סיכום שנת 2025 בקולנוע.
ללא ספק, בלי שום תחרות, הסרט הטוב ביותר של השנים האחרונות שמצא את דרכו סוף סוף לבתי הקולנוע בארץ (מוטב מאוחר…) הוא הסרט הצרפתי "שלושת המוסקטרים: דארטינאן". החלק השני של הסרט, "שלושת המוסקטרים: מליידי" פחות מוצלח אך עדיין שווה לצפות בו, ולא רק בגלל שהוא המשך ישיר לחלק הראשון. על אף שבזכות נטפליקס צופים בכל העולם בסדרות לא-באנגלית (אין הרבה דברים נוספים שאפשר לומר לטובה על שירות הסטרימינג המוביל בעולם), בקולנוע העולמי עדיין מתקשים לשחזר את ההצלחה הזאת. "שלושת המוסקטרים", שהיה הצלחה גדולה בצרפת אי שם בפסחא 2023, לא שבר קופות בארה"ב או אצלנו. הביקורת שלי
השנה מתו אנשים בולטים במיוחד בתעשיית הקולנוע האמריקאית, שזכו לקריירות שונות מאוד ובמשך עשרות שנים השתתפו בסרטים מוכרים רבים: רוברט רדפורד, דיאן קיטון, ג'ין הקמן, והחודש באופן טרגי הצטרף אליהם הבמאי רוב ריינר. וגם הכוכבת הצרפתייה בריג'יט בארדו מתה בדצמבר.
חוץ ממנו, השנה היו עוד שמונה סרטים טובים:
"יחסים פתוחים" (Splitsville). השחקנית המוכרת היחידה בסרט היא דקוטה ג'ונסון, והסרט לא זכה לתפוצה נרחבת או הצלחה רבה בארה"ב.
"קרב רודף קרב" הסרט שכנראה יזכה את הבמאי-תסריטאי פול תומאס אנדרסון באוסקר הראשון שלו. הביקורת שלי
"5 בספטמבר" על האסון של אולימפיאדת מינכן מנקודת המבט של צוות הטלוויזיה האמריקאי. אולי לא נשמע מושך אבל הוא מותח ומרתק. הביקורת שלי
"עם הזרם" סרט האנימציה זוכה האוסקר שאין בו דיאלוגים. הביקורת שלי
"תיק שחור" סרטו של סטיבן סודרברג, עם מייקל פסבנדר וקייט בלנשט. הביקורת שלי
"מכירה פומבית" סרט צרפתי עם דמויות יוצאות דופן. הביקורת שלי
"תאנדרבולטס" סרט של מארוול, שידעה שנים מצליחות יותר. הביקורת שלי
"לנצח נצחים" הרעיון אולי עולה על הביצוע והוא לא חף מבעיות אך מגיע לו מקום ברשימה הזאת. הביקורת שלי
"מרטי סופרים" דוגמה מובהקת לסרט טוב אך ארוך מדי (גם אתה "קרב רודף קרב). הביקורת שלי
שלושת הסרטים הטובים ביותר שלא הוקרנו באופן שוטף בבתי הקולנוע בארץ, חלקם טובים מאלו שהוזכרו לעיל: "אבודים בבוליטמור" (The Baltimorons; הביקורת שלי), Twinless ו"הבלדה על האי וואליס" (The Ballad of Wallis Island).
ושני סרטים שאני חייב לציין לרעה במיוחד השנה הם אם היו לי רגליים הייתי בועטת בך וצליל של נפילה, נציג גרמניה לאוסקר הקרוב. שניהם מהסרטים הגרועים ביותר שראיתי אי פעם, לא רק השנה.
עם יותר מהרגיל סרטים טובים, הרשימה הבאה מצומצמת מהרגיל והסיבה העיקרית היא שלמרבה הצער הרוב לא מנסים להיות מקוריים, מיוחדים, יוצאי דופן, לא משקיעים בדמויות ובדיאלוגים.
- נוכחות סטיבן סודרברג מביים, מצלם ועורך את סרטיו (ועושה את זה בקצב מעורר השתאות). בסרט הצנוע הזה הבחירה של הצילום מתאימה ומשתלמת.
- חייו של צ'אק קטע מעולה של ריקוד ברחוב, שאפשר היה לקצץ מעט והוא עדיין מוצלח, מלא קסם וסוחף. מהרגעים היפים בקולנוע השנה.
- ארבעת המופלאים: צעדים ראשונים הפינות של הלוח הזה!
- אליו דמויות המשנה והקטנות של היצורים מהחלל, המצאות נהדרות.
- שעת הנעלמים לקראת הסוף יש קטע מרשים של ריצה פרועה חסרת מעצורים.
- העוקץ הפיניקי הסעיף השנתי השמור לעיצוב בסרט של פדרו אלמודובר/טים ברטון/וס אנדרסון. כמו בכל סרטיו האחרונים של וס אנדרסון, העיצוב לעילא, מהמם, מדויק, מעורר השראה והוד והדר, גם כשמדובר בחדר אמבטיה. ובאופן יוצא מן הכלל, בזמן כתוביות הסיום מראים שוב את יצירות האמנות שהופיעו במהלך הסרט, יחד עם שמן ושם האמן, ולאחר מכן קרדיט בולט לשלוש היצירות של סטרווינסקי שנשמעות במהלך הסרט (כבר שנים רבות נותנים קרדיט לכל מוזיקה שנשמעת, אבל במקרה הזה הן מקבלות מקום בולט).
- נתפסו על חם לא קל להפתיע בימינו, ופה יש מוות בלתי צפוי. ואולי היה מצופה שאציין לטובה את ה… גיוון בכתוביות הסיום (בכל מיני צבעים ומכל מיני כיוונים) אבל אין לזה שום הצדקה, זה לא קשור בכלל לסרט, אז אציין שזה קיים אך לא לטובה.
- על סף פיצוץ שני רגעים קצרים של תגובות לאסון המתקרב: אוליביה (רבקה פרגוסון) מתקשרת לבעלה, ונשיא ארה"ב (אידריס אלבה) נלקח בבהילות, מובל בידי אנשי הביטחון שלו.
- ג'יי קלי כולם משחקים טובים, במיוחד אדם סנדלר וריילי קו (כבתו של ג'יי). ויש בדיחה חוזרת נהדרת עם המאבטח של ג'יי (ג'ורג' קלוני).
- פרנקנשטיין אין הרבה דברים טובים לומר על האסון הזה של גיירמו דל טורו. בשתי שמלות של אליזבת' (מיה גות') בולט מעין "עמוד שדרה" מאחור.
