"החוזה". ג'ייק ג'ילנהול, דיר סאלם. Credit: Christopher Raphael / Metro Goldwyn Mayer Pictures © 2023 Metro-Goldwyn-Mayer Pictures Inc.
"החוזה" הוא סרט על פי סיפור אמיתי על חייל אמריקאי באפגניסטן, סיפור מעניין מ-2011 שמרגיש כמו עיבוד של כתבת מגזין טלוויזיה מרתקת לסרט בן שעתיים ממוצע ורגיל. מה שעובד ויכול להיות מסקרן ומרגש לאורך עשר דקות הפך למוצר צפוי, עשוי טוב, אך לא לסרט יוצא מן הכלל.
ג'ייק ג'ילנהול מגלם את ג'ון קינלי, שמוביל יחידה קטנה של חיילים אמריקאים שתפקידה לאתר אמצעי לחימה של הטליבאן באפגניסטן. את הכוחות העצומים של צבא ארה"ב (כמעט 100,000 חיילים) ליוו עשרות אלפי מתורגמנים, גברים שהתנגדו למשטר הטליבאן והובטחה להם ויזה לארה"ב בתום השירות שלהם.
אל היחידה של קינלי מצוות אחמד (דיר סאלם, יליד עיראק שמתגורר בדנמרק והופיע בין השאר במספר פרקים של הסדרות "בורגן" ו"משחקי הכס"). לקינלי מחכים בדאגה בארה"ב אישה ושני ילדים. אחמד נשוי, אשתו בהיריון, והוא לא מתבייש להביע את דעתו ולהשיא עצות למפקד שתלוי בו.
את הסרט ביים גיא ריצ'י, שאוהב סרטים על גברים קשוחים עם אקדחים, בעיקר על פושעים באנגליה ("רוקנרולה", "לוק סטוק ושני קנים עשנים"). ב"החוזה" הוא בעצם מביים מעין מערבון מודרני: קבוצה קטנה של גברים עם אמצעים מוגבלים יוצאים לרכוב בשטח פראי, הם מוקפים גברים אויבים רבים שלא מרפים ונעזרים במקומי שמכיר את המקום והמקומיים. במהלך משימותיהם/הרפתקאותיהם הם נקלעים לקרבות ירי, מאבדים אנשים והורגים רבים, וחוזרים לבסיס להתארגנות מחדש לקראת עוד משימה. קשר נרקם בבין מוביל הכוח למקומי, הם נלחמים יחד, עם הגב לקיר. המקומי מציל את חייו של הזר, שמרגיש חובה לעזור למקומי כשהוא צריך את עזרתו, ויוצא למשימה שמרגישה אבודה.
"החוזה". גיא ריצ'י, ג'ייק ג'ילנהול. Credit: Christopher Raphael / Metro Goldwyn Mayer Pictures © 2023 Metro-Goldwyn-Mayer Pictures Inc.
בקטעים של קינלי עם המפקד שלו (ג'וני לי מילר) יש הרגשה של עייפות, של "צריך להראות את הקטעים האלה אז הנה הם, אבל כולנו יודעים שכבר ראיתם קטעים כאלה ואין לנו כוח לזה יותר מדי", המפקד שיושב במשרד, מקבל בעצמו הוראות מלמעלה, רק רוצה לחזור הביתה למולדתו, שמגביל את ידיו של ראש היחידה אך מצפה ממנו לתוצאות, ואם אפשר אז בלי להיהרג. גם הקטעים של קינלי עם אשתו סובלים מחוסר מקוריות.
טוב שלא רואים את ג'ון ואחמד פותחים את לבם (במקבילה העכשווית לישיבה לצד מדורה קטנה באמצע לילה מרובה כוכבים באמצע השיממון בערבות מונטנה, אם למונטנה יש ערבות), אך היו צריכים רגעים אנושיים ואישיים של שתי הדמויות הראשיות כדי שנכיר אותם מעבר למעשים ההירואיים שביצעו.
אם הדמויות המסקרנות היו בעלות יותר אישיות והדיאלוגים לא סתמיים, אז לא היה צורך בכל התוספות המיותרות שכוללות כתוביות על המסך של שמות דמויות שונות והסברים לראשי התיבות שהחיילים משתמשים בהם, הילוך אטי, מונטז' ארוך להחריד שבו ג'ון נזכר במה שקרה (שראינו הרגע) וקטעים פסבדו-פיוטיים של מוזיקה שמימית עם תקריבים (הם לא רבים, למרבה המזל). במוזיקה, אגב, משתמשים פעמים רבות מדי כמו בנעימה המפורסמת ב"מלתעות" (רק בלי להיות מיוחדת או זכורה) כאשר היא מפסיקה כשהסכנה הנוכחית חולפת.
"החוזה". ריס ייטס, כריסטיאן אוצ'ואה לוורניה, ג'ייק ג'ילנהול, ג'ייסון וונג, דיר סאלם. Credit: Christopher Raphael / Metro Goldwyn Mayer Pictures © 2023 Metro-Goldwyn-Mayer Pictures Inc.
וכמו יותר מדי סרטים בשנים האחרונות, הסרט נגמר בתמונה של שני האנשים האמיתיים שאת סיפורם ראינו, וכמה כתוביות שמסכמות את האירועים הבאים שהתרחשו בעולם לאחר מכן כי ככה נהוג, לא כי צריך את זה. אם יש צורך להביע בכתב את הפואנטה של מה שרציתם להעביר בסרט, שלא הראתם במהלך השעתיים שקדמו לכך, אז חטאתם למטרה שלכם.
דירוג: 
החוזה (בריטניה, ספרד, 2023)
בימוי: גיא ריצ'י | תסריט: אייבן אטקינסון, מארן דיויס, גיא ריצ'י | משחק: ג'ייק ג'ילנהול, דאר סאלים, ריס ייטס, ג'ייסון וונג, כריסטיאן אוצ'ואה לוורניה, אלכסנדר לודוויג | מוסיקה מקורית: כריסטופר בנסטד | צילום: אד וויילד
הפצה: פורום פילם, החל מה-20.04.2023 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: