7 בספטמבר 2023 בשעה 10:10

"ההר" – ביקורת: מאבד גובה אחרי כשעה ולא מתאושש

"ההר". תומא סלבדור.

"ההר" הוא סרט צרפתי שאחרי כשעה מאבד את זה בצורה קשה, קיצונית, בלתי נסלחת. הוא הוקרן בשנה שעברה בפסטיבל קאן ולאחר מכן בפסטיבל חיפה, והוא מתאים כסרט שלישי ביום החמישי של פסטיבל, כשהעיניים כבר מזוגגות ומצפים לראות כתוביות תרגום כשמסתכלים על אנשים מדברים מחוץ לאולם הקולנוע.

תומאס סלבדור, השחקן הראשי של הסרט, הוא גם הבמאי ושותף לכתיבת התסריט. הוא מגלם את פייר, ובצורה פשוטה ויפה מראים בפתיחה את חייו של פייר הפריזאי ואיך הוא מתכשף במהלך נסיעת עסקים ממראהו של (ה)הר בעל הפסגות המושלגות.

פייר נמשך לעלות אל המדרונות ולישון באוהל אלפי מטרים מעל פני הים, למרות התנאים הקשים שם למעלה. הוא פוגש מטפסים נוספים אך רוב הזמן, וגם כשהוא בחברת אנשים אחרים, הוא רוב הזמן שקט, מהורהר, נאבק באלם ברוחות, בקור, ונהנה מהטבע והחיים מחוץ לחיי הצילוויזציה המודרניים הרגילים. אחיו של פייר מתקשה לקבל את הבחירה של אחיו להתנתק בצורה כזאת; אמו, לעומת זאת, חושבת אחרת ומסכמת את זה בצורה יפה.

"ההר". לואיז בורגואה.

מבין שוחרי ההר והגבהים, פייר מתקרב רק לליאה, שעובדת כשפית המסעדה במרומים שאפשר להגיע רק באמצעות הרכבל.

הקצב של הסרט מדוד, המוזיקה מוסיפה המון, הנופים הפראיים מרהיבים, ומקווים שזה יוביל למשהו. ואז פייר באחד משיטוטיו עובר חוויה שמשנה אותו. ולאורך דקות ארוכות עובר הסרט למעין וידיאו-ארט/סרט ניסיוני/לא-קוהורנטי מתיש, והסרט בקושי מתאושש לאחר מכן. השינוי של פייר מקבל ביטוי מוחשי (בדומה לילד חלש שמקבל ביטחון והופך לגדול ושרירי יותר), ובשלב הזה מבינים שהתקווה נגוזה ומאחלים רק שיגיע הסוף (של הסרט).