ג'י, שהיו עצורים במחנה וכיום חיים בדרום לבנון.
סופו של הסרט חושף את הצופה למפגש בין ד"ר אחמד עיסמאיל קרג'ה מחלול, שהיה עציר במחנה, לבין רס"ן (במיל.) מיקי בן-אבו ששירת באנצאר ושנפגשים לראשונה כעבור 40 שנה במעבר בית-לחם.