ויתברך בזרעו (2020)

בישראל, הורים ששכלו את בניהם במהלך שירותם הצבאי רשאים לתרום את זרע ילדיהם המתים לנשים המבקשות להרות, כדי להבטיח את המשכיות ילדיהם דרך נכדים. הסרט חוקר את הקשר בין שכול לבין הדחף להתרבות במדינה המצולקת מאובדן, ושואל: האם י...

בישראל, הורים ששכלו את בניהם במהלך שירותם הצבאי רשאים לתרום את זרע ילדיהם המתים לנשים המבקשות להרות, כדי להבטיח את המשכיות ילדיהם דרך נכדים. הסרט חוקר את הקשר בין שכול לבין הדחף להתרבות במדינה המצולקת מאובדן, ושואל: האם יש לנו הזכות להתרבות מהמתים תוך דחייה של הסופיות הנכפית על ידי המוות? האם יצירת חיים חדשים יכולה להפיג את הכאב?
הסרט מביא שלושה סיפורים על החיים שאחרי המוות. הוריהם של הנופלים יוצאים למסע על מנת לעשות שימוש בזרע המוקפא של בניהם להעמדת צאצאים כאשר בדרך עליהם לתבוע בבית משפט בעלות על הזרע, בקשה אשר לרוב נענית. לשלושת הסיפורים נקודת מוצא דומה אך המסע של גיבוריהם שונה; הזוג הראשון נדחה ע״י אלמנת בנם; השני קיבל אישור לשימוש בזרע ונמצא בתהליך עם אישה רווקה אשר הסכימה להרות מבנם; הסיפור השלישי סובב סביב אם גרושה מאוקראינה ששכלה את בנה היחיד ומגדלת את בתו שנולדה 15 שנה אחרי מותו. ברקע הסיפורים האלו, העוסקים בחיים ומוות,‏‏ אנו שומעים קטעים מהפסקי דין. טיעונים אתיים, פילוסופיים ודתיים שופכים אור על התהליך המשפטי המורכב המביא להולדה שלאחר המוות.