ההר (2022) למקצוענים: איך צולם, פרסים, הצלחה, טריויה, ציטוטים, פסקול

שיחה עם במאי הסרט
ש: איך עלה הרעיון לפרויקט?
ת: גיליתי עניין ומשיכה להרים מאז שהייתי בגיל העשרה שלי. הרעיון עלה בפתאומיות מבלי שטיילתי או טיפסתי על הרים בעצמי. עשיתי מנוי למגזינים של טיפוס הרים וכל מה שחשבתי עליו היה טיפוס וסרטים. והתחלתי לטפס על הרים. כשהייתי בבית ספר כששאלו אותי מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדול תמיד אמרתי "מדריך טיפוס הרים, קולנוען, וצלם סרטים על הרים". הרעיון הראשון שלי כיוצר סרטים היה לצור סרט על הרים. רציתי שיככב בו פטריק ברנהולט, מדריך ומטפס הרים שהערצתי בנערותי. ואדם שהתקרבתי אליו מאד כשיצרתי סרט דוקומנטרי קצר עליו. הוא היה אמור לגלם מדריך טיפוס הרים היוצא בעקבותיו של צעיר חסר אחריות היוצא אל ההרים ואינו רוצה לרדת מהם, תפקיד שאותו אני הייתי אמור לגלם. דמיינתי לעצמי סרט די שקט ומיסטי והתחלתי לעבוד על התסריט. אבל לצערי הרב פטריק מת על ההר כמה ימים לפני שהיינו אמורים להיפגש ולדון על הסרט. זה קרה לפני למעלה מ 20 שנה לקח לי המון זמן להתגבר על מותו ולחשוב על סרט נוסף.
לאחר שצילמתי את סרט הקודם, החלטתי לחזור לנושא וניסיתי להעביר את התחושות שלי ואת הפחדים הנוכחים שלי. מהר מאד ידעתי שאשלב אלמנט של פנטזיה, מפגש עם משהו לא נודע, צורה אחרת של חיים ותחילתו של סיפור אהבה.

הדמויות שאני כותב ומשחק הן מאד דומות לי. לפחות ברור שיש להן חוויות הקרובות לחוויות שאני עברתי, או חולם לעבור יום אחד. בתהליך הכתיבה חשתי שהטון של הסיפור הזה חייב להיות מעט יותר רציני. גם אם יהיו רגעים שיגרמו לצופה לחייך. הטון יותר רציני כי מסופר על אדם הבורח מחייו ומוכן לסכן אותם כדי לגלות מי הוא בעצם.
אבל היה לי ברור שבשום דרך לא אצור סרט בו המסר יהיה שכדי לחוש חופשי, עלייך למות, להיעלם לתמיד,
ובסיפור שיצרתי הדמות מגלה את הכוחות לרדת מן ההר ולחזור לחיים. וזה יצר את המבנה הנפלא של הדברים עליהם אפילו לא חשבתי אלא רק כשראיתי את הצילומים.

כדי לחזק את הכוח של ההר ואת הצורך של פייר לעבור שינוי, בראתי לו חיים רגילים, יש לו עבודה נורמלית, חיים נורמליים והמון חברים. כתבתי את התסריט עוד לפני הקורונה והסגרים, אבל אני מאמין שהצורך של פייר לקחת צעד אחורה, לרדת מן המרוץ של החיים ולגלות מה הם הדברים החיוניים עבורו הוא עניין על זמני.

ש: יש בזה עניין פוליטי, מעבר לעיסוק הסביבתי.
ת: בכל מקום בו מעורבת פוליטיקה, אני משאיר את זה לאחרים להחליט. ובקשר לנושאים הסביבתיים, כמובן, לא ניתן להכחיש את זה ואין לי בעיה עם זה. זמן רב נחשבתי לנאיבי כשניסיתי לערב בין אקולוגיה וקולנוע ולשמחתי זה כבר לא המצב.

ההרים מתמוטטים ולצערי אנחנו חיים בהכחשה בעניין הזה בצרפת. ולא מדברים על זה מספיק אבל יש להם חלק חשוב בכלכלה. כמויות אדירות של סלעים נופלות מהרי האלפים. כמו שאומרת האחות בסרט, ההרים מורכבים מסלעים שמוחזקים על יד הקרח המחבר אותם כמו בטון. והקרח הזה נמס כתוצאה מן ההתחממות הגלובלית. לא הייתי יכול לעשות סרט המתרחש בהרים הללו מבלי להתייחס לזה, לשינויים שקורים ומשפעים על חייהם של אנשים רבים, לתמיד.
האלמנטים הסביבתיים הללו נכפו על הסרט בצורה שאני מקווה שהיא יותר אורגנית מאשר תאורטית.

ש: מדוע אתה מופיע בסרטים שלך?
ת: כשכתבתי היה לי ברור שאני צריך לגלם את התפקיד. גם לפני שכתבתי, כשישבתי וציירתי כמה מן האפקטים. אני חייב לחוות אותם בעצמי כדי להבין את העניין ואני חייב לדעת איך אני עושה את האפקט לפני שאני כותב את הסצנה. לצלם בהרים היה מאד פיזי ומאד מעייף. ולשחק את זה ולביים את זה בו זמנית הוביל אותי ישירות אל הדמות של פייר ואל מה שהוא מרגיש. הנפילות, המכות, הן כולן אמיתיות והן חלק מן החוויה.

ש: ההר הוא יותר דמות מאשר תפאורה בסרט
ת: נכון מאד, ההר הוא תיאטרון המייצג את הכוח המניע, את הנפילה שלו עצמו.
כשצלמנו בשאמוני קיבלו אותנו בשמחה רבה, כי סרטים המצולמים על הרים בדרך כלל מציגים או ניצול שלהם או אסונות והישרדות. אבל אנחנו לא באנו לחפש רקע סנסציוני. באנו לחיות חוויה עם ההרים.

ש: כמה קשה היה לצלם בהרים?
ת: הגבלנו את עצמו לצוות של עד 5 אנשים. כדי שנוכל להיות ניידים ולהגיב במהירות ככל שניתן. אתה צריך להיות מאד צנוע בהרים. אתה לא יכול לבוא בתחושה שאתה הולך לכבוש. אתה צריך להבין שההר הוא שקובע את החוקים ועלייך להרשות לעצמך להיות מוזמן באיזו שהיא צורה. כשיורד גשם בעיר אתה יכול להתאים את עצמך אבל כשיורד גשם בגובה של 3000 מטר, הוא הופך לשלג והרוחות והערפל יכולים להיות מאד מסוכנים.

מחוץ להר היה לנו צוות שטיפל בכל העניינים הלוגיסטיים, אבל על ההר היה לנו רק את הצלם, עוזרו, שני אנשי סאונד ומדריכי הטיפוס שהבטיחו את ביטחוננו. היו 10 ימים בהם היינו שניים - אני ואחראי הטיפוס. כיון שצילמנו במקומות שלא ניתן היה להגיע אליהם עם צוות. הוא הפעיל את המצלמה ואני הקלטתי. וכל זה מבלי לעשות בדיקת לוקיישנים, זה היה קצת מתוח אבל מאד מרגש.

ש: האם זה יצר אתגר מיוחד לשחקנים?
ת: המסעדה מוקמה בגובה 3800 מטר, מקום בו יש 25 אחוז פחות חמצן וסיכוי רב לחלות בסחרחורות. היינו כולנו חסרי נשימה וסבלנו מכאבי ראש קשים. אבל בגדול הכול עבר בשלום. לצלם בתנאים כאלו הביא לכמה דברים שהשחקנים עשו במהלך הצילומים, כמו נשימה עמוקה או רעד קל וזה הוסיף לתפקיד שהם עשו והכניס מימד של אמפטיה שאנחנו חשים כלפיהם, כצופים.

רציתי שכולם יחוו חוויה ושהצילומים יהיו הרפתקה אמיתית. זה היה קשה בהתחלה בגלל תנאי מזג האויר, אבל בהמשך הצוות אמר לאלו שהצטרפו "אתם עושים סרט שנקרא "ההר" - תתמודדו!".
התרחש נס בין הצוות להר ואני אסיר תודה על הדרך בה כולם התמודדו עם זה. (מאת יחסי ציבור)