חנה ארנדט (2012)

הסרט מתמקד בחנה ארנדט, עיתונאית וניצולת שואה, במשך ארבע שנות המשפט של אדולף אייכמן ותהליך כתיבתו פרסומו של ספרה הנודע אודותיו.

דיוקן של העיתונאית שטלטלה את העולם עם תגליתה על "הבנאליות של הרוע". לאחר שהיא נוכחת במשפטו של אדולף אייכמן הנאצי בירושלים, ארנדט מעזה לכתוב על השואה במונחים שאיש לא שמע מעולם. עבודתה מעוררת מיד שערורייה, וארנדט עומדת בנחישות מול מתקפות של חברים ואויבים כאחד. אבל בעוד המהגרת הגרמנייה-יהודייה מתאמצת להדחיק את האסוציאציות הכואבות שלה עצמה לגבי העבר, הסרט חושף אצלה תמהיל מתעתע של יהירות ופגיעות ומציג נפש שהגלות הגדירה וחיבלה בה.

הסרט מתאר את חנה ארנדט (ברברה סוקובה) במהלך ארבע השנים (1961 עד 1964), שבהן היא צופה, כותבת ומתמודדת עם קבלת הפנים שזוכה לה עבודתה על המשפט של פושע המלחמה הנאצי אדולף אייכמן. אנו צופים בארנדט נוכחת במשפט, מלווים אותה בעודה סופגת את מתקפות המבקרים ונהנית מתמיכתה של חבורה קטנה של חברים נאמנים, וחווים את העוצמה של היהודייה החזקה הזו שנמלטה מגרמניה הנאצית ב-1933. ארנדט הסוערת והמעשנת בשרשרת מאושרת ופורחת באמריקה, אבל השקפתה הנוקבת הופכת אותה לאאוטסיידרית בכל מקום שאליו היא הולכת.

כאשר ארנדט שומעת שהשירות החשאי הישראלי חטף את אדולף אייכמן בבואנוס איירס והביא אותו לירושלים, היא נחושה לדווח על המשפט. ויליאם שון (ניקולס וודסון), עורך המגזין "ניו יורק טיימס", נרגש מהעובדה שאינטלקטואלית מוערכת כזאת מסקרת את המשפט ההיסטורי, אבל בעלה של ארנדט, היינריך בלוכר (אקסל מילברג), לא כל כך בטוח. הוא חושש שהמפגש הזה יחזיר את חנה האהובה שלו אל תוך מה ששניהם מכנים הזמנים האפלים
ארנדט נכנסת לאולם המשפטים המתוח בירושלים בציפייה לראות מפלצת, ובמקום זאת היא מוצאת אדם חסר חשיבות. הבינוניות הרדודה של האיש לא מסתדרת לה בקלות עם הרוע העמוק של מעשיו, אבל ארנדט מבינה עד מהרה שהסתירה הזו היא החידה שחייבים לפתור.

ארנדט חוזרת לניו יורק וכשהיא מתחילה לפרוש את פרשנותה פורצת הדרך לגבי אדולף אייכמן, פחד מבעבע בקרב הידיד הטוב ביותר שלה, הנס ג'ונאס (אולריך נוטן). הגישה הפילוסופית שלה רק תעורר מבוכה, הוא מזהיר. אבל ארנדט מגנה על נקודת המבט האמיצה והמקורית שלה והיינריך תומך בה לאורך כל הדרך. לאחר שנתיים של חשיבה אינטנסיבית, קריאה נוספת ועוד שיחות עם הידידה האמריקאית הטובה ביותר שלה, מרי מקארתי (ג'נט מקטיר), החוקר והידיד הגרמני שלה, לוטה קוהלר, וכמובן, התייעצות רציפה עם היינריך, היא מוסרת לבסוף את יצירתה הכתובה. פרסום המאמר ב"ניו יורקר" מעורר שערורייה מיידית בארה"ב, בישראל ועד מהרה בשאר העולם.