"סרט בסנטר" – ביקורת פסטיבל דוקאביב: יפתיע גם את מי שחשב שיודע הכל על המקום

"סרט בסנטר". באדיבות פסטיבל דוקאביב 2023.

"סרט בסנטר" של קובי פרג' ומוריס בן מיור ("להאיר את יוסי"), המוצג כעת במסגרת "דוקאביב", ועוסק בסיפורו של הקניון הישראלי הראשון, מצליח להפתיע גם את מי שחשב שהוא יודע הכל על המקום וגם יוצר דיון בהקשר רחב יותר ועמוק יותר ממה שהיה ניתן לצפות לו, אולי, בהסתמך על קריאת תקצירו.

אני מניח בוודאות שלמעלה מ-90 אחוז מבני ה-50 ומטה שנוהגים לבקר בדיזנגוף סנטר, לא יודעים מה שכן במקום זה לפני כ-50 שנה ויותר. הם בוודאי יופתעו לגלות ואולי גם לא יאמינו, בדיוק כמו אותה מוכרת של "צומת ספרים" שמוזכרת בסרט, שעד שנות ה-70 שכנה במקום מעין מעברה, אוסף של צריפים רעועים, במרכז תל אביב של אז, כ-100 מטר מהכיכר המפורסמת ו-100 מטר נוספים מקפה כסית המיתולוגי.

האדמה עליה שכנו הצריפים הייתה שייכת לפני קום המדינה לאדיב חינאווי, ערבי מיפו, אשר השכיר את הצריפים ליהודים שלא יכלו להרשות לעצמם לגור בתנאים טובים יותר. המקום נודע בשם "שכונת צריפי נורדיה". משום שנחשד בקשרים טובים מדי עם היהודים, נרצח חינאווי בשנת 1939 על ידי רוצח שלא נתפס מעולם, ועם הקמת המדינה, איבדה משפחתו את זכותה על המקום בשל חוק נכסי נפקדים.

בשנות ה-60 הוחלט לפתח את השטח ולבנות במקום מרכז מסחרי ובניינים גבוהים, משהו שעדיין לא היה קיים בתל אביב של אז, ולשם כך הגיע לארץ ב-1964 אחד האריכלים המובילים בעולם, אוסקר נימאייר הברזילאי, אולם גם הוא וגם אדריכלים נוספים שניסו את מזלם, ניגפו בפני הביורוקרטיה ורק בשנת 1977 הסתיימה סוף סוף בנייתו של הסנטר על ידי הקבלן אריה פילץ והאדריכלים עליזה טולדו ויצחק ישר. בשנים הראשונות לפעילותו היה המקום מוקצה למדי ורק כעבור שנים מספר הפך להיות אחד מהמבנים האיקונים של תל אביב.

הדוקו, שמבוסס על ספרה של תמר ברגר, "דיוניסוס בסנטר", מגולל את סיפורו של דיזנגוף סנטר באמצעות שילוב בין קטעי ארכיון ישנים שתיעדו גם את שכונת הצריפים וגם את בניית הקניון לבין ראיונות עדכניים עם הדמויות הססגוניות שעובדות או מבקרות באופן קבוע במקום. אותם קטעים עדכניים מבויימים באופן קליל והומוריסטי והמונולוגים של המרואיינים מצחיקים מאוד, ומתפקדים כקונטרסט רגשי לסיפור ההיסטורי שמכיל כמה טרגדיות, כגון: הפקעת המקום מבעליו החוקיים- משפחת חינאווי, עקירת התושבים היהודים מהצריפים שבהם גרו מבלי לפצותם באופן הוגן, והפיגוע בשנת 1996.

נקודת החוזק הראשונה של הסרט היא, כאמור, החשיפה של אותם חומרי ארכיון משנות ה-60 וה-70 (וגם מתקופות מוקדמות יותר), חומרים שעבורי, לפחות, בתור תושב תל אביב, המתגורר שנים רבות במרחק אווירי של פחות מ-100 מטר מהמקום, היו בלתי מוכרים ומעולם לא יצא לי לצפות בהם לפני כן. אמנם ידעתי באופן כללי את העובדות היבשות על כך שלפני הקמת הסנטר, השטח שעליו הוא הוקם היה לא בנוי ולא מפותח, אבל לצפות באותו פוטאג' היסטורי, שחושף בפניי את "השכבה הגיאולוגית" הקודמת של מקום מגוריי הייתה עבורי חוויה מסעירה ומרתקת למדי, ובתהחשב בחוקי הסטטיסטיקה, אני בטוח שאני לא אהיה היחיד שירגיש כך.

נקודת החוזק השניה של הסרט היא אותו הקשר רחב שהוא יוצר- לא רק דיוקן היסטורי של הקניון הראשון והכי פופולרי בישראל, אלא קצת יותר מכך, כמו שאפשר לצפות מסרט דוקומנטרי עם יומרה ותעוזה: יחסי יהודים-ערבים, יחסי יהודים-עשירים-יהודים-פחות-עשירים, הסנטר כמייצג תרבותי, הסנטר כסוג של מקום מפלט עבור אנשים שנמצאים בשולי החברה, הסנטר כנקודת מוצא להפגנות נגד הרפורמה/ההפיכה המשפטית ועוד.

הצפיה בסרט הייתה אם כך מהנה מאוד ומאירת עיניים גם יחד ועם סיום הצפיה נותר לי רק לתהות איך אף אחד לא חשב לעשות את הסרט הזה עד עכשיו.

דירוג:

סרט בסנטר (ישראל, 2023)
פסטיבל דוקאביב 2023
בימוי: קובי פרג', מוריס בן מיור | תסריט: קובי פרג', מוריס בן מיור, שאולי מלמד, תמר ברגר | מוסיקה מקורית: יונתן בר-גיורא | צילום: רועי פרג', אוריאל סיני, הילל בן-זאב פרלוב, אבנר מאייר, יפים גרבוי, אלעד דבי, אבנר שחף, דרור לבנדיגר